שמות טו, ט

אמר אויב. לעמו כשפיתם בדברים, ארדוף ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי:

תמלאמו. תתמלא מהם נפשי. רוחי ורצוני ואל תתמה על תבה המדברת בשתים. תמלאמו תמלא מהם, יש הרבה כלשון הזה (שופטים א טו) כי ארץ הנגב נתתני, כמו נתת לי. (בראשית לז ד) ולא יכלו דברו לשלום, כמו דבר עמו. (ירמיה י כ) בני יצאוני, כמו יצאו ממני. (איוב לא לז) מספר צעדי אגידנו, כמו אגיד לו, אף כאן תמלאמו. תמלא נפשי מהם:

אריק חרבי. אשלוף, ועל שם שהוא מריק את התער בשליפתו ונשאר ריק נופל בו לשון הרקה, כמו (בראשית מב לה) מריקים שקיהם, (ירמיה מח יב) וכליו יריקו ואם תאמר אין לשון ריקות נופל על היוצא, אלא על התיק ועל השק ועל הכלי שיצא ממנה, אבל לא על החרב ועל היין, ולדחוק ולפרש אריק חרבי, כלשון (בראשית יד יד) וירק את חניכיו. אזדיין בחרבי, מצינו הלשון מוסב אף על היוצא (שיר השירים א ג) שמן תורק, (ירמיה מח יא) ולא הורק מכלי אל כלי, לא הורק הכלי אין כתיב כאן אלא לא הורק היין מכלי אל כלי, מצינו הלשון מוסב על היין. וכן (יחזקאל כח ז) והריקו חרבותם על יפי חכמתך, דחירם:

תורישמו. לשון רישות ודלות, כמו (שמואל א' ב ז) מוריש ומעשיר:

דַהֲוָה אֲמַר סָנְאָה אֶרְדוֹף אַדְבֵּק אֲפַלֵג בִּזְתָא תִּשְׂבַּע מִנְהוֹן נַפְשִׁי אֶשְׁלוֹף חַרְבִּי תְּשֵׁיצִינוּן יְדִי:

דַּהֲוָה אָמַר פַּרְעה רַשִׁיעָא סַנְאָה וּבַעַל דְּבָבָא אֶרְדוֹף בָּתַר עַמָא בְּנֵי יִשְרָאֵל וְנָרַע יַתְהוֹן שַׁרְיָין עַל גֵּיף יַמָא וּמְסַדְרָא לְקוּבְלֵיהוֹן סִדְרָא קְרָבָא וְנִקְטוֹל בְּהוֹן קְטוֹל רַב וְסַגִי וְנָבִיז מִנְהוֹן בִּיזָא רַבָּא וְנַשְׁבֵּי מִנְהוֹן שִׁבְיָא רַבָּא וְאַפְלוּג בִּיזֵיהוֹן לְעַמִּי עַבְדֵּי קְרָבָא וְכַד תִּתְמְלֵי נַפְשִׁי מִן דָּם קְטוֹלֵיהוֹן מִן בָּתַר כְּדֵין אֶשְׁלוֹף חַרְבִּי וְאֵישֵׁיצֵי יַתְהוֹן בְּיַד יְמִינִי

אָמַר פַּרְעה רַשִׁיעָא סָנְאָה וּבְעֵיל דְּבָבָא אֶרְדוֹף בָּתַר עַמָא בְּנֵי יִשְרָאֵל וְאַרְעֵי יַתְהוֹן שַׁרְיָן עַל גֵּיף יַמָא אַשְׁבִּי מִנְהוֹן שִׁבְיָא רַבָּא וְאַבְזֵי מִנְהוֹן בִּיזָא רַבָּא אַפְלִיג מִן נִכְסַיָא לְעַמִּי עָבְדֵי קְרָבָא וְכַד תִּתְמְלֵי נַפְשִׁי מִנְהוֹן מִן בָּתַר כֵּן אֶשְׁלוֹף חַרְבִּי וְאֶשֵׁיצֵי יַתְהוֹן בְּיַד יְמִינִי:

אמר אויב לעמו כשפתם בדברים ארדפם ואשיגם ואחלק שלל עם שרי ועבדי לשון רש"י וראיתי במדרש חזית כך תני רבי ישמעאל אמר אויב ארדוף אשיג היה ראוי להיות תחלת השירה ולמה לא נכתב אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (ראה קהלת רבה א יב) ואונקלוס סובר כן ולכך תרגם דהוה אמר שנאה על תחלת מחשבתו ברדפו אחריהם ולדעתי בדרך הפשט הוא סדור בפסוק הראשון ממנו כי מתחלה (בפסוק ד) אמר שטבעו בים וירדו במצולות והיה זה כאשר שבו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים (בפסוק ה) ואח"כ (בפסוקים ח-י) שב לומר איך נעשה זה כי ברוח אפך היא רוח קדים עזה נערמו מים מתחלה וקפאו התהומות ומפני זה חשב האויב שירדוף וישיגם בים ויחלק שללם ותמלא נפשו מהם ונשפת עליהם ברוחך וכסמו הים והזכיר זה כי גם במחשבתו זאת סבה ופלא מאת השם שחזק לבם וסכל עצתם לבא בים כאשר פירשתי למעלה (יד ד כא) על כן אמר אחריו מי כמוכה באלים עושה גדולות ונפלאות בדבר והפכו

אמר אויב. הוא פרעה:

ומלת תמלאמו קשה. ורבי מרינוס אומר תהיה מלאה נפשי מהם לקחת כל ממונם. כדרך בני יצאוני. והטעם דבק עם אחלק שלל. ואחרים אומרים מגזרת אשר מלאו לבו.

ואחר כן אורישם:

תורישמו ידי. תשמידם. וכן ואם לא תורישו:

אמר אויב - כשראה הים לחרבה.

אריק חרבי - אריק תערי בהוצאת חרבי. וכן: כי חציך נחתו בי. על שם נחיתת דריכת הקשת הוא יורה החצים כדכתיב: ותנחת עלי ידיך. ונחתה קשת נחושה זרועותי לכך הוא קורא ירית החצים נחיתה.

וכאשר אמר אויב ארדוף. אחריהם בים:

אשיג אחלק שלל. והם היו המון כל רכב מצרים שלא באו אלא לגזול ממונם של ישראל:

אמר אויב. וגו׳ כשראה הים לחרבה וקפאו תהומות בלב ים, ומה עלתה בידו נשפת ברוחך כסמו ים.

אריק חרבי. כמה תיבות חסרות בי״ת דוגמא שבי אלמנה בית אביך, אף כאן אריק בחרבי הגופים מן הנשמה והדם והרוח.

תורישמו ידי. לשון ירושה. אריק חרבי. ואשבה אותם ואורישם לעמי.

תמלאמו. תמלא מהם נפשי:

אריק חרבי. איזיין בחרבי כמו (בראשית י״ד:י״ד) וירק את חניכיו:

תורישמו. תוריש אותם ידי שאהרגם ואוריש את אשר להם לעמי:

אמר אויב פירוש הלוחמים הרודפים יניחו המלחמה לאחד מארבעה סבות. הא' שהנרדפים ברחו למרחוק ולא ישיגום. הב' שאין הנרדפים עשירים ומה יועיל שישיגום. הג' שאסור להרוג ולגזול. הד' שהנרדפים הם אנשי חיל גבורים ואולי ינצחו. לזה אמר לראשונה אשיג. לב' אחלק שלל. לג' אין חסרון לנפשנו אלא מצוה ומילוי נפש תמלאמו נפשי. כנגד הד' תורישמו ידי:

אמר אויב וגו׳. טעם לחזרת דברים אלו, והם עצמן שאמרו בתחלת השירה ״מרכבות פרעה וחילו ירה בים״ וגו׳, נתכונו לשורר על אופן סדר המעשה שנתחכם ה׳ עשות במלאכת הים לישראל לנס, וצוה ה׳ שיעמד הנס כשורתו וכמנהגו לאויב, שבזה טעה וחשב לרדף כי ישיג ויחלק שלל, שזולת זה לא היה רודף דרך ים ולא היו מובטחים ממנו.

אחלק שלל. הנה הרשע חשב עשות שלשה דברים: א׳ שוה בכלן והוא לשלול כל שללם, והוא אמרו ״אחלק שלל״. ב׳ שיקח אותם לעבדים כבראשונה, והוא אמרו תמלאמו נפשי, פרוש תתמלא נפשי מהם כשאחזור לכבוש אותם לעבדים. גם רמז שיוסיף לעשות בהם חפצו בענוי יותר ממה שעבר. ג׳ להרוג משה ואהרן וזקניהם וגדוליהם, והוא אמרו אריק חרבי וגו׳, ואמרו תורישמו ידי ירצה על דרך אמרם זכרונם לברכה (שמות רבה א,לא) בפסוק (שמות ב:טו) ״ויבקש להרג את משה״ שבקש להרגו בסיף ולא שלטה בו וכו׳, והוא שאמר משה (שמות יח:ד) ״ויצלני מחרב פרעה״, לזה אמר אויב ״תורישמו ידי״ כי תשיג ידו מה שלא השיג מקודם.

אמר אויב ארדוף וגו'. פרעה חשב לעשות לישראל על דרך שנאמר (איוב יב כג) משגיא לגוים ויאבדם, וכמ"ש (תהלים צב ז) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, כי בנוהג שבעולם שהרוצה להפיל את חבירו לארץ כל עוד שמגביהו ביותר תגדל נפילתו כי אינו דומה הנופל ממקום גבוה לנופל ממקום נמוך, כמ"ש (איכה ב א) השליך משמים ארץ תפארת ישראל. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, כמשל במלך אחד שמרד בו איש מן הכפר דל ונבזה מה עשה המלך העשירו והגדילו עד כי גדל מאד ותמהו עבדיו על זה, ואחר שעמד במעלתו כמה שנים עשה בו נקמה והרגו עם כל בני ביתו ולקח את כל אשר לו ולא השאיר לו שריד ופליט כי אז היתה הנקמה גלויה ומפורסמת יותר מאלו היה הורגו בעוד שהיה שפל אנשים ואין לו מכיר.

כך אמר פרעה, מה נקמה היא זו שאתנקם מן העבדים שהיו עסוקים בחומר ולבנים וידל ישראל מאד, אלא אדרבה אחלק להם שלל משלי ומשל עמי ע"י שישאילום כלי כסף וזהב ושמלות ועי"ז יהיו ספונים וחשובים, וז"ש אמר אויב ארדוף ואשיג אותם כי יבא יומם, אבל לא עכשיו מיד אלא תחילה אחלק להם שלל משלי, וכאשר תמלאנו נפשי שימלא נפשי אותו כל טוב ויהיה שקט ושאנן בהיכלו, אז אריק חרבי ותורישמו ידי כדי שתהיה גלויה ומפורסמת הנקמה שאעשה בהם על שמרדו בי והביאו עשר מכות על מצרים, ובזה מדוקדק הלשון תמלאמו תורישמו שקאי הכל על ישראל, אבל מה שפירש"י תמלאמו יתמלא נפשי מהם רחוק הוא מן דקדוק הלשון וע"פ דרכינו יתבאר גם כן מה שארז"ל (גיטין נו:) כל המיצר לישראל נעשה ראש, והוא כדי להגדיל אח"כ מפלתו. ובדרך זה נ"ל גם מ"ש פעם אחד ירה בים ופעם אחד רמה בים ופירש רש"י שהיו עולין תחילה ואח"כ יורדין וזה מסכים על צד הרמז לכל דברינו אלה, וכן מביא רש"י עליו פסוק משגיא לגוים ויאבדם בפסוק לפני בעל צפון וזה דרוש יקר.

ומ"ש אריק חרבי, ר"ל אף אם לא יהיה חרב בידי מכל מקום תורישמו ידי, כי בידי לבד בלא חרב אורישם כי חלשים המה וי"א תמלאמו תורישמו פיו הכשילו לומר כן כי סופו להוריש להם כל רכושו בביזת הים וימלא את ישראל משללו.

אמר אויב וגו׳. הוסיף לבאר כי דרך ה׳ להניח את האויב לעשות כל הטורח ולא כאדם המציל מיד רוצח שאין מניח את הרודף להגיע להנרדף. אבל לא כן הקב״ה אלא כשבא לגמור מעשיו. אז ברגע אחד מהפך לגמרי. והיינו ארדוף אשיג ותיכף אחלק שלל. תמלאמו נפשי. אמלא אותו עם אנשים שלי:

אריק חרבי. א״צ לירות חצים מרחוק כדרך הנלחם עם אנשים מלומדי מלחמה והוא ירא לעמוד בקרוב. ע״כ מורה חצים מרחוק שאין הסכנה קרובה כ״כ אבל עם אנשים שאינם מלומדים במלחמה נוח יותר להתקרב אליו ובחרב להשחיתו כולו. ואז תורישמו ידי. אבל הקב״ה הניחו לפרעה באמת להתקרב לישראל ולולי הענן הפסיקן היה משיגו לפני בואם אל הים. ואז.

אמר אויב. וע"י תחבולה זו שנדמה למצרים שהוא מקום יבשה אמר אויב ארדוף וגם אשיג וגם אחלק שלל. גדר שם שלל הוא הרכוש הנשאר מן הנופלים במלחמה, ר"ל שהגם שכלי זהב וכלי כסף שנמצאו ביד ישראל הם שאולים ממצרים, לא אמר להשיבם לבעליהם שכבר התיאשו מהם, וחשבו כשלל שיתחלק בין אנשי הצבא, ואחר אשר תמלאמו נפשי, שגם נפשי ותאותי תמלא מן השלל, ר"ל שאקח ממנו כפי תאות נפשי, אז אריק חרבי להרגם ולהורישה ע"י מכת ידי:

ע דגבי רצון שייך לומר לשון מלא כמו למלאות רצון אביך שבשמים וכמו למלאות רצון חבירו:

פ רצה לומר דחד תיבה הוא והוא כמו שתי תיבות:

צ עיין לעיל בפרשת לך לך גבי וירק את חניכיו וגו':