שמות טו, ב

עזי וזמרת יה. אונקלוס תרגם תוקפי ותושבחתי עזי כמו עזי בשור"ק, וזמרת כמו וזמרתי. ואני תמה על לשון המקרא שאין לך כמוהו בנקדתו במקרא אלא בשלשה מקומות שהוא סמוך אצל וזמרת, וכל שאר מקומות נקוד שור"ק, (ירמיה טז יט) ה' עזי ומעזי, (תהלים נט י) עזו אליך אשמרה. וכן כל תבה בת שתי אותיות הנקודה מלאפו"ם כשהיא מארכת באות שלישית ואין השניה בשו"א בחטף, הראשונה נקודה בשור"ק כגון עז עזי, רק רקי, חק חקי, על עלו, יסור עלו (ישעיה י כז), כל כלו ושלישים על כלו (לעיל יד ז). ואלו שלושה עזי וזמרת של כאן, ושל ישעיה (ישעיה יב ב) ושל תהלים (תהלים קיח יד) נקודים בחטף קמ"ץ, ועוד אין באחד מהם כתוב וזמרתי אלא וזמרת, וכלם סמוך להם ויהי לי לישועה, לכך אני אומר לישב לשון המקרא, שאין עזי כמו עזי, ולא וזמרת כמו וזמרתי, אלא עזי שם דבר הוא, כמו (שם קכג א) היושבי בשמים, (עובדיה א ג) שוכני בחגוי סלע, (דברים לג טז) שוכני סנה. וזהו השבח עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה, וזמרת דבוק הוא לתיבת ה', כמו (שופטים ה כג) לעזרת ה', (ישעיה ט יח) בעברת ה', (קהלת ג יח) על דברת בני האדם. ולשון וזמרת לשון (ויקרא כה ד) לא תזמר, (ישעיה כה ה) זמיר עריצים, לשון כסוח וכריתה. עזו ונקמתו של אלהינו היה לנו לישועה. ואל תתמה על לשון ויהי שלא נאמר היה, שיש לנו כמה מקראות מדברים בלשון זה, וזה דגמתו (מלכים א ו ה) את קירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב, היה לו לומר עשה צלעות סביב, וכן בדברי הימים (דברי הימים ב' י יז) ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלך עליהם רחבעם, היה לו לומר מלך עליהם רחבעם, (במד' יד טז) מבלתי יכולת ה' וגו' וישחטם, היה לו לומר שחטם, (שם לו. לז) והאנשים אשר שלח משה וגו' וימתו, מתו היה לו לומר, (שמות ט כא) ואשר לא שם לבו אל דבר ה' ויעזב, היה לו לומר עזב:

זה אלי. בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים:

ואנוהו. אנקלוס תרגם לשון נוה, (ישעיה לג כ) נוה שאנן, (שם סה י) לנוה צאן דבר אחר ואנוהו לשון נוי, אספר נויו ושבחו לבאי עולם, כגון (שיר השירים ה ט. י) מה דודך מדוד דודי צח ואדום, וכל הענין:

אלהי אבי. הוא זה וארוממנהו. אלהי אבי, לא אני תחלת הקדשה, אלא מחזקת ועומדת לי הקדשה ואלהותו עלי מימי אבותי:

תָּקְפִּי וְתִשְׁבַּחְתִּי דְחִילָא יְיָ וַאֲמַר בְּמֵימְרֵהּ וַהֲוָה לִי לְפָרָק דֵין אֱלָהַי וְאֶבְנֵי לֵהּ מַקְדְשָׁא אֱלָהָא דַאֲבָהָתַי וְאֶפְלַח קֳדָמוֹהִי:

תּוּקְפַן וְרוֹב תּוּשְׁבָּחָתָן דְּחֵיל עַל כָּל עָלְמַיָא יְיָ אָמַר בְּמֵימְרֵיהּ וַהֲוָה לִי אֱלָהָא פְּרוֹק מִן חַדְיֵי אִמְהוֹן הֲווֹן יַנְקַיָא מְחַוָון בְּאֶצְבָּעַתְהוֹן לְאַבְהַתְהוֹן וְאָמְרִין דֵּין הוּא אֱלָהָן דַּהֲוָה מוֹנִיק לָן דּוּבְשָׁא מִן כֵּיפָא וּמְשַׁח מִן שָׁמִיר טִינְרָא בְּעִידַן דְּאִימַן נַפְקַן לְאַנְפֵּי בָּרָא וִילֵדַן וְשַׁבְקַן יָתָן תַּמָּן וּתְשַׁדַר מַלְאָכָא וּמַסְחֵי יָתָן וּמְלַפֵּף יָתָן וּכְדוּן נַשְׁבְּחִינֵיהּ אֱלָהָא דְּאַבְהָתָן וּנְרוֹמְמִינֵיהּ

תּוּקְפָא וְרוֹב תּוּשְׁבְּחָא דְּחֵיל כָּל עַלְמָא יְיָ אָמַר בְּמֵימְרֵיהּ וַהֲוָה לָן לְפָרֵיק מִן חֲדֵי אִימְהָתָא הֲווֹי יַנְקַיָא מְרַמְזִין בְּאֶצְבָּעַתְהוֹן לְאַבְהַתְהוֹן וְאָמְרִין לְהוֹן דֵּין הוּא אֲבוּנָן דַּהֲוָה מְיַנֵּק לָן דְּבַשׁ מִן כֵּיפָא וּמָשַׁח יָתָן מִן שָׁמִיר טִינְרָא עַנְיָין בְּנֵי יִשְרָאֵל וַאֲמַר דֵּין לְדֵין דֵּין הוּא אֱלָהֵן וּנְשַׁבַּח יָתֵיהּ אֱלָהָא דְּאַבָהָתָן וּנְרוֹמְמֵיהּ יָתֵיהּ:

עזי וזמרת יה פירוש ר"א כי מלת עזי מושכת עזי וזמרת עזי יה והטעם הודה כי עזו ותקפו אשר יזמר בו הוא השם והוא היה ישועתי זה אלי ואנוהו אושיבנו בנוה זה אלהי אבי וארוממנהו שאספר גבורותיו וזה הוא ודאי פשוטו של מקרא אבל לא הזכיר השם שלם והזכיר ממנו שתי אותיות בלבד ודרך משה רבינו בכל התורה להזכיר השם הגדול כלו אשר אמר לו זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (לעיל ג טו) וכבר דרשו (תנחומא סוף פרשת תצא) בפסוק כי יד על כס יה (להלן יז טז) נשבע הקב"ה שאין הכסא שלם ואין השם מלא עד שימחה זרעו של עמלק ועל דרך האמת בעבור כי ישועת הים כולה היתה על יד מלאך האלהים הוא שכתוב עליו כי שמי בקרבו (להלן כג כא) וכמו שאמר וירא ישראל את היד הגדולה (לעיל יד לא) כי "היד" ירמוז למדת הדין אשר היא היד הגדולה והנוקמת והיא המקרעת הים כמו שפירש הנביא עורי עורי לבשי עוז (ישעיהו נא ט) הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה (שם י) וכמו שכתבתי למעלה (עי' לעיל יד לא) בעבור כן אמר כי עוזו וזמרתו השם הזה כי ביה ה' צור עולמים (ישעיהו כו ד) וכן ביאר מה לך הים כי תנוס (תהלים קיד ה) מלפני אלוה יעקב (שם ז) וכן אמרו במכילתא (בשלח ג) ירדו לים שכינה עמהם שנאמר (לעיל יד יט) ויסע מלאך האלהים ובאלה שמות רבה (ל א) אמר אין עוז אלא דין שנאמר ועוז מלך משפט אהב (תהלים צט ד). זה אלי ואנוהו. ואעלה אותו אל נוה עליון. אלהי אבותי שנראה להם באל שדי, ועתה ארומם אותו בשם השלם כי מעתה יהיה השם איש מלחמה ויהיה ה' שמו כטעם עתה ארומם עתה אנשא (ישעיהו לג י). ויתכן שירמוז זה לשבע ספירות בחכמה כמו זה שמי לעולם וזה זכרי (לעיל ג טו). ובמכילתא (בשלח ג) אלי עמי נהג במדת רחמים ועם אבותי במדת הדין ומנין שאין "אלי" אלא מדת רחמים שנאמר אלי אלי למה עזבתני (תהלים כב ב) אל נא רפא נא לה (במדבר יב יג) אל ה' ויאר לנו (תהלים קיח כז) ואם כן יאמר זה אלי כי עמי הוא "אל" בזה כי יתעלה עם הרחמים להיות רחמן בדינו.

עזי. אמר רבינו שלמה ז"ל. כי יש הפרש בין עזי בקמץ חטף ובין עזי בקבוץ ע"כ אמר כי יו"ד עזי וזמרת יו"ד נוסף. ולא הראה לנו אחר כמוהו. ואמר כי וזמרת יה סמוך כאילו כתוב עז וזמרת יה היה לי לישועה. כי חשב כי כמוהו ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו. ומי שיבין בלשון ישמעאל ידע ההפרש שיש ביניהם. כי לאמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה איננו משפט לשון הקדש ולא לשון ישמעאל ואין הפרש בין עזי בקמץ חטף ובין היותו בקבוץ. כי אמר הטריפני לחם חקי. נאמר ממנו כי חקך וחק בניך. והנה בשירה הזאת נהלת בעזך בקמץ חטף. וכמוהו ה' בעזך ישמח מלך. והנה היו"ד סימן המדבר. א"ר משה הכהן בעבור רי"ש וזמרת קמוץ. כי הוא וזמרתי יה. ואם אתן שנת לעיני קמוץ. כמו שנתי והנה נחלת שפרה עלי קמוץ. כמו נחלתי. ה' מנת חלקי וכוסי קמוץ. כמו מנתי והנה מה יעשה במלת ומנת המלך שהוא קמוץ והוא סמוך. וככה ים המלח. ים כנרת. ומי שהשיב לומר אלה זרות הן. נאמר לו שים עמהם עזי וזמרת יה. ולפי דעתי שמלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה כמשפט לשון הקדש כאילו כתוב עזי וזמרת עזי יה. והטעם בעבור שהזכיר למעלה סוס ורוכבו רמה בים הודה כי לא היה זה בגאותו ועזו רק עזי ותפארת עזי הוא השם לבדו שהוא יה. וזהו אחד משלשה שמות העצם אשר פירשתי. ושלשתם מגזרה אחת. ובעבור כי מלת אהיה ידועה בלשון. הוצרך להחליף היו"ד בוי"ו בשם הנכבד. ומלת יה ידועה ובעבור אות הגרון נפתח היו"ד והיו"ד הנעלם הסירוהו. כי יש לו סוד אחר מדרך המספר. ומצאנו השם מחובר עם השם הנכבד. והוא כמו כי עזי וזמרת יה ה'. וכבר פירשתי כי השם פעם הוא שם העצם ופעם הוא שם תואר:

זה אלי. תקיפי:

ואנוהו. אושיבהו בנוה.

וזה ישרת בעבור אחר זה אלהי אבי. והטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב:

וארוממנהו. שאספר גבורתו:

עזי וזמרת יה - עוז וזמרת שבח ישראל יה והוא היה לי לישועה. עזי חטף קמץ ויו"ד יתירה כמו: רבתי בגוים. היושבי בשמים. שכני בחגוי סלע. אבל עֻזִּי אליך אשמורה. פירוש עוזי שלי.

וזמרת - כמו: ושכורת ולא מיין. וכן: תסמר שערת בשרי. כפילו של ראש הפסוק ורוח על פני יחלוף. תסמר שערת הרוח בשרי. וכן תרגם רב יוסף: תצהלב שלהוביתא בשירי. הרי זמרת חסר כמו שכורת ושערת.

זה אלי - אף על פי שלא ראוהו שייך לומר לשון זה כמו: כי זה משה האיש.

ואנוהו - (ואייפהו) כמו: הנוה והמעונגה דמיתי בת ציון. ואינו ל' נוה משלח. כי כפל סופו מוכיח.

וארוממנהו ואנווהו - שניהם לשון כיבוד להקב"ה.

עזי וזמרת יה. עזו וזמרתו של הקדוש ברוך הוא רמה בים את סוס ורוכבו, כי בזה הראה עזו שהוא מלך על כל מלכים, ושראוי שיהללוהו הנושעים בקול זמרה, שמחים להיות לעבדים למלך עולם:

ויהי לי לישועה. והוא אשר רמה את האויב בים היה לי לישועה, כאמרו ונודעה יד ה' את עבדיו, וזעם את אויביו:

זה אלי. הוא הנצחי והקדמון אצלי, אשר בהכרח יעלו כל סבות הנפסדים אליו, וממנו תהיה נצחיות התמדתם:

ואנוהו. אעשה נוה לשכנו בתוכנו, ובו אתפלל אליו בלבד ואעבוד כראוי למטיב ומריע, כאמרו ויתפלל אליו ויאמר הצילני כי אלי אתה, כי אמנם העבודה והתפלה מכוונים למצא חן:

אלהי אבי. אלהי יעקב שהודיע באמרו אל אלהי ישראל שהוא נורא בגדלו ובהשגחתו, שהם מדת הרחמים ומדת הדין:

וארוממנהו. בהשתחויה והכנעה ובהודיע לכל שהתכלית המכוון לעשות רצונו הוא הטוב מכל התכליות, בהיותו מרומם על כל ברכה ותהלה כענין למדני לעשות רצונך כי אתה אלהי:

עזי ג' הכא ואידך בהלל ואידך עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה זה שארז"ל שמים מתוקים היו נוזלים מקרקע הים ושאבו מים בששון:

עזי וזמרת יה. קראו עזי כענין שכתוב (תהלים סח) צוה אלהיך עזך, וזמרת יה, וזמרתי ליה מלשון (שמואל ב כג) ונעים זמירות ישראל וכתיב (תהלים מז) זמרו אלהים זמרו. ויהי לי לישועה. נקראת גאולת מצרים ישועה לפי שאחריה גלות, אבל גאולה העתידה שאין אחריה גלות נקראת ישועות, שנאמר (שם נג) מי יתן מציון ישועות ישראל, וכן נקרא תשועת עולמים שנאמר (ישעיה מה) ישראל נושע בה' תשועת עולמים. וכן שירה הזאת נקראת שירה בלשון נקבה על שם שעתיד לבא אחריה גלות כשם שהנקבה מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת, אבל לעתיד מצינו שיר בלשון זכר הוא שכתוב (תהלים צח) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו', וכתיב (ישעיה כו) ביום ההוא יושר השיר הזה וגו'.

זה אלי ואנוהו. ע"ד הפשט ואנוהו אבנה לו נוה ולכך הזכיר אל נוה קדשך ובית המקדש נקרא נוה שנאמר (ירמיה לא) יברכך ה' נוה צדק הר הקדש.

וע"ד המדרש זה אלי ואנוהו, אנוה את שמו הנכבד בפני כל האומות שיאמרו אין כה' אלהינו וכן אמר שלמה המע"ה (שיר ה) מה דודך מדוד היפה בנשים שכך אתם מומתים על קדושת שמו שנאמר (שם א) על כן עלמות אהבוך, על מות אהבוך אפילו הם מומתים אין כופרין בשמך שנאמר (תהלים מד) כי עליך הורגנו כל היום. רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי שנאמר זה אלי ואנוהו, ביחזקאל כתיב (יחזקאל א) ואראה מראות אלהים ובשאר הנביאים כתיב (הושע יב) וביד הנביאים אדמה, כלומר בדמיונות ומראות אבל על הים ראו כלן עד שאמר כל אחד ואחד זה אלי ואנוהו, ואין כוונת החכמים בזה שתהיה מעלת השפחה בענין ההשגה והחכמה יתרה על השגת מעלת יחזקאל בן בוזי הנביא אלא הכוונה שראתה שפחה על הים דבר שלא ראה יחזקאל. ד"א ואנוהו, אתנאה לפניו במצות, טלית נאה סוכה נאה לולב נאה. אלהי אבי וארוממנהו. אזכיר רוממותו.

עזי וזמרת יה פרש״י וכן כל תיבה וכו׳ כל כלו ושלישים על כלו. כלומר כמו שיאמר מעול עולו כך יאמר מכל כולו.

ויהי לי לישועה פרש״י היה לי לישועה ואל תתמה על לשון ויהי שלא נאמר היה וכו׳ וכן בדברי הימים ובני יהודה וימלוך עליהם רחבעם. חז״ק על פרש״י שהרי אפי׳ פסוק זה במלכים הוא.

זה אלי. אע״פ שאין אדם רואה דבר יאמר עליו זה, כמו ״כי זה משה האיש״.

עזי וזמרת יה. עז שלי וזמרת לאויבי שזומר ומחתך אותם כמו (ויקרא כ״ה:ד׳) כרמך לא תזמור, זמיר עריצים יענה (ישעיהו כ״ה:ה׳), יה הק' לי לעז ולאויבי לזמור ובכך ויהי לי לישועה:

זה אלי. שעמד לי בצרתי:

ואנוהו. בשיר לשון נאוה כירושלים וי"ל ואנוהו לשון נוה קדשך וכן תרגם אונקלוס:

אלהי אבי. שאף לאבותי עמד בצרתם וארוממנהו בשבח כלו' הק' אמר לי כי לי בני ישראל עבדים ואני אומר מימות אבותינו אנו עבדיו והוא אדונינו וכל שכן עכשיו וי"מ עזי וזמרת יה עז שלי וזמרת שלי לשון זמר ושבח:

עזי וזמרת וגו׳. הנה סדר העומדים לפני ה׳ לשורר ולשבח ולהתפלל הוא להתחיל בדברים המשכלים מה׳ אליו ואחר כך במשכל מה׳ לאבותיו, וכמו שמצינו שתקנו אנשי כנסת הגדולה באבות – ״אלהינו״ ואחר כך ״אלהי אבותינו״. ולזה סדרו בהתחלת השיר מה שהגיעם מטובו, ואמרו ״עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה״, והוא מה שנתחסד ה׳ עמהם להושיעם מהצרה שהיו בה קדם שיגיע הקץ, וזה היה לצד רחמיו אליהם, וכמו שכתבתי ענין זה בארך בפרשת שמות (ג:ז), ובפרשת וארא (ו:ג). ולזה גמרו אומר זה אלי ואחר כך אמרו אלהי אבי, והוא כסדר עצמו של כנסת הגדולה שקבעו לומר ״אלהינו ואלהי אבותינו״, וכאן אמרו לשון יחיד כי נעשו כלם כאיש אחד, כמו שפרשתי בפסוק ״ויאמרו לאמר״.

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. הורה בפסוקים אלו שהצדיקים מהפכים מדת הדין לרחמים והרשעים מהפכים מדת הרחמים לדין, זהו שאמר עזי עוז זה היינו תוקף וחוזק של מדת הדין, כמו שנאמר (תהלים כא ב) ה' בעזך ישמח מלך, שאפילו במדת הדין שנקרא עוז מכל מקום ישמח בה צדיק, כי שמחה לצדיק עשות משפטי ה' אמת, ובישועתך דהיינו מדת הרחמים מה יגל מאד, וזמרת לשון כריתה מלשון כרמך לא תזמור, וגם זה מורה על מדת הדין, וגם שם של י"ה מורה על מדת הדין כמבואר ברבינו בחיי על פסוק כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק (שמות יז טז) וכל אלו המתיחסים אחר מדת הדין מכל מקום ויהי לי לישועה שנהפכו לי לרחמים ולתשועה וזה דקדוק נכון בתוספת וי"ו של ויהי, ובדין הקב"ה עושה עמי חסד זה מדה כנגד מדה, כי גם אני מברך את ה' על הרעה כשם שאני מברכו על הטובה, ואע"פ שירעו המצרים לנו ולאבותינו מ"מ אני מרומם שמו ית' על כל, ז"ש זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו, אלי ואלהי הכל רמז למדת הדין כי אל לשון חוזק ותוקף, ואע"פ שרש"י פירש פר' כי תשא (לד ו) אל מדת הרחמים וראייתו מן פסוק (תהלים כב ב) אלי אלי למה עזבתני הראיה אינה כלום שהרי הצדיקים מהפכים דין לרחמים על כן ביקש שגם אל לא יעזבנו, ועיקר הלשון הוא לשון יכולת כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל יז יג), ז"ש זה אלי אף על פי שהוא מתנהג עמי במדת הדין מ"מ אנוהו אספר נויו ושבחו, וכן אלהי אבי שגם לאבותינו הרעו המצרים מ"מ וארוממנהו על זה.

ואם נפשך ליישב זה ע"פ פירושו של רש"י, שאלי מדת הרחמים כך תפרשו, זה אלי וגו' ע"ד שנאמר (תהלים קטז ג) צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, ר"ל אין חילוק אצלי בין צרה ויגון לכוס ישועות כי בשניהם שם ה' אקרא לברכו על שניהם בשוה, כך אמר אם זה אלי ומתנהג עמי במדת הרחמים אז ואנוהו, ואם הוא אלהי אבי ומתנהג עמי במדת הדין כהוראת שם אלהים אז וארוממנהו, כי הכל שוה אצלי בין דין ובין רחמים ע"כ הקב"ה מודד לי במדה זו להפוך לי דין לרחמים. לא כן הרשעים כי אדרבה המה מהפכים מדת רחמים לדין, ז"ש ה' איש מלחמה ה' שמו, הרי שמו ה' המורה על רחמים פשוטים ואף על פי כן הוא עושה עמהם מלחמה עד רדתם, וכמ"ש ויסע מלאך האלהים הוא שלוחו של מדת הדין ונסע להצלת ישראל, וכתיב וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש, ה' הוא מדת הרחמים והשקיף עליהם להמם ולאבדם וכל זה לפי שהם קוראים לעולם תגר על ה', אבל אני חסד ומשפט אשירה (תהלים קא א) בין לחסד בין למשפט אשירה. וזהו שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב, פירש"י כשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין והיינו היפוך דין לרחמים, ויתכן לפרש ימינך ה' היינו ימין ה' הפועל על צד הרחמים עם ישראל, כבר הוא נאדרי בכח ר"ל כבר היתה שמאלית ומדת הדין הקשה הפועלת בכח ועוז ונעשית ימנית לישראל, אבל לאומות אינו כן אלא ימינך ה' שהיתה ימנית לעולם ואעפ"כ תרעץ אויב כי נעשית שמאלית לפרעה וחילו.

עזי וזמרת יה. כפרש״י מלשון זמיר עריצים. והענין ששבחו שמבינים ומשכילים כי הוא הנותן להם עוז לסבול כל הצרות שהיה להם במצרים. וזהו עזי בסבלות מצרים וזמרת יה מה שנזמרו בעת הדבר בשפע רב הוא זמרת יה בכח אלקי. וכל זה היה לי לישועה. כדבר ההלל הידוע אודך כי עניתני ותהי לי לישועה:

זה אלי. הוא שם הרחמים:

אלהי אבי. הוא כח הדין כמבואר במכילתא ע״ז הפסוק עמי מתנהג במדת רחמים ועם אבותי נהג במדה״ד (כצ״ל) ומנין שאין אלי אלא מד״ר שנאמר אלי אלי למה עזבתני וגו׳. ולפי דברינו בא השבח שגם היסורים והמגפה שהיו בהם ובא מזה הישועה. הכל פעל ועשה זה אלי ואלהי אבי. הכל אחד. ואמרו על אלי ואנוהו היינו לשון שבח. ועל אלהי אבי וארוממנהו בלשון רוממות. משום שאינו מובן לנו האיך הגיע לנו מזה את הטוב. אבל אני מבין שהוא מרומם מדעתי ומהשכלתי וכך לשון ההלל הידוע אלי אתה ואודך אלהי ארוממך. בשעה שאתה מתנהג עמי במדה״ר הנני נותן לך תודה גלויה. בשעה שאתה מתנהג עמי במדה״ד הנני נותן לך רוממות. שאני מבין שמרומם אתה מדעתי. וכ״ה בפסחים דקי״ט א׳ אלי אתה ואודך אמר דוד אלהי ארוממך אמרו כולן. וע׳ בסמוך י״א:

עזי. זה היה ע"י עוז ה' וזמרתו, שעי"כ היה לי לישועה, כמ"ש ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים:

זה אלי. מצד שהוא אליי שהכרתיו בחוש ובהכרה ע"י הנסים שעשה עמנו שראיתי בעיר כמראה עליו באצבע כי זה הוא, עי"כ ואנוהו, ישכן בתוכנו קדוש בנוה קדשו, ושכינתו תהיה בתוכנו. עד שכולם ידעו אותו ויראו הנהגהו והשגחתו, משא"כ מצד שהוא אלהי אבי, שעם האבות התנהג בנסים נסתרים מעוטפים בדרכי הטבע, וגם אנחנו אין לנו מצד זה ידיעה ברורה ממנו רק קבלה מהאבות, עי"כ ארוממנהו, כאלו הוא רם מאתנו ומנהיג ע"י אמצעים כמלך השוכן ברחוק ובמקום רם ונשא שא"א לקרב אליו, אבל עתה שהוא אלי אנוהו:

ד ופירוש בתוקפי ובתושבחתי:

ה פירוש בחטף קמ"ץ:

ו רצה לומר אות אמצעי מן עזי דהוא זיי"ן או אות אמצעי מחקי וכו':

ז ואי היה פירוש של וזמרת וזמרתי מהו ויהי לי לישועה וכי היה לו השבח לישועה (מהרש"ל):

ח ולפי התרגום אתי שפיר דהכי פירושו עזי וזמרת פירוש עזי ושבחי הוא יה ויהי לי לישועה מלתא אחריתא הוא:

ט הוסיף מלת זה דלא תימא אלהי אבי מלה בפני עצמו הוא והיה משמעותו שאל אביו אל אחר הוא לכך פירש כאלו אמר זה אלי ואלהי אבי ואנוהו וארוממנהו וק"ל: