שמות טו, טז

תפל עליהם אימתה. על הרחוקים:

ופחד. על הקרובים, כענין שנאמר (יהושע ב י) כי שמענו את אשר הוביש וגו':

עד יעבר עד יעבר. כתרגומו:

קנית. חבבת משאר אמות, כחפץ הקנוי בדמים יקרים, שחביב על האדם:

תַּפִּיל עֲלֵיהוֹן אֵימְתָא וְדַחַלְתָּא בִּסְגֵי תָקְפָּךְ יִשְׁתְּקוּן כְּאַבְנָא עַד דְיֵעִבַּר עַמָךְ יְיָ יָת אַרְנוֹנָא עַד דְיֵעִבַּר עַמָא דְנַן דִי פְרַקְתָּא יָת יַרְדְנָא:

תַּפִּיל עֲלֵיהוֹן אֵימָתָא דְמוֹתָא וּדְחִילָתָא בִּתְקוֹף אֶדְרַע וּגְבוּרְתָּךְ יִשְׁתַּתְּקוּן הֵי כְאַבְנַיָא עַד זְמַן דִּי יַעֲבְרוּן עַמָּךְ יְיָ יַת נַחֲלֵי אַרְנוֹנָא עַד זְמַן דִּי יַעֲבְרוּן עַמָּךְ הָאִילֵין דְּקָנִיתָא יַת מְגוּזָתֵיהּ דְּיוּבְקָא

תַּפִּיל עֲלֵיהוֹן אֵימָתָא דְמוֹתָא וּתְבִירָא בִּתְקוֹף אֶדְרַע גְּבוּרְתָּךְ יְדַמְדְמוּן כְּאַבְנַיָא עַד דְּיַעַבְרוּן עַמָּא הָאִילֵין דִּפְרָקִית יַת מְגִיזָתֵיהּ דְּיוּבְקָא וְיַת מְגִיזָתֵיהּ דְּיוֹרְדְנָא עַד זְמַן דְּיַעַבְרוּן עַמָּא אִילֵין דִּי קָנִיתָ לִשְׁמָךְ:

תפול עליהם. שב אל אדום ואל מואב. אע"פ שהזכיר למעלה כנען וכמהו בעמוד ענן ידבר אליהם. כאשר פירשתי. וישם דמי מלחמה בשלום שב אל אבנר לבדו. את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו. שב אל אשתו ואמהותיו. וכל זה בעבור עד יעבור עמך ה' שעברו עליהם לפני בואם אל ארץ כנען:

ואמר עד יעבור. פעמים כי סבבו את הר שעיר ימים רבים. וטעם קנית. שהיו עבדים למצרים. ואתה קנית אות' להיותם לך לעבדים:

עד יעבור - שניהם עד יעבור את הירדן אל ארץ ישראל כפל אחד של עברת הירדן, כעין ימינך ה'. לפי הפשט.

בגדול זרועך - כמו בזרוע גדלך. וכן: קדוש היכלך בתהלים. כמו: היכל קדשך.

תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך. יהי רצון שתפול עליהם אימתה ופחד, באופן שינוסו מפנינו מיראת זרועך, כענין אנוסה מפני בני ישראל, כי ה' נלחם:

ידמו כאבן עד יעבור עמך ה'. וכן יהי רצון שלא יתקוממו נגדנו כאשר נעלה להלחם בם עד אחר שנעבור הנהרות והם ארנון והירדן, כי אמנם במעבר הנהרות תקשה כל מלחמה ונצטרך לנס גדול אשר אולי לא נהיה ראוים לו:

תפול עליהם אימתה ופחד. ע"ד הפשט אימתה על הקרובים ופחד על הרחוקים, כענין שכתוב (יהושע ב׳:י׳) כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם, ומילת אימתה כמו אימה והתי"ו נוספת וכן (תהילים מ״ד:כ״ז) קומה עזרתה לנו.

וע"ד הקבלה אימתה אימת ה' המקבלת מפחד וכן התפלל משה שתהיה מדת הדין מתוחה כנגד אויביהם, והה"א האחרונה הזאת שבשם והיא השכינה שהיתה עם הארון וזהו שנאמר (שמואל א ד׳:י״ז) וארון האלהים נלקחה, כי היה לו לומר נלקח אבל זה יורה דבקות השכינה עם הארון, ולכך מצינו שנקרא הארון בשם ה' הוא שכתוב (במדבר י׳:ל״ו) ובנחה יאמר שובה ה' ובנוח ה' כלומר בנסוע הארון ובנוח הארון יאמר קומה ה' שובה ה' ולא אמר קום שוב, ועוד כי מלת ובנחה בה"א מורה על נקבה כשהיא אחרונה בתיבה אמרה שמעה קראה גם השכינה בלשון נקבה כי תרגום (שמות ל״ג:י״ד) פני ילכו שכינתי תהך ולא תרגם יהך, והקבלה כך שהוא תהך בלשון נקבה והנה השכינה שהיא חתימת הבנין מקבלת כח ממדת הגבורה הנקראת פחד ולכך אמר תפול עליהם אימתה ופחד כלומר אימת שכינה המקבלת אצילות מפחד וזה מבואר.

עד יעבור עמך ה'. זו העברת נחלי ארנון עד יעבור עם זו קנית זו העברת הירדן כענין שכתוב (יהושע ג׳:ט״ו) וכבא נושאי הארון עד הירדן ורגלי הכהנים נושאי הארון נטבלו בקצה המים וגו' ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן כן תרגם אונקלוס ע"ה.

עם זו קנית. הזכיר למעלה עם זו גאלת מפני שמדבר בקריעת ים סוף עד שלא נתנה התורה וכאן שמזכיר העברת נחלי ארנון והעברת הירדן שכבר קבלו התורה אמר עם זו קנית לפי שנעשו קנינו של הקב"ה בתורה שנתן להם כבר.

ובמדרש עם זו קנית ארבעה דברים נקראים קנין, ישראל שנאמר עם זו קנית, התורה שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו, שמים וארץ שנאמר (בראשית י״ד:י״ט) קונה שמים וארץ, בית המקדש שנאמר (תהילים ע״ח:נ״ד) הר זה קנתה ימינו, יבאו ישראל שנקראו קנין ויקבלו התורה שנקראת קנין שבזכותה עומדים שמים וארץ שנקראים קנין ויבנו בית המקדש שנקרא קנין.

תפל עליהם אימתה תפלה היא, תשכון עליהם ולא תעבור מהם הפחד לשון ועל פני כל אחיו נפל.

בגדל זרועך כמו בזרוע גדלך דוגמא קדוש היכלך, שהוא כמו היכל קדשך.

עד יעבר עם זו קנית שקנית לך ע״י שהוצאתם מארץ מצרים כשתבאמו ותטעמו בהר נחלתך. זו במקום אשר.

תפול עליהם. עתה מתפלל לאמר הפחד והאימה שהיא עליהם תפול עליהם כלו' תשכון עליהם כמו (בראשית כ"ה) על פני כל אחיו נפל שלא תעבור מעליהם הפחד:

בגדול זרועך. שעשית עמנו חסד ונסים בזרוע נטויה ידמו כאבן:

עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית. לך לעבדים שהוצאתם מבית עבדים כדי שיעבדוך:

תפל וגו׳ עד וגו׳. פסוק זה ושלאחריו ידבר כל אחד על שתי הכנסות לארץ, אחת בימי משה ואחת בימי המשיח, ולזה אמר הענינים כפולים.

אימתה ופחד. אימה על הרחוקים ופחד על הקרובים. רש״י בשם המכילתא. וע׳ מש״כ בזה ס״פ עקב בס״ד:

תפול. וכן תפול עליהם אימתה ופחד בעתיד, כשיכנסו ישראל לארץ כנען, והאימה הוא מצד גדולת הדבר המאוים, והפחד הוא שיפחד שיגיע לו ממנו רע ונזק, כמ"ש ובי נפלה אימתכם ענינו. ומפרש כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם כי שמענו אשר עשיתם לשני מלכי האמורי, ואח"ז בגדול זרועך ידמו כאבן, ומפרש נגד מ"ש אז נבהלו אלופי אדום ואילי מואב זה יהיה בעת שעברו ישראל בגבול ארצה יאחזם חיל ורעדה עד יעבר עמך ה'. ונגד מ"ש נמוגו כל כיושבי כנען אמר עד יעבר עם זו קנית, שלא יצאו לקראתם למלחמה בעת שיעברו את הירדן, שאז יתיחסו שהם קרן ה', ונותן להם את א"י שהוא קנינו, כמ"ש חמשה קנינים קנה ה':

ב דאם לא כן תרתי למה לי:

ג דקשה לו והלא כל העולם כולו קנוי לו כמו שכתוב לאל עליון קונה שמים וארץ אלא כו':