שמות טו, י

נשפת. לשון הפחה, וכן (ישעיה מ כד) וגם נשף בהם:

צללו. שקעו, עמקו, לשון (תהלים סט ג) מצולה:

כעופרת. אבר פלו"ם בלעז:

אֲמַרְתָּ בְּמֵימְרָךְ חֲפָא עֲלֵיהוֹן יַמָא אִשְׁתְּקָעוּ כַּאֲבָרָא בְּמַיִן תַּקִיפִין:

אָשַׁבְתְּ בְּרוּחַ מִן קֳדָמָךְ יְיָ וְכָסִין עֲלֵיהוֹן גִּירִין דְּיַמָא נַחֲתוּ וְשָׁקְעוּ הֵי כְאַבְרָא מַיָא מַמְשַׁבְּחַיָא

נשפת ברוחך אמר ר"א מגזרת נשף כי בנשף הביא רוח שהטביעה אותם. ורש"י פירש לשון הפחה כמו וגם נשף בהם ויבשו (ישעיהו מ כד). ויפה פירש. ודעתי עוד שענינו כמו בבי"ת נשבת ברוחך מלשון כי רוח ה' נשבה בו (ישעיהו מ ז) ישב רוחו יזלו מים (תהלים קמז יח) כי שתי האותיות האלה ישמשו בענין אחד כמו על גפי מרומי קרת (משלי ט ג) על גבי אם בגפו (להלן כא ג) וכן ורכוש להם יבזור (דניאל יא כד) בזר עמים (תהלים סח לא) לשון פזור וכן בשמות יחליפו אותם שובך (שמואל ב י טז) שופך (דהי"א יט טז). ולרבותינו במשנה (פאה פ"ו מ"א) הבקר לענים הבקר כמו הפקר ומן עבשו פרודות (יואל א יז) יאמר עפוש (פסחים מה) ואמר בן פקועה (חולין סט) במקום בן בקועה מפני שנבקעה ומצאו שם בן תשעה חי וכן על דעתי הכפישני באפר (איכה ג טז) הכבישני מלשון ומלאו את הארץ וכבשוה (בראשית א כח) יכבוש עונותינו (מיכה ז יט) ובלשונם עוד מדה כפושה (יבמות קז) כמו כבושה. וענין הכתוב כי ברוחך הקשה והעזה נערמו מי הים ונשפת ברוחך אשר אתה מנהג הים וכסמו ים זהו וישב הים לפנות בקר לאיתנו (לעיל יד כז) כי שב לנשוב בו הרוח כאשר יעשה באיתנו בשוא גליו. וטעם צללו כעופרת - שבאו במצולות כמו העופרת. והזכיר בזה בשירה פעמים כמו אבן (פסוק ה) כעופרת כי גם זה להם מיד ה' שהיו בהם אנשים רבים יודעים לשחות והיו קרוב ליבשה אף כי רוכבי הסוסים במים כלם היו ראוים להנצל כי הסוסים שטים הרבה על פני המים וכן תופשי המגינים נצלים במים ובכאן לא נמלט מהם אחד וזהו טעם וינער ה' את מצרים (לעיל יד כז) שהיה השם מגביהם ברוחו הקשה ומשפילם בים מלשון וינערו רשעים ממנה (איוב לח יג) והיה החסון לנעורת (ישעיהו א לא) מה שמפיץ ומפיל מן הפשתן המתקן אותו.

נשפת ברוחך. מגזרת נשף. כי בנשף הבאת רוח שהטביע אותם:

צללו. מגזרת מצולות. כמו לקול צללו שפתי:

ובמים אדירים דבק עם צללו. כאלו אמר צללו במים אדירים כעופרת

ועופרת מגזרת עפר. כי הששה מיני מתכות אם יושמו תחת הארץ יחסר כל אחד מהם דבר ידוע בשנים ידועות. ולעולם העופרת תוסיף:

צללו כעופרת [במים אדירים] - במימות שהן אדירים. במים של ים, אף על פי שהן אדירים (ס"א כדכתיב אדירים משברי ים).

נשפת ברוחך. באותו הרוח עצמו שהקפיא קרקע הים ונעשה דרך לעבור גאולים נשפת לכסות הרודפים ולאבדם:

אדירים. שרים וראשי עם צללו כעופרת במים. ומהם היו השלישים על כולו שמינה פרעה על כל רכב מצרים:

צללו ג' הכא ואידך לקול צללו שפתי. ויהי כאשר צללו שערי ירושלים. לומר שהביא על מצרים קולות וחרב קולות דכתיב לקול צללו וחרב מה צללו דהתם דכתיב אם תשנו יד אשלח בכם אף הכא קולות וחרב:

כעופרת לשון עפר כי הששה מיני מתכות אם יושמו בארץ יחסרו, והעופרת לעולם תוסיף.

במים אדירים. במים שהם אדירים כמו (תהילים צ״ג:ד׳) אדירים משברי ים וכן (שופטים ה׳:כ״ה) ב ספל אדירים בספל של מים שהמים נקראו אדירים ורבות' קאמ' שהמים אדירים:

צללו כעופרת. וי"ל צללו אדירים כעופרת המים אנשי החיל שהיו אדירים צללו כעופרת במים:

נשפת ברוחך וגו׳. שלש פורעניות כנגד שלש מחשבות, כנגד מה שאמר ״אחלק שלל״ – כסמו ים, בזה הגם שימלטנו סוס וישוט בים הנה שללו אבד, וכנגד הענוי שחשב על היהודים כרמוז באמרו ״תמלאמו נפשי״, גם מה שחשב להריק חרבו, אמר צללו וגו׳, פרוש מתו, ולא מתו תכף ומיד אלא ״צללו כעופרת במים אדירים״. ואמרו זכרונם לברכה (מכילתא) שהיו המים מעלים אותם עד לשמים ומורידים אותם עד התהום והיו מתים באריכות זמן, והוא אמרו כעופרת במים אדירים יכון לשני דברים: האחד הוא השקיעות, והוא אמרו ״צללו כעופרת״, והשני הוא מניעתם מלמות תכף ומיד, והוא אמרו ״במים אדירים״ והם יעלום ממעל וימנעום ממות תכף ומיד, שיר ושבח לאלהים על נסיו ומופתיו.

נשפת ברוחך. ברוח אחד. הרי כסמו ים ובטל כל דבריו והכנותיו:

צללו כעופרת וגו׳. ולא נצרך לרוב תחבולה כמו הרוצה להטביע דבר קל:

נשפת. אולם אתה נשפת ברוחך שעי"כ שבו המים על מצרים, ועי"כ כסמו ים, והאדירים שהם פרעה ושלישיו צללו כעופרת במים ולא יכלו לשוט ע"פ המים כעופרת: