שמות טו, ח

וברוח אפיך. היוצא משני נחירים של אף דבר הכתוב כביכול בשכינה דגמת מלך בשר ודם, כדי להשמיע אזן הבריות כפי ההוה שיוכלו להבין דבר. כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו, וכן (תהלים יח ט) עלה עשן באפו, וכן (איוב ד ט) ומרוח אפו יכלו, וזהו שאמר (ישעיה מח ט) למען שמי אאריך אפי, כשזעפו נח נשמתו ארכה, וכשהוא כועס, נשמתו קצרה, (שם) ותהלתי אחטם לך, ולמען תהלתי אשים חטם באפי לסתום נחירי בפני האף והרוח שלא יצאו, לך בשבילך. אחטם כמו נאקה בחטם במסכת שבת (דף נא ב) כך נראה בעיני. וכל אף וחרון שבמקרא אני אומר כן, (דברים ז ד) חרה אף, כמו (איוב ל ל) ועצמי חרה מני חרב, לשון שרפה ומוקד, שהנחירים מתחממים ונחרים בעת הקצף, וחרון מגזרת חרה, כמו רצון מגזרת רצה, וכן חמה לשון חמימות, על כן הוא אומר (אסתר א יב) וחמתו בערה בו, ובנוח החמה אומר נתקררה דעתו:

נערמו מים. אנקלוס תרגם לשון ערמימות ולשון צחות המקרא, כמו (שיר השירים ז ג) ערמת חטים, ונצבו כמו נד יוכיח נערמו מים. ממוקד רוח שיצא מאפיך יבשו המים והם נעשו כמין גלים וכריות של ערמה שהם גבוהים:

כמו נד. כתרגומו כשור, כחומה:

נד. לשון צבור וכנוס, כמו (ישעיה יז יא) נד קציר ביום נחלה, (תהלים לג ז) כונס כנד, לא כתיב כנאד אלא כנד, ואלו היה כנד כמו כנאד וכונס לשון הכנסה, היה לו לכתוב מכנס כבנאד מי הים, אלא כונס לשון אוסף וצובר הוא, וכן (יהושע ג טז) קמו נד אחד, (שם יג) ויעמדו נד אחד, ואין לשון קימה ועמידה בנאדות אלא בחומות וצבורים, ולא מצינו נאד נקוד אלא במלאפו"ם, כמו (תהלים נו ט) שימה דמעתי בנאדך, (שופטים ד יט) את נאד החלב:

קפאו. כמו (איוב י י) וכגבנה תקפיאני, שהקשו ונעשו כאבנים והמים זורקים את המצרים על האבן בכח ונלחמים בם בכל מיני קושי:

בלב ים. בחזק הים, ודרך המקראות לדבר כן (דברים ד יא) עד לב השמים, (שמואל ב' יח יד) בלב האלה, לשון עיקרו ותקפו של דבר:

וּבְמֵימַר פּוּמָךְ חַכִּימוּ מַיָא קָמוּ כְשׁוּר אֲזָלַיָא קָפוּ תְהוֹמִין בְּלִבָּא דְיַמָא:

וּבְמֵימַר מִן קֳדָמָךְ אִתְעֲבִידוּ מַיָא עוּרְמַן עוּרְמַן קָמוּ לְהֵין צְרִירִין הֵי כְזִיקִין מַיָא נָזְלַיָא קָפוּ עֲלֵיהוֹן תְּהוֹמַיָא בְּגוֹ פִילְגוּס דְּיַמָא רַבָּא

וברוח אפיך. כמו מרוח אפו יכלו. תגער במים ויקרשו:

נערמו מים. כמו ערמת חטים:

כמו נד נוזלים. והמים שמנהגם להיותם נוזלים ויורדים. שבו כמו נד. כמו קמו נד אחד. כמו חומה:

קפאו תהומות. נקרשו. כמו וקפאון:

בלב ים. באמצע הגוף כנגד רוחב הגוף:

וברוח אפך - ברוח קדים עזה כל הלילה.

נערמו - גבהו למעלה כמו ערימת חטים.

נד - לשון גובה. וכן בירדן, קמו נד אחד.

קפאו - כמו: ובגבינה תקפיאיני.

וברוח אפך נערמו מים. עתה ספר המלחמה הגדולה שנלחם האל יתברך בהמון מצרים, ואמר הנה ברוח אפך נבקע הים ונעשו המים כערמה וכנד. וקפאו תהומות, בקרקע הים באופן שיכלו ישראל לעבור:

וברוח אפך וגו' נשפת ברוחך וגו'. שדרך העולם חום ע"י חום וברוח האף שהוא חם המים הקפויים בקרח מתלחלחים ונעשים צלולים וע"י רוח הפה שהוא קר נקררים ונעשים גליד וכאן על ידי רוח אפו של הקב"ה נערמו המי' ונקרחו וקפאו ועל ידי נשיפת רוח פיו כסמו ים ונצללים הרי לך שני נסים גדולים ולכך כתיב מי כמוך שני פעמים ובספרים מדוייקים באלים חסר יו"ד דרוש בו באלמים כביכול שהקב"ה שותק כאדם אלם ושותק למכעיסיו ומאריך להם אפו עד שישובו:

נערמו. נכנס בהן ערמומית ואמרו שירה וכן תרגם אונקלוס חכימו מיא:

קפאו תהומות בלב ים. השני שלישים שלמטה קפאו והשליש של מעלה נבקע שאלו נבקע למטה עד תהום לא היו יכולין לצאת ממנו והי' דכתיב בלב ים כמו שהלב נתון בגוף האדם יש שני שלישים למטה ממנו ושליש למעלה ממנו:

וברוח ד' במסודה הכא ואידך וברוח שפתיו ימית רשע. וברוח בער. שברוחו ממית הרשעים ומבערם. ואידך וברוח פיו כל צבאם שאלו הוא מבער ברוח ואלו בורא ברוח:

בלב ים ג' דין ואידך דרך אניה בלב ים פי' ישראל הלכו בים בדרך ישרה וסלולה כדרך האניה בלב ים כדכתיב דרך לעבור גאולים אבל מצרים הלכו מטורפים בלא דרך והיו כשוכב בלב ים:

נערמו מים. על דרך הפשט כתרגומו חכימו מיא, והכוונה בזה כאלו התחכמו המים כאשר קמו נד אחד להמציא בים דרך לעבור גאולים ולנער את המצריים, בתוכה אחרי כן כשישובו כבתחלה לאיתנם.

וע"ד הקבלה נערמו מים כמו (במדבר ד׳:י״ג) ודשנו את המזבח, ויהיה הפך ההתחכמות כאלו אמר אבדה החכמה מן המים, ובאור הענין כי פסקה ההמשכה ממדת החסד שלא קבלה מלמעלה ולכך לא אמר נערמו מי הים אלא נערמו מים כדי שתבין כפשוטו מים ממש.

ותבין עוד בלשון מים כי ירמוז למדת החסד וכאשר פסקה ההמשכה ממדת החסד ולא התפשטה למטה אל השכלים הנפרדים בקיום העולם כמנהגו וטבעו ועל כן נקרע הים ונבקעו כל מימות שבעולם, כי שרו של ים מכלל הכחות הנפרדים, וראיה לדברי מה שמצאתי בתרגום ירושלמי קפאו תהומות בלב ים בגו פלגס דימא רבא, וזה היה סבת קריעת ים סוף והבן זה.

נערמו מים אונקלוס תרגם חכימו מיא. פי׳ חכמו לנער מצרים והיינו דכתיב בפרשת עקב ״אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריהם״, פי׳ ברדוף המים אחרי המצרים.

וברוח אפך נערמו מים שהקב"ה עשה נס בתוך נס שרוח האף הוא חם ועם כל זה הקפיא הים נערמו מים נצבו כמו נד. ורוח הפה הוא קר כשהאדם נושף. והקב"ה עשה בהפך נשפת ברוח שמן הראוי היה להקפיא המים וזה הזיל הנקפא וכסמו ים:

קפאו תהומות בלב ים לפי שיש בכאן קושיא גדולה שיש מקומות בעמקי הים שעמוק אלף אמה ויותר וכשנתיבשה הים איך איפשר שירדו ישראל שמה שנמנע הוא אלא שיפלו אנשים ונשים וטף בעומק ההוא וימותו שמה ואע"פ שלא ימות לא יוכלו לעלות לזה אמר שהקב"ה עשה שבמקום שאינו כל כך עמוק נתייבש ובמקום עמוק מאד נקפאו המים וזהו שאמר וברוח אפך נערמו מים נצבו כמו נד המים שהיו נוזלים ונתייבש הים שמה אבל בעומק הים שהוא באמצע הים נקפאו המים וקפאו תהומו' בלב ים ולזה אמר בלב ים ולא אמר קפאו תהומות בים:

נערמו וגו׳ נצבו וגו׳ קפאו וגו׳. פרוש, כנגד שלש מלאכות שעשה ה׳ בים: הא׳, שנבקעו ונתקבצו כלם יחד ולא נשארו מפזרים במקום הפנוי, אלא נעשו כלן ערמה אחת לעשות מדרך רגלי ישראל. ב׳, המימות שהיו מתקבצים ובאים ושופכים בים מהצדדין היו נצבים במקום שנערמו הראשונים, והוא אמרו נצבו כמו נד נוזלים. פרוש, אותם שנוזלים ובאים נצבו כמו נד. ג׳, לפי מה שהעלינו (שמות י״ד:כ״א) כי לא נחלק כל הים כדי שלא יצטרכו לרדת לעמקי הים, חלק שלא נחלק נקפא ונעשה כיבשה, וכנגד זה אמר ״קפאו״ וגו׳. וכבר כתבתי כי ההקפאה קדמה לבקוע, והוא אמרו קפאו תהמות בלב ים, קודם שנקרע קפא לבו ונשאר מלבו ומעלה מים שלא קפאו ונבקעו. וטעם אמרו תהמות לשון רבים, לדבריהם זכרונם לברכה (שמות רבה כד,א) שאמרו שהים נקרע לשנים עשר קרעים, וכל מקום ומקום שנקרע קפא שם התהום, וכנגד כלם אמר תהמות.

וברוח אפיך. בשעה שהכעס עוד יותר גדול כו׳ עד שהוא כמו רוח הולך מנחירי הכועס אז. נערמו מים. נעשה דבר פלא לצערם ולייסרם עד שהמים היו כמו ערמות:

ונוזלים. היה כמו נד:

קפאו תהומות. שנקפאו ונעשו גליד. וכ״ז גרם להם הרבה יסורין. שנפצעו קודם שמתו. וכ״ז הגיע ברוח האף ממנו ית׳:

חלק ג: וברוח אפיך. עתה יודיע בפרטות התחבולה שעשה ה' שיכנסו מצרים לתוך הים, שהלא היה ראוי שיחרדו מפחד ה' שראו שבוקע מים לפני עמו, אמר וברוח אפיך נערמו מים, שע"י הרוח שנשב בחזקה נעשו המים כערמות, ונצבו כמו נד שהוא החומה שעמדה משני הצדדים, ואם היו המצריים רואים את החומה של מים שמשני הצדדים, היו יודעים שבכאן הוא מקום הים, וכן אם לא היו התהומות עולים מן המצולה אל פני הים לעמוד שם כארץ מישור של יבשה, היו מרגישים שיורדים לעומק מצולה מקום שהיה שם הים, נהיה התחבולה שהמים שנערמו ושנצבו כמו נד וחומה משני הצדדים נוזלים ונמסים, שתיכף כשעברו ישראל משם נזלו המים ונמסו ולא היו שם הנד והחומה התהומות קפאו וצפו למעלה בלב ים ועמדו כארץ מישור וכאי על הים, עד שלא עלה על לב המצריים שבמקום זה היה שם ים, ובת"א נערמו מים חכימו מיא, מענין ערמה, כאלו המים עשו ערמה מה שהנצבים כמו נד היו נוזלים ונמסו, ובערמה זו חשבו המצריים שהוא יבשה וארץ מישור:

ל רצה לומר שלא אכעוס דכשזעפו נחה וכו':

מ פירוש נזם כמו שמפרש והולך לסתום נחירי בפני וכו':

נ פירש בערוך נוקבים חוטמה ומשימין טבעת לתוכו ונותנים רצועה בתוכו ומנהיגים אותה בו וכן נראה מפרש"י שם:

ס רצה לומר שמביא ראיה מפסוק דחרה לשון שריפה הוא ע"כ חרון נמי לשון שריפה הוא דחרון מגזרת חרה: