שמות טו, יח

לעלם ועד. לשון עולמות הוא והוי"ו בו יסוד לפיכך היא פתוחה, אבל (ירמיה כט כג) ואנכי היודע ועד, שהוי"ו בו שמוש, קמוצה היא:

יְיָ מַלְכוּתֵהּ קָאֵם לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא:

כַּד חָמוּן עַמָּא בֵּית יִשְרָאֵל יַת נִיסַיָא וְיַת פְּרִישְׁוָותָא דְּעָבַד לְהוֹן קוּדְשָׁא יְהֵי שְׁמֵיהּ מְשַׁבַּח עַל יַמָא דְסוּף וּגְבוּרַת יְדֵיהּ בְּנֵי גְּלַלְיָא עַנְיָין וְאָמְרִין אִילֵין לְאִילֵין אִיתוּ נִיתַּן כְּלִיל דִּרְבוּ בְּרֵישׁ פְּרוֹקַן דְּהוּא מַעֲבִיר וְלָא עָבַר דְּהוּא מַחֲלִיף וְלָא חֲלִיף דְּדִילֵיהּ הוּא כְּלִיל מַלְכוּתָא וְהוּא מֶלֶךְ מַלְכִין בְּעָלְמָא הָדֵין וְדִילֵיהּ הוּא מַלְכוּתָא לְעַלְמָא דְאָתֵי וְדִילֵיהּ הִיא וְהַוְיָא לְעָלְמֵי עַלְמִין

כֵּיוָן דְּחָמִין בֵּית יִשְרָאֵל יַת נִיסַיָיא וּפְלָאִין דַּעֲבַד לְהוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל גֵּיף יַמָא יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלְמֵי עַלְמִין יְהָבוּ יְקַר וְתוּשְׁבַּחְתָּא וְרוֹמְמוּ לֵאלָהָהוֹן עָנְיָן בְּנֵי יִשְרָאֵל וְאָמְרִין אִלֵּין לְאִלֵּין אִתוּן נִתַּן כְּלִילָא בְּרֵישׁ פְּרוֹקָא דְּהוּא מַעֲבַר וְלָא מִתְעֲבֵיר דְּהוּא מַחֲלִיף וְלָא מִתְחַלֵּף דְּהוּא מֶלֶךְ מַלְכִין בְּעַלְמָא הָדֵין וְעוֹד דִּידֵיהּ הוּא כְּלִילָא דְמַלְכוּתָא לְעַלְמָא דְאָתֵי וְדִידֵיהּ הִיא עַד עֲלַם עַלְמַיָּא:

ה' ימלוך לעולם ועד יאמר כי הראה עתה כי הוא מלך ושלטון על הכל שהושיע את עבדיו ואבד את מורדיו כן יהי הרצון מלפניו לעשות בכל הדורות לעולם לא יגרע מצדיק עיניו ולא יעלימהו מן הרשעים המריעים ובאו כזה פסוקים רבים כגון ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה (תהלים קמו י) יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם (שם קיג ב) והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה יד ט) ואונקלוס נתיירא ממנו בעבור שהמלכות לאלהים היא לעולמי עד ולפיכך עשאו לשון הוה ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא כדרך מלכותך מלכות כל עולמים (תהלים קמה יג) ולא הבינותי דעתו בזה שהרי כתוב יהי כבוד ה' לעולם (שם קד לא) וימלא כבודו את כל הארץ (שם עב יט) יתגדל ויתקדש יאמן ויגדל שמך (דהי"א יז כד) ויתכן שטעמם כסוד הברכות

ה' ימלוך. כאשר יבנה בית המקדש לשמו אז תראה מלכותו בארץ.

וטעם עולם ועד. על דרך קצרה כי הוא לעולם ועד עולם. ואל תתמה בעבור מלת עד שאינה סמוכה. כי הנה כתוב שוכן עד וקדוש שמו. ומשפט לשון הקדש בהיות התנועה באות הבא אחר וי"ו יפתחוהו. כמו שור וכבש ועז ועבור זה נפתח ועד. והנה אמר ואוכל מכל ובסוף הפסוק הנחש השיאני ואוכל. על כן אמרו לעולם ועד:

ה' ימלוך - לאחר שתתישבו בארץ ישראל תוודע מלכותו של הקב"ה בכל המלכויות.

ה' ימלוך לעולם ועד. יהי רצון שהוא לבדו ימלוך לעולם ועד, ואין עמו אל נכר:

ה' ימלוך פסיק לומר לך כשיבוא העת שיאמרו ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד אז תפסוק מלכות או"ה: משה הקדים ה' למלכות ודוד הקדים מלכות לה' שנאמר ימלוך ה' לעולם לפי שסיים ודרך רשעים יעות לא רצה להזכיר ה' על הרעה:

ה' ימלך לעולם ועד. ע"ד הפשט יאמר כשם שהראה מלכותו עתה בקריעת ים סוף שהוא מציל את יראיו ומאבד את המורדים בו כן יהי רצון מלפניו שיעשה כן בכל הדורות לעולם, וכענין שכתוב (תהילים קמ״ו:י׳) ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, ונכתב ימלך חסר ללמדך שאין הקב"ה בא בטרוניא עם הבריות שיהיה מבקש מהם עבודה קשה אלא בנחת ודברים רכים כענין שכתוב (מיכה ו׳:ג׳) עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי.

וע"ד הקבלה ה' ימלוך לעולם ועד, אחר שראו ישראל המלכות בוקע ים וקלסו לשם המיוחד ומלכותו סיים הקלוס בשם המיוחד כמו שהתחיל בו אשירה לה', ואונקלוס עשאו בתרגומו הווה כלשון הכתוב (תהלים י) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, ואולי דעת אונקלוס שתרגם כן כי משה וכל ישראל כוונו בכתוב הזה אל המלכות ועל כן חתמו השירה בו כי מתחלה בדברי השירה פתחו בשם המיוחד הוא שאמר אשירה לה' ועתה רצו לחתום אותה במלכות.

ולפי הענין הזה מה שנכתב ימלך חסר כי המלך עקר המלכות והוא לפעמים משפיע בו השפע ולפעמים מחסרו כפי הרצון והבן זה, או אפשר עוד כי כונת אונקלוס בזה לפי שכל הזמנים כלן, העבר והעתיד בהש"י הם בהווה, כי הוא עד שלא היה זמן והזמן לא יעברנו ולכך תרגם הכתוב בלשון הווה.

ויש לדעת כי פסוקי השירה הזאת הם י"ח פסוקים ואפשר לומר כי הם כנגד י"ח חוליות שבשדרה שעתידים להתחדש בתחית המתים ולומר שירה, וזהו שדרשו רז"ל אז ישיר משה ובני ישראל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן רמז לתחית המתים מן התורה, וכן תמצא בשיר שלעתיד והוא שהתנבא ישעיה (ישעיהו כ״ו:א׳) ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה, עד יחיו מתיך י"ח פסוקים, וכשם שהזכיר כאן בשירה זו עזי וזמרת יה כן הזכיר באותו שיר (שם) בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים, והוסיף על שם יה השם הגדול השלם לרמוז תוספת השגה שבאותו זמן על שאר הזמנים כלם כי אז יהיה ה' שלם והכסא שלם.

ה׳ ימלך לעלם ועד יהי רצון שימלוך עלינו לעולם ועד אדון כזה שעשה לנו טובות אלו. דבר אחר לשון הווה ועתיד הוא כתרגומו. כמו כנשר יעיר קנו, ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו ועוד הרבה.

לעלם ועד לשון קצר הוא שהוא כמו לעולם ועד לעולם. ואל תתמה על מלת עולם ועד שאינה סמוכה שכן מצינו דוגמא שוכן עד וקדוש שמו, שפירושו שוכן עד מרום וקדוש שמו, ומשפט לשון הקודש כשתהיה התנועה באות הבא אחר הוי״ו יפתחוהו כמו שור וכשב ועז בעבור זה נפתח ועד. ומצינו ואוכל מכל ובסוף הפסוק הנחש השיאני ואוכל לפיכך הוא לעולם ועד.

ה' ימלוך לעולם ועד. ואתה תהיה מלך עלינו לעולם ועד שלא יהיה לנו עוד מלך אחר ואל תתננו ביד אומה אחרת:

ה׳ ימלך וגו׳. טעם שלא אמרו ״ה׳ מלך״, אמרו הם עצמם הטעם ״כי בא״ וגו׳, פרוש, לצד שלא נעשה המשפט אלא באומה אחת, והוא אמרו כי בא סוס פרעה וגו׳, כי לא יקח מזה הכחשת כל האלהות אשר אומות אותם יעבדו, ולזה אין מלכותו נכרת לעולם. מה שאין כן לעתיד לבא, כי יעשה ה׳ משפט בכל הגוים, אז יהיה ה׳ למלך על כל הארץ, והוא אמרו ״ה׳ ימלך״.

או ירצה טעם אמרו ימלך ולא מלך, כי ״בא סוס פרעה״ וגו׳, פרוש, כלם היו בטביעה כסוס אחד, והכונה בזה כי לא נמלט מהם עד אחד, כשם שיטבע אדם אחד יטבעו כלם. והן אמת, אם היה מגיד לעולם הפלגת ועוצם הנס להכיר העולם גדלת תגברת פאר נצחון והוד יסוד אמונתנו, אשר כל שומעיו יתלהבו ויאמרו: הבו יקר כי הוא זה אדונינו מלכנו, ומעתה יהיה ה׳ למלך, אלא שלא הלכו ביבשה ונמלטו זולת בני ישראל, והוא אמרו ״ובני ישראל הלכו״ וגו׳, ולהם לא ישמעו האמות כי הם נוגעים בדבר להיותו אלהיהם.

(יח-יט) ה' ימלוך לעולם ועד. כי בא סוס פרעה. יש לפרש מלת כי, לפי שפרעה היה חולק על מלכות שדי ואמר מי ה', ואילו לא היה הקב"ה עושה שפטים בפרעה א"כ יש לחוש שגם לדורות יקומו בנים סוררים ויכחישו מלכותו ית', אבל מעתה שנעשה בפרעה משפט כתוב, שוב לא יהיה שום חולק ומערער על מלכות שדי ית' וה' ימלוך לעולם ועד, כי יראו כל העולם כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וגו' ומאז מורא יעלה על ראשם להטיח דברים כלפי מעלה.

ה׳ ימלוך לעולם ועד. התפללו שתהי׳ מלכותו לע״ו. היינו שיהי׳ ניכר לכל העולם שהוא ית׳ מנהיג במלכות שמים. וזה התפלה יתקיים לימות המשיח שיהיה ה׳ למלך על כל הארץ :

ה' ימלך. המלוכה אצל ה' תציין שמנהיג בהנהגה השגחייה שלא לפי חוקי הטבע הקבועים רק לפי רצונו, וזה יפעל המקדש ששם ימלוך ה' על ברואיו:

ה רצה לומר היינו סגול שהוא פת"ח קטן תחת העי"ן של ועד:

ו רצה לומר ציר"י שהוא קמץ קטן ול' היא קאי על המלה של ועד והג"א דחה פירוש זה אלא בס"ת שלפני רש"י היתה הוי"ו דכאן בפתח: