אבן עזרא על ויקרא פרק טו

וידבר יי אל משה ואל אהרן. כי הכהנים יפרישו בין זבה לנדה כאשר אחז"ל בין דם לדם ועתה יחל לבאר הטמאים מדבר נסתר כי הצרעת נגע גלוי:

זב. כמו זבת חלב כדמות טפות נוטפות:

מבשרו. כנוי לערות הזכר:

זובו. שם:

וזאת תהיה טומאתו. הטעם כי הזוב הוא על ב׳ דרכים:

רר בשרו. מגזרת ויורד רירו על זקנו:

או החתים. כמו נסגר מגזרת כי חתום הוא והטעם שהתחבר הזוב ונקרש ולא יצא הקרי בשכבו עם האשה:

וגזרה אחת למשכב ולמושב וכן הנוגע באחד מהם משפט אחד לו:

והנוגע בבשר הזב. באיזה אבר שיהיה:

ירק. ידוע מפעלי הכפל והעד דגשות קו״ף רוקי הנה גם רוקו יזיק כי הזוב מהחליים הנדבקים ואין מנהג האדם שירוק בפני חברו רק איננו בכוונה כי הזב זרק רוקו ונפל על הטהור:

וכל המרכב. שהוא מקבל טומאה כדברי המעתיקים:

בכל אשר יהיה תחתיו. תחת המרכב יטמא טומאה קלה וטומאה הנושא אותם יותר חמורה:

וידיו לא שטף במים. היה נראה לנו כי כל מאכל והדומה לו שיגע בו הזב והנגיעה היא בידים וידיו שטופות איננו טמא בעבור שלא נגע במקום הזוב רק כאשר ראינו כל אבותינו פירשו וידיו כגופו קבלנו דבריהם ועל דרך הפשט כי כל טהור שיגע בו הזב וידיו שטופות הוא יטמא ולא בגדיו ואם לא היו שטופות יטמאו בגדיו וזה כמו הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו:

לטהרתו. מיום טהרתו:

והקרבן עולה וחטאת בעבור כי הזוב מוסר על עון:

כי תצא ממנו. שלא ברצונו:

שכבת זרע. כמו שכבת הטל מגזרת מי ישכיב:

היה נראה לנו שצריך רחיצ׳ הבגד או העור אם היה בו זרע לח או יבש והאמת כדברי הקבלה:

והשלים דבר הזכר ועתה יחל בנקבה:

בבשרה. ערות האשה וטעו המפרשים בבעל קרי את כל בשרו האבר לבד והעד כל:

ופירוש ואם על המשכב הוא שב אל הכלי אשר תשב עליו והנה הכלי על המשכב או כלי על כלי על כן הטומאה קלה ולא הזכיר לאשה מרכב כי (בהמ׳) (ס״א בהווה) דבר הכתוב והמשפט אחד:

ואם שכב איש אותה. בלא זדון רק שוכב עמה בשוגג והנה באה נדתה והיתה עמו וזה טעם עליו כי כרת יש על השוכב עם נדה בזדון וכן הוא משפט הזבה ואם לא נזכר:

וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא. כי הוא טמא טומאת שבעה וגם יטמא אחרים ואם לא נכתב:

ימים רבים בלא עת נדתה. לכל אשה עתים ידועות או יארע לה זוב על נדתה:

והביאה אותם. מלרע והיא מלה זרה:

והזרתם. יש מפרשים בו והזרתם בחסרון הה״א וזה לא יתכן כי הה״א איננו מאותיות המשך כי לא יהיה נח נעלם כי אם בסוף המלה רק פירושו כמו ונזרו מקדשי בני ישראל כעין והרחקתם וממנו נזיר שהרחיק נפשו מתאות העולם ומשקלו והפלתם את הארץ כי הנו״ן מובלע בדגש:

בטמאתם. בעבור טומאתם ופירושו בטמאם את משכני:

לטמאה בה. שמצוה היא שישב טמא ועוד אפרש זה:

וטעם לזכר. פירושו זאת תורת הזב:

וטעם עם טמאה. זבה או נדה: