וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'. ויבט על פני סדום ועמורה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן (יט, כז-כח)

וז"ל המלבי"ם: "וישכם אברהם. סיפר כי לוט לא היה ראוי להצלה. שאחר שהתמהמה עד זמן שהוחל הנגף היה ראוי שתשיגנו הרעה בדרכו שהלך עד צוער, רק שבעת ההיא 'השכים אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם' להתפלל תפלת שחרית, והיה מתפלל תמיד עם הנץ החמה, ועתה השכים תיכף כעלות שחר, 'וראה שעלה קיטור הארץ', כי בעת ההיא הוחלה המהפכה".

המלבי"ם מבאר שאברהם היה רגיל בכל יום ויום להתפלל שחרית בזמן המובחר והמדויק ביותר – עם נץ החמה. אבל באותו בוקר של הפיכת סדום, אברהם מביט בשמים ומזהה שמידת הדין מתוחה וממהרת לפעול. הוא מבין שלוט, מצד מעשיו שלו והמקום הרוחני הנמוך שאליו הדרדר, בכלל לא ראוי להינצל, והוא עומד להיספות חלילה יחד עם אנשי העיר ברגע שההפיכה תתחיל.

באותו רגע, אברהם אבינו שובר את כל הסדרים שלו! הוא מוותר על ההנהגה הקבועה, הרוחנית והעילאית ביותר שלו להתפלל בנץ החמה ומתחיל מוקדם בהרבה – כבר בעלות השחר, לפנות בוקר. הכל כדי להספיק לעמוד בתפילה, לזעוק ולבקש רחמים לפני כיסא הכבוד, עוד לפני שההפיכה מתחילה ומידת הדין נחתמת.

כולנו מכירים את העוצמה והחשיבות של תפילת נץ החמה מי שזכה והרגיל את עצמו להתפלל בנץ מדי יום, יודע שלא מדובר בסתם עוד תפילה, אלא במסירות נפש של ממש ובשינוי מוחלט של כל סדר היום. אדם כזה קשור להנהגה הזו בכל נימי נפשו. הקשר הזה הוא כל כך חזק, עד שההלכה עצמה פוסקת שאפילו אם אדם נמצא במקום שאין בו מניין – עדיף לו להתפלל ביחידות בנץ החמה מאשר להתפלל במניין בשעה מאוחרת יותר. הניסיון שלא להתפלל בנץ, עבור מי שרגיל בכך, הוא ניסיון עצום וכמעט בלתי נתפס. הוא יעשה הכל כדי לא לעבור על מנהגו.

בדרך הלצה אפשר לשאול: אם הניסיון הזה כל כך גדול וקשה, מדוע הוא לא נמנה בין עשרת הניסיונות המפורסמים של אברהם אבינו?

התשובה לכך היא, שעשרת הניסיונות של אברהם היו דברים המהווים ניסיון שכל בן אדם יכול להבין ולהרגיש, בעוד שהקושי של שבירת תפילת הנץ הוא ניסיון ייחודי – "צרות של עשירים" מבחינה רוחנית – שרק יחידי סגולה שזכו להנהגה הזו חווים ומבינים אותו.

ובכל זאת, אברהם אבינו קם, מזיז את עצמו, ומוותר על המעלה הכי גבוהה שלו. ולמען מי הוא עושה את זה? למען אדם שעזב את הדרך, למען לוט שפרש מאברהם והלך לגור בסדום הרשעת. בזכות שבירת ההרגל והוויתור על ה"נץ" של אברהם, לוט ניצל ברגע האחרון ממש מבלי שהוא בכלל יודע או מבין שכל ההצלה שלו והחיים שקיבל במתנה נבעו מכך שאברהם השכים מוקדם מהרגיל ושינה את סדריו הרוחניים המקודשים ביותר עבורו.

המסר עבורנו הוא עצום: לפעמים, החסד הגדול ביותר והרוחניות האמיתית ביותר היא לא להתבצר בהידורים ובמנהגים האישיים שלנו, אלא לדעת "להזיז את עצמנו", לשבור את השגרה ואת הנוחות הרוחנית שלנו כדי להציל ולעזור ליהודי אחר, אפילו אם הוא רחוק.

מובא בקובץ הבאר – (שנה י”ג עמ’ מב יו”ל בשנת תרצ”ג) מסופר על הרה”ק רבי דוד מטאלנא זי”ע שבא לעיר אחת, ובאו אליו חסידים לבקשו שיתן להם מעות “תיקון” לשתיית יי”ש, כפי שהיה נהוג בימים ההם לבקש כן מאורח, ונתן להם.

והנה בתוך כך באו עוד אנשים פשוטים לבקש כן, ושאל אותם: מפני מה מגיע לכם יי”ש ממני?

והשיבו: אנחנו “חברת ותיקין” המתפללים בכל יום כותיקין.

אמר להם הרה”ק מטאלנא זי”ע בדרך צחות כדרכו בקודש: עתה ידעתי מפני מה מגיע לכם יי”ש, מפני שהמנין שלכם הוא מנין של לוט, אשר כל ימיו דימה עצמו לאברהם ורצה להתנהג כמותו, וכיון שתיקן אברהם שחרית - תיקן הוא ותיקין, והרי לוט היה שיכור כידוע, ומפני זה מבקשים אתם יי”ש...