שמות יד, ל

וירא ישראל את מצרים מת. שפלטן הים על שפתו, כדי שלא יאמרו ישראל כשם שאנו עולים מצד זה כך הם עולין מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו:

וּפְרַק יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא יָת יִשְׂרָאֵל מִידָא דְמִצְרָאֵי וַחֲזוֹ יִשְׂרָאֵל יָת מִצְרָאֵי מַיְתִין עַל כֵּיף יַמָא:

וּפְרִיק וּשְׁזִיב יְיָ בְּיוֹמָא הַהוּא יַת יִשְרָאֵל מִן יְדֵיהוֹן דְּמִצְרָאֵי וְחָמוּן יִשְרָאֵל יַת מִצְרָאֵי מֵיתִין וְלָא מֵיתִין רְמָאִין עַל גֵּיף יַמָא

ויושע. עתה היו ישראל נושעים מיד מצרים כי עד עתה היה עליהם פחד המלך וכתוב כי המצריים טבעו בים. והים לא השליכם אל היבשה. כי כן כתוב תבלעמו ארץ. על כן פי' וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. שהיו ישראל על שפת הים. וראו מצרים מת כאשר טבע:

וירא ישראל - אשר על שפת הים. את מצרים - מתים וטבועים בים. על שפת הים - כשהיו ישראל על שפת הים ראו מיד את הים שב על פני המצרים וטבעו בתוכו, זהו עיקר פשוטו. ובענין זה פירשתי בבראשית: וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום.

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. במיתת המסתוללים בם לשעבדם נשארו הם בני חורין, כי עד עת מותם היו ישראל כעבדים בורחים:

ויושע ה׳ ביום ההוא לקיים מה שנאמר התיצבו וראו את ישועת ה׳ אשר יעשה לכם היום ואותו יום היתה הישועה שלמה, שמשם והלאה לא ראום. את מצרים מת הכתוב קורא אותם לשון יחיד, דוגמת והנה מצרים נוסע אחריהם.

על שפת הים דרך הים להשליך נבלתו על שפתו כדכתיב ויגרשו מימיו רפש וטיט. ויש מסרסים המקרא וירא ישראל שהיו על שפת הים את מצרים מתים ונטבעים.

ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים. אותו היום היתה תשועה גדולה שמשם ואילך לא ראו מצרים:

וירא ישראל את מצרים. כלו' מצרים שהיו על שפת הים מתים שדרך הים להשליך חוץ על שפתו כל דבר מת שבתוכו:

ביום ההוא. פרוש ביום ההוא היתה התשועה ולא קודם, הגם שיצאו ממצרים לא היו בוטחים בעצמן מהם.

וירא וגו׳ מת על שפת הים. קשה למה הצרך להודיענו שראהו מת, פשיטא שלא יהיו חיים אחר הטביעה. ורבותינו זכרונם לברכה (מכילתא בשלח) אמרו כי ראו במיתתן, והודיענו בזה כי שם גמרו מיתתם, והטעם כדי שיכירו בהם ישראל בעודם חיים והם יראו בישראל ותכסם בושה. ולפי זה תהיה כונת הכתוב על זה הדרך: וירא ישראל את מצרים שהיתה יוצאה נשמתו על שפת הים, ותיבת ״מת״ נקשרת עם אמרו ״על שפת הים״ ולא עם תיבת ״וירא״.

מיד מצרים. מיד אותם שנשארו חיים ועומדים בצד הים. נושעו מהם שהים מפסיק ביניהם. וגם יראו לעורר מדנים עמם:

וירא ישראל את מצרים מת. כמה מהם שנכנסו ונשטפו. וכתיב ישראל. שהמה הגדולים שהתבוננו על ההשגחה מי ומי נשאר חי ומי נשטף. ומזה הגיע אשר

ויושע ה'. העיד הכתוב כי עד עתה לא נושעו מיד מצרים תשועת עולמים, כי הרכות לא פעלו עליהם רק לפי שעה, וכמו המבואר ממה ששבו וירדפו אחריהם, וע"י נסי הים ומפלתם לא הרימו ראש להלחם עם ישראל עד ימי שישק שמסרם ה' לידו בחטאם, ועז"א ויושע ה' ביום ההוא. וירא ישראל, שישראל לא ידעו כלל שמצרים רודפים אחריהם בים, כי עמוד הענן שמאחריהם הפסיק הלא יכלו לראות מה שאחריהם, וחשבו שהמצריים שראו בקיעת מי הים שבו לארצם, רק כשיצאו ועמדו על הפת הים אז ראו את מצרים, אבל לא ראום חי רק מת כמ"ש לא תוסיפו לראותם, וממה שלא אמר וירא ישראל על שפת הים את מצרים מת אמרו חז"ל שהים פלט אותם ליבשה וראו שהם שוכבים מתים על שפת הים:

ת דאם לא כן איך היו יכולין לראותן הא נטבעו בים: