שמות טו, יג

נהלת. לשון מנהל, ואונקלוס תרגם לשון נושא וסובל, ולא דקדק לפרש אחר לשון העברית:

דַבַּרְהִי בְטַבְוָתָךְ עַמָא דְנַן דִפְרָקְתָּ סוֹבַרְהִי בְתָקְפָּךְ לְדִירָא דְקֻדְשָׁךְ:

דַּבַּרְתְּ בְּחַסְדָּךְ עַמָךְ הָאִילֵין דִּי פָרַקְתְּ וְאַחֲסִינַת יַתְהוֹן טַוָור בֵּית מַקְדְּשָׁךְ מְדוֹר בֵּית שְׁכִינַת קוּדְשָׁךְ

נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אמר ר"א כי הוא עבר במקום עתיד כי כן יבא בנבואות ועל דעתי כי יאמר נטית ימינך על האויב ותבלעם הארץ ו נחית בחסדך בעמוד הענן לנחותם הדרך עם זו גאלת ו נהלת אותם בעז ידיך אל נוה קדשך כי אליו הולכים וכן ונהרו אליו כל הגויים (ישעיהו ב ב) ו"נוה קדשך" הוא בית המקדש כאשר יאמר עוד מקדש אדני כוננו ידיך (פסוק יז) וכן אמרו במכילתא (כאן) אין נוה אלא בית המקדש שנאמר (ישעיהו לג כ) חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראנה ירושלם נוה שאנן

נחית בחסדך. אמר נחית לשון עבר תחת עתיד כמשפט הנבואות.

וטעם בחסדך על עמודי הענן והאש כי הוא המנחה אותם. או זה רמז לאשר נחם עד עתה:

נהלת. כמו אתנהלה לאטי:

בעזך. ולא בעוזם:

אל נוה קדשך. הוא הר סיני ששם שכן הכבוד. וכן כתוב ואביא אתכם אלי:

נהלת בעזך - מנהל אתה את ישראל עכשיו, כדי להכניסם ולהורישם את ארץ כנען שהוא נוה קדשך.

נחית בחסדך עם זו גאלת. מעת שגאלתם, וזה כשהוצאתם חוץ לגבול מצרים ובאו לסכות, התחלת לנחותם הדרך, כאמרו ויסעו מסוכות וה' הולך לפניהם:

נהלת בעזך. נהלת לאטם ביבשה בתוך הים, כאמרו מוליכם בתהומות, כסוס במדבר לא יכשלו:

אל נוה קדשך. בדרך נכון ללכת אל נוה קדשך, לקדשם שם לעבודתך:

נחית ב' במסו'. נחית בחסדך. נחית כצאן עמך. מה הרועה מרעה הצאן כל אחד לפי המרעה הראוי לו כך הענן מנחה אותם כל אחד לפי מהלכו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ומה הרועה מרביץ הצאן בצהרים שלא יכם שרב ושמש כך היו מוקפים בעננים שלא יכם שרב ושמש:

עם זו ג'. דין ואידך עם זו קנית עם זו יצרתי לי. שעה זו קנית כשגאלת אותם וכאלו יצרתם אז בריה חדשה:

נחית בחסדך. בזכות שלשה דברים נגאלו בזכות גמילות חסדים בזכות התורה בזכות הקרבנות כו', בחסדך זה גמילות חסדים, ושלשתם הזכירם הכתוב שנאמר (דברים ל׳:י״ד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו, בפיך זו התורה ובלבבך זו עבודה דכתיב (שם יא) ולעבדו בכל לבבכם, לעשותו זו גמילות חסדים.

עם זו כל מקום שנאמר בו זו הרי הוא במקום אשר, וכן זו חטאנו, ופי׳ עם אשר גאלת.

אל נוה קדשך לכל ארץ ישראל קורהו נוה קדש כמו ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו. וכן מאספיו וגו׳ ישתוהו בחצרות קדשי.

נחית. נהלת לשון עבר בלשון עתיד וכן משפט לשון הנבואות והשירות.

נחית בחסדך עם זו גאלת. אסמכתא למה שאחז"ל. העולם עומד על ג' דברים על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ושלשתן נרמזות בפסוק נחית בחסדך זו גמילות חסדים נהלת בעזך זו תורה שאין עוז אלא תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן. אל נוה קדשך זו עבודה אלו הקרבנות שנעשו בבהמ"ק:

נחית בחסדך. נהגת בחסדך שעשית עמהם:

עם זו. שגאלת:

נהלת. אותם אל נוה קדשך אל ארץ ישראל כלו' בחסד שעשית עמהם ובנפלאות שהפלאת להם נהגת אותם ונהלת אותם כלו' לא זו בלבד עשית אתה להם שהושעת אותם מיד מצרים כי אף נחית ונהלת אותם שנפחדו כל האומות העומדות על הדרך ששמעו זה הנס ויראו מהם ומעתה אין שטן ואין פגע רע כמו שמפר' כיצד נהלת ששמעו עמים זה הנס חיל אחז יושבי פלשת ונבהלו אדום ואחז רעדה את בני מואב ונמוגו יושבי כנען ששמעו שהן באין עליהן ולא יעמוד איש נגדו הרי שנהלת אותם:

נחית בחסדך בזכות ג' דברים נגאלו בגמילות חסדים זהו בחסדך. בזכות התורה ז"ש נהלת בעזך. בזכות הקרבנות ז"ש אל נוה קדשך:

נחית וגו׳. עתה יבאר מי כמכה נאדר בקודש. עד שנחית בחסדך וגו׳ ממצרים ותנהלם בעזך אל נוה קדשך. שיהיו גם המה מופרשים מהליכות הטבע כחק בהמ״ק נוה קדשו שנסים תדירים בו. והוא אות על אשר הוא נאדר בקודש. עד אשר גם עמו אשר קנה. מופרשים ג״כ מהליכות עולם הטבע. ובמדרש אי׳ בחסדך זו מדת החסד. בעזך זו תורה. נוה קדשך זו עבודה. הן ג׳ דברים שהשגחת ה׳ על ישראל תלוי׳ בהם. רק במדת החסד דייק עם זו. שבאמת כל האומות קיימים על מדה זו שבהם. אך השגחת ה׳ ביחוד על עם זו:

נחית. ובנסים האלה הראה ה' מדת החסד וגם מדת העוז והגבורה נגד אויביו, והנה בחסדך שעשית לישראל נחית עם זו גאלת, [הנחה הוא ההנהגה ברצון ובנחת] שבחסדך נחית אותם במדבר וכלכלתם בנחת, ובעזך שבו נטבעו המצריים נהלת אותם אל נוה קדשך [המנהל הוא שמנהיג את החלש והחסר כח ללכת בעצמו כמ"ש בפי' התנ"ך שכ"מ] שישראל היו חדלי כח מלכת לא"י כי עז העם היושב בארץ, אולם ע"י שהראית עוזך במצרים נפל פחד על העמים וכמו שיבאר, ועי"כ נלהתם אל הארץ שהיא נוה לקדשו, ששם שכנה קדושתך, שהיא ההנהגה הפלאיית, ושם נוהו, שבו ישכון הקדש וינוה: