ויקרא טו, כט

וּבְיוֹמָא תְמִינָאָה תִּסַב לָהּ תַּרְתֵּין שַׁפְנִינִין אוֹ תְרֵין בְּנֵי יוֹנָה וְתַיְתִי יָתְהוֹן לְוָת כַּהֲנָא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא

וּבְיוֹמָא תְּמִינָאָה תִּסַב תְּרֵין שַׁפְנִינִין רַבְרְבִין אוֹ תְּרֵין גוֹזְלִין בְּנֵי יוֹוָן וְתֵיתֵי יַתְהוֹן לְוַת כַּהֲנָא לִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא

והביאה אותם. מלרע והיא מלה זרה:

והביאה אותם אל הכהן מניין שהיא טובלת מבעוד יום תלמוד לומר והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד אלא אם היתה מעורבת שמש. מלמד שהיא טובלת מבעוד יום.

והביאה אותם. והביאה מלרע והוא זרה כמש״כ הראב״ע. ומשמעות זרות זה ללמדנו שמביאה אחר כן וכמש״כ בספר שמות כ׳ ל״ג. והפי׳ שאין ההכרח להביא החטאת והעולה יחד אלא אם אין לה אלא אחד מביאה חטאת ואח״כ תביא השני לעולה ומש״ה כתיב כאן ועשה הכהן את האחד חטאת. ולא כמו שכתוב בזב אחד חטאת דשם מיירי שמביא שניהם יחד וכלשון המקרא ועשה אותם הכהן וגו׳ מש״ה אחד חטאת והאחד המובחר לעולה. אבל כאן מיירי שמביאה בפ״ע מש״ה יש להיות גם החטאת מן המובחר גם העולה ע״כ כתיב האחד חטאת. והנה תנן במס׳ קנין והובא בכ״מ האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשין עולתה והרי זה הדין ג״כ בזב ואמאי נשנה בנקבה אלא משום שמקור זה הדין למדנו מפ׳ זבה. וע׳ בס׳ במדבר ח׳ י״ב: