ויקרא טו, ח

וכי ירק הזב בטהור. ונגע בו או נשאו, שהרוק מטמא במשא:

וַאֲרֵי יֵרוֹק דוֹבָנָא בְּדַכְיָא וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסְחֵי בְמַיָא וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָּׁא

וַאֲרוּם אִין יָרִיק דוֹבָנָא בְּדַכְיָא וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹי וְיַסְחֵי בְּאַרְבְּעִין סָאוִוין דְמוֹי וִיהֵי מְסָאָב עַד רַמְשָׁא

ירק. ידוע מפעלי הכפל והעד דגשות קו״ף רוקי הנה גם רוקו יזיק כי הזוב מהחליים הנדבקים ואין מנהג האדם שירוק בפני חברו רק איננו בכוונה כי הזב זרק רוקו ונפל על הטהור:

וכי ירק. הוא הדין לשבע[ה] מעינו[ת] שמתעגלים ויוצים כרוק:

וכי ירוק הזב בטהור. משמע שיהיה מגיע הרוק בו אבל לא בעינן שיהא נוגע בבשרו אלא ה״ה על בגדי הטהור מיקרי שפיר בטהור כמש״כ בסמוך. וטמא משום משא מעינות זב:

צ דהכי דרשינן ליה וכי ירוק הזב בטהור כלומר במה שביד הטהור היינו כשירוק על המקל שביד טהור והוא נשאו הוא טמא: