ויקרא טו, ד

כל המשכב. הראוי למשכב, יכול אפלו מיוחד למלאכה אחרת, תלמוד לומר אשר ישכב, אשר שכב לא נאמר, אלא אשר ישכב, המיוחד תמיד לכך, יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:

אשר ישב. ישב לא נאמר אלא אשר ישב עליו הזב, במיוחד תמיד לכך:

כָּל מִשְׁכְּבָא דִי יִשְׁכּוּב עֲלוֹהִי דוֹבָנָא יְהֵי מְסָאָב וְכָל מָנָא דְיֵיתֵב עֲלוֹהִי יהֵי מְסָאָב

כָּל מַשְׁכְּבָא דִמְיַחֵד לִמִישְׁכּוֹב עֲלוֹי דוֹבָנָא יְהֵי מְסָאָב וְכָל מָנָא דִמְיַיחֵד לְמֵיתַב עֲלוֹי יְהֵי מְסָאָב

וגזרה אחת למשכב ולמושב וכן הנוגע באחד מהם משפט אחד לו:

אשר ישכב עליו - אפילו הוא תחת האבן שלא נגע בו כלל. כללו של דבר: זב וזבה ונידה כולם מטמאין מה שתחתיהם טומאה חמורה לטמא אדם ובגדים. אם הכלים שתחתיו מיוחדין לישיבה אע"פ שלא נגע בהם כלל.

ישכב עליו בגימטריא זה מיוחד לשכיבה:

וכל הכלי בגימטריא אבל לא האבן:

מ פירוש כגון דף של נחתומים או עריבה גדולה:

נ כלומר שאי אפשר בעת שהוא משתמש בו למלאכה אחרת שיהא שוכב עליו: