פרשת המן – מתי קוראים, איך, ומה המקור
פרשת המן היא הפסוקים בספר שמות (טז, ד–לו) המספרים על ירידת המן במדבר. השולחן ערוך (אורח חיים סימן א) כותב שטוב לומר אותה בכל יום, כדי להתחזק באמונה שהפרנסה באה מאת ה׳. מנהג נפוץ, שמובא בספרים בשם רבי מנחם מנדל מרימנוב, הוא לקרוא אותה ביום שלישי של שבוע פרשת בשלח, שניים מקרא ואחד תרגום. זו מסורת ותפילה – לא הבטחה לפרנסה.
המקור
- שמות טז, ד–לו – פרשת ירידת המן.
- טור ושולחן ערוך, אורח חיים סימן א – ״טוב לומר… פרשת המן״ בכל יום.
- המנהג לקרוא ביום שלישי של שבוע בשלח – מובא בספרים בשם רבי מנחם מנדל מרימנוב.
מה כתוב בפרשת המן
אחרי יציאת מצרים, במדבר סין, התלוננו בני ישראל על המזון. ה׳ הודיע למשה: ״הנני ממטיר לכם לחם מן השמים״. כל בוקר ירד המן, וכל אחד לקט ״עומר לגולגולת״ – לא יותר ולא פחות. מי שניסה להשאיר למחר – המן התליע. ביום השישי ירד ״לחם משנה״, ובשבת לא ירד. בסוף הפרשה ציווה ה׳ לשמור צנצנת מן ״למשמרת לדורותיכם״.
המסר של הפרשה ברור: כל אחד מקבל את מה שנקצב לו, ואין טעם לדאוג ״מה נאכל מחר״. לכן היא נחשבת לפרשה של אמונה ושל ביטחון בפרנסה.
למה קוראים אותה
בטור ובשולחן ערוך (אורח חיים סימן א) נכתב שטוב לומר בכל יום את פרשת העקידה ואת פרשת המן. הטור מסביר שאומרים את פרשת המן כדי להאמין שכל המזונות באים בהשגחה. לכן בסידורים רבים פרשת המן נדפסת אחרי תפילת שחרית, ולפניה ואחריה נוסחי ״יהי רצון״.
המנהג ביום שלישי של שבוע בשלח
מנהג נפוץ מאוד הוא לקרוא את פרשת המן ביום שלישי בשבוע שבו קוראים את פרשת בשלח – השבוע שבו הפרשה נקראת בתורה. מובא בספרים בשם רבי מנחם מנדל מרימנוב, מגדולי החסידות, שיש לקרוא אותה ביום זה שניים מקרא ואחד תרגום – כלומר כל פסוק פעמיים בעברית ופעם אחת בתרגום אונקלוס.
כדי לדעת מתי חל שבוע פרשת בשלח השנה, אפשר להיעזר בלוח פרשות השבוע.
איך קוראים – שלב אחר שלב
- פותחים חומש או סידור בפרשת המן (שמות טז, ד–לו).
- קוראים כל פסוק פעמיים, ואחר כך את התרגום. מי שאין לו תרגום – קורא את הפסוקים בלבד.
- אומרים את ה״יהי רצון״ שלפני הפרשה ואחריה, אם הוא נדפס בסידור שלכם. אם אין – מתפללים בלשונכם על פרנסה בכבוד.
- מתבוננים בתוכן: הפרנסה באה מאת ה׳, ולכן עושים את ההשתדלות ביושר ובלי חרדה.
הנוסח המלא – שמות טז, ד–לו
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן־הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם־לֹא (ד) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר־יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר־יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם (ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל־כָּל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְהוָה הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (ו) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת־כְּבוֹד יְהוָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל־יְהוָה וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ (ז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְהוָה לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יְהוָה אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר־אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא־עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל־יְהוָה (ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְהוָה כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם (ט) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל־כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל־הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יְהוָה נִרְאָה בֶּעָנָן (י) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר (יא) שָׁמַעְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם (יב) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת־הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה (יג) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל־פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל־הָאָרֶץ (יד) וַיִּרְאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה־הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה (טו) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ (טז) וַיַּעֲשׂוּ־כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט (יז) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי־אָכְלוֹ לָקָטוּ (יח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל־יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר (יט) וְלֹא־שָׁמְעוּ אֶל־מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד־בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה (כ) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס (כא) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל־נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה (כב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת־קֹדֶשׁ לַיהוָה מָחָר אֵת אֲשֶׁר־תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר־תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל־הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד־הַבֹּקֶר (כג) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד־הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא־הָיְתָה בּוֹ (כד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי־שַׁבָּת הַיּוֹם לַיהוָה הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה (כה) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה־בּוֹ (כו) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן־הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ (כז) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה עַד־אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֺתַי וְתוֹרֹתָי (כח) רְאוּ כִּי־יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל־כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל־יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי (כט) וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי (ל) וַיִּקְרְאוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל אֶת־שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ (לא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת־הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (לב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן־שָׁמָּה מְלֹא־הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם (לג) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת (לד) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת־הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד־בֹּאָם אֶל־אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת־הַמָּן אָכְלוּ עַד־בֹּאָם אֶל־קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן (לה) וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא (לו) טעויות נפוצות
- לחשוב שקריאת פרשת המן ״מבטיחה״ פרנסה. זו תפילה והתחזקות באמונה, לא הבטחה.
- לשלם למישהו כדי שיקרא את פרשת המן בשבילכם. כל אחד יכול לקרוא בעצמו, בלי עלות.
- לקרוא במהירות בלי להבין. עדיף לקרוא לאט ולהבין את הפסוקים.
- לחשוב שרק ביום שלישי של בשלח יש ערך לקריאה. השולחן ערוך כותב שטוב לאומרה בכל יום.
כפי שהובא בעלוני השבת שבאתר
״ביום שלישי של פרשת בשלח יקרא פרשת המן, שניים מקרא ואחד תרגום, וטוב שיאמר את התפילות שלפני ואחרי פרשת המן.״
כפי שהובא בעלון תורה וחסד – בית זכריה, גיליון 557, פרשת בא תשפ״ו. למאמר המלא: פנינים לפרשת בא: פתגמי חסידים, חכמת חיים, מילי דבדיחותא וחידה
שאלות נפוצות
באיזה יום קוראים את פרשת המן?
לפי השולחן ערוך – טוב לקרוא אותה בכל יום. המנהג הנפוץ להקפיד במיוחד הוא ביום שלישי של השבוע שבו קוראים את פרשת בשלח.
מה פירוש ״שניים מקרא ואחד תרגום״?
קוראים כל פסוק פעמיים בלשון התורה ופעם אחת בתרגום אונקלוס. מי שאינו יכול – קורא את הפסוקים לבד.
אפשר לקרוא את פרשת המן מהטלפון?
כן, בימות החול אפשר לקרוא מכל מקום. בשבת וביום טוב קוראים מתוך ספר מודפס.
גם נשים קוראות את פרשת המן?
כן. המנהג שייך לכל אחד ואחת.
מה המקור לשם ״רבי מנחם מנדל מרימנוב״?
המנהג לקרוא ביום שלישי של בשלח מובא בספרים בשמו. לא ציינו ספר ועמוד, ואם תרצו לבדוק את המקור – פנו לרב.
עוד סגולות ומנהגים
תפילה על אתרוג בט״ו בשבט – מה המנהג ואיך מתפללים
המנהג להתפלל בט״ו בשבט שיזמין ה׳ אתרוג מהודר לסוכות: מה ידוע על מקורו, איך מתפללים, ומה עוד נוהגים בט״ו בשבט – פירות ארץ ישראל ואין תחנון.
פרק שירה – מה זה, מה המקור ואיך אומרים
מהו פרק שירה: החיבור הקדום שבו כל בריאה אומרת פסוק של שירה לה׳. מה ידוע על מקורו, סיפור דוד והצפרדע, המנהג לומר אותו ארבעים יום, ומה חשוב לדעת.
תפילת השל״ה בערב ראש חודש סיון – מה היא ומתי אומרים
תפילת השל״ה על הבנים והבנות: מי חיבר אותה, למה אומרים אותה דווקא בערב ראש חודש סיון, מתי זה השנה, ואיך נוהגים לומר אותה.
להמשך
מאמרים מהעלונים בנושא
- איך קיימו העשירים מצות צדקה בזמן המן? (פרשת עקב)תורה וחסד – בית זכריה
- "ויענך וירעיבך" – הקשר בין המן לנרות שבת (פרשת עקב)תורה וחסד – בית זכריה
- מדוע המניח תפילין זוכה לאריכות ימים? – פרשת באתורה וחסד – בית זכריה
- איזו ברכה בירכו בני ישראל על המן? – פרשת בשלחתורה וחסד – בית זכריה
- מדוע המניח תפילין מאריך ימים? מרן הרב עובדיה יוסף, פרשת באתורה וחסד – בית זכריה
בכל שאלה מעשית יש לשאול רב.