מושגי יהדות: שירת הים

שירת הים

היא השירה ששרו משה רבינו ובני ישראל לאחר קריעת ים סוף. נהוג לאומרה כל יום בתפילת שחרית לאחר אמירת "פסוקי דזמרה" ו"ויברך דוד". וכן ביום כ"א בניסן, יום שביעי של פסח, בו עברו בני ישראל את ים סוף ביבשה.

לדעת הרמב"ן והרבה מן פרשני המקרא, השירה נאמרה מיד לאחר קריעת ים סוף, כהודיה לה' על הנס. עם זאת, חלק מהפרשנים גורסים כי השירה נאמרה עוד בעיצומו של מעמד קריעת ים סוף, תוך פירוש המילה 'אז' בפסוק הפתיחה "אז ישיר משה..." כביצוע השירה בעת ובעונה אחת עם קריעת הים.

השירה כתובה בספר התורה באופן מיוחד, הנקרא בלשון חז"ל "אריח על גבי לבנה", כבניין העשוי מאריחים ולבנים, שאורכם אינו שווה, בניגוד ל"אריח על גבי אריח" בו כל שורה זהה לחברתה, כמו בניין הבנוי מאריחים שכולם זהים זה לזה באורכם.

על פי התלמוד בבלי ראש השנה דף לא ע"א, שירת הים נאמרה כשיר של יום בשירת הלויים בעת הקרבת קורבן התמיד של בין הערביים בשבת. השירה הייתה מחולקת לשניים: את חציה הראשון, מ"אָז יָשִׁיר" עד "בְּמַיִם אַדִּירִים", היו אומרים בשבת אחת, בשבת הבאה היו משלימים את חציה השני מ"מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם" עד "לְעֹלָם וָעֶד". על פי מנהג רומא, שירת הים נאמרת בכל יום בתוך פסוקי דזמרה, למעט בתשעה באב. על פי כתב יד מימי הביניים, משה בן קלונימוס הביא לאשכנז את המנהג לומר את שירת הים בכל יום בתפילה. הרמב"ם כתב כך: "יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים". כמו כן, בעתות מצוקה, חלק מיהודי תימן נהגו לשלש את הפסוק "תיפול עליהם" 3 פעמים. עם הזמן המנהג לומר את שירת הים התפשט בתפוצות ישראל, וכיום הוא נכלל בסידור התפילה של כלל העדות, כשלאחריו מוסיפים פסוקים שונים.