שירת הים – מה המקור לאמירתה בשמחה, ולמה קושרים אותה לפרנסה
שירת הים היא השירה שאמרו משה ובני ישראל אחרי קריעת ים סוף (שמות טו, א–יח), ואומרים אותה בכל יום בתפילת שחרית, בסוף פסוקי דזמרה. בספרי ההלכה מובא שיש לאומרה בשמחה, ובשם המדרש – שהאומר אותה בשמחה מוחלים לו עוונותיו. חז״ל אמרו ״קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף״ ו״קשה לזווגן כקריעת ים סוף״, ומכאן המנהג הנפוץ לכוון בשירת הים בבקשה על פרנסה ועל זיווג. זו מסורת של שבח ותפילה – לא הבטחה.
המקור
- שמות יד, ל – טו, יט – שירת הים.
- אמירתה בכל יום בפסוקי דזמרה – מנהג ישראל, שנדפס בכל הסידורים.
- ״יאמר שירת הים בשמחה״, ובשם המדרש שהאומרה בשמחה מוחלין לו עוונותיו – מובא במשנה ברורה, בהלכות פסוקי דזמרה.
- ״קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף״ – פסחים קיח ע״א; ״קשה לזווגן כקריעת ים סוף״ – סוטה ב ע״א.
- הכוונה בשירת הים לפרנסה ולזיווג – מנהג נפוץ, על פי מאמרי חז״ל אלה.
מהי שירת הים
אחרי שבני ישראל עברו בים ביבשה וראו את מצרים מתים על שפת הים, נאמר: ״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳״. זו השירה הראשונה שישראל שרו כעם, והיא מבטאת אמונה, הודיה ושמחה על ישועה גלויה.
שירת הים נכתבת בספר התורה בצורה מיוחדת – ״אריח על גבי לבנה״, שורות של מילים ורווחים לסירוגין – ונקראת בבית הכנסת בשבת פרשת בשלח, שנקראת לכן ״שבת שירה״, ובשביעי של פסח, היום שבו נקרע הים.
למה אומרים אותה בכל יום
בתפילת שחרית, בסוף פסוקי דזמרה, אחרי ״ויברך דוד״, אומרים את שירת הים. כך נוהגים בכל הנוסחים. בספרי ההלכה מובא שיש לאומרה בשמחה ובכוונה, כאילו עברנו היום בים, ובשם המדרש – שהאומר אותה בשמחה מוחלים לו עוונותיו.
הקשר לפרנסה ולזיווג
חז״ל השוו שני עניינים לקריעת ים סוף: ״קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף״ (פסחים קיח ע״א), ו״קשה לזווגן כקריעת ים סוף״ (סוטה ב ע״א). הכוונה היא שהפרנסה והזיווג תלויים בהשגחה מיוחדת, ממש כמו הנס בים. מכאן נולד מנהג נפוץ לכוון באמירת שירת הים בבקשה על פרנסה ועל זיווג, ולהקפיד במיוחד בשביעי של פסח.
איך נוהגים
- אומרים את שירת הים בכל בוקר בתפילה, בעמידה (כך נוהגים רבים), בשמחה ובנחת.
- מי שרוצה לכוון לבקשה – אחרי השירה מתפלל בלשונו על פרנסה או על זיווג.
- בשביעי של פסח ובשבת שירה – שומעים את קריאת השירה בתורה בכוונה מיוחדת.
- מקבלים כל הנהגה נוספת ״בלי נדר״.
הנוסח המלא – שמות יד, ל – טו, יט
וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם (ל) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת־יְהוָה וַיַּאֲמִינוּ בַּיהוָה וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (לא) אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (א) עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ (ב) יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ (ג) מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם־סוּף (ד) תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָבֶן (ה) יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב (ו) וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ (ז) וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם (ח) אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי (ט) נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים (י) מִי־כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא (יא) נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ (יב) נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם־זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶׁךָ (יג) שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת (יד) אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן (טו) תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד־יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה עַד־יַעֲבֹר עַם־זוּ קָנִיתָ (טז) תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (יז) יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד (יח) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם אֶת־מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם (יט) טעויות נפוצות
- לחשוב ששירת הים ״מבטיחה״ פרנסה או זיווג. זו שירה של הודיה ואמונה, ובקשה – לא הבטחה.
- לומר את השירה במהירות, כחובה שצריך לסיים. עיקרה הוא השמחה וההודיה.
- לשלם למישהו שיאמר שירת הים בשבילכם. כל אחד יכול לומר בעצמו, בכל בוקר.
שאלות נפוצות
מתי אומרים את שירת הים?
בכל יום בתפילת שחרית, בסוף פסוקי דזמרה. בבית הכנסת קוראים אותה בתורה בשבת פרשת בשלח (שבת שירה) ובשביעי של פסח.
איפה שירת הים בסידור?
בתפילת שחרית, אחרי ״ויברך דוד״ ו״אתה הוא ה׳ לבדך״, ולפני ״ישתבח״. היא פותחת במילים ״ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים״.
האם שירת הים היא סגולה לפרנסה?
חז״ל השוו את הפרנסה לקריעת ים סוף, ולכן נוהגים רבים לכוון בשירה בבקשה על פרנסה. זה מנהג, ולא הבטחה – והעיקר הוא השמחה והאמונה.
אפשר לומר את שירת הים גם מחוץ לתפילה?
כן. אפשר לקרוא אותה מן התורה בכל זמן, כמו כל פרשה בתורה, ולהתפלל אחריה בלשונכם.
עוד סגולות ומנהגים
פרשת המן – מתי קוראים, איך, ומה המקור
פרשת המן לפרנסה: מה המקור בשולחן ערוך, המנהג לקרוא אותה ביום שלישי של שבוע פרשת בשלח שניים מקרא ואחד תרגום, ונוסח הפסוקים המלא (שמות טז, ד–לו).
שיר השירים ארבעים יום – מה המנהג ואיך עושים
המנהג לומר שיר השירים ארבעים יום רצופים לזיווג: מה ידוע על מקורו, למה דווקא שיר השירים, איך עושים בפועל, ומה עושים אם מפסיקים באמצע.
פרק שירה – מה זה, מה המקור ואיך אומרים
מהו פרק שירה: החיבור הקדום שבו כל בריאה אומרת פסוק של שירה לה׳. מה ידוע על מקורו, סיפור דוד והצפרדע, המנהג לומר אותו ארבעים יום, ומה חשוב לדעת.
להמשך
מאמרים מהעלונים בנושא
- מושגי יהדות: שירת היםתורה וחסד – בית זכריה
- שירת היםבְּרִנָּה יִקְצֹרוּ
- בזכות מי נקרע ים סוף? "כי גאה גאה" – פרשת בשלחתורה וחסד – בית זכריה
- פנינים לפרשת בשלח: פתגמי חסידים, חכמת חיים, מילי דבדיחותא וחידהתורה וחסד – בית זכריה
- "ימינך ה'": למה המתפלל פוסע ונותן שלום תחילה לשמאלו? – פרשת בשלחתורה וחסד – בית זכריה
בכל שאלה מעשית יש לשאול רב.