שמות טו, ז

וברב גאונך. אם היד בלבד רועצת האויב, כשהוא מרומם ברוב גאונו, אז יהרס קמיו, ואם ברוב גאונו לבד אויביו נהרסים, קל וחומר כששלח בם חרון אף יאכלמו:

תהרס. תמיד אתה הורס קמיך הקמים נגדך, ומי הם הקמים כנגדו, אלו הקמים על ישראל, וכן הוא אומר (תהל' פג ג) כי הנה אויביך יהמיון, ומה היא ההמיה, (שם ב) על עמך יערימו סוד, ועל זה קורא אותם אויביו של מקום:

וּבִסְגֵי תָקְפָּךְ תְּבַרְתָּנוּן לִדְקָמוּ עַל עַמָךְ שַׁלַחְתָּ רוּגְזָךְ שֵׁיצִנוּן כְּנוּרָא לְקַשָׁא:

וּבְסוּגֵי גֵּיפְתָנוּתָךְ תְּפַכֵר שׁוּרֵי בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן דְּעַמָּךְ תְּגָרֵי בְהוֹן תְּקוֹף רוּגְזָךְ תְּגַמֵּר יַתְהוֹן הֵי כְנוּרָא בָּעֲרָא שַׁלְטָא בְּקַשָׁא

וברוב גאונך. שהוא למעלה על כל גאה תוכל להרוס כל הקמים. ואין לך צורך לכלי ברזל להרסם רק חרונך לבדו תשלח ויאכלמו כקש לפני אש. כי החרון חום דומה לאש:

תהרוס קמיך - לשון הסרה משפיל ומכניע הדבר מקומתו. וכן: פן יהרסו אל ה' ממקומם להתקרב ולראות. וכן: ויהרסך ממצבך.

קמיך ב' תהרוס קמיך. שאון קמיך עולה תמיד. ע"כ תהרוס קמיך:

תשלח ה' תשלח חרונך. מבצריהם תשלח. מלמד כמו שלקו הם על הים כך לקו במצרים והרם מבצריהם ואידך שלח תשלח את האם. תשלח רוחך יבראון. אבל ישראל עברו ביבשה בים כדכתיב תשלח קציריה עד ים מ"מ לא נכנסו לארץ כדכתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך ששלח האבות מעל פניו והמיתם במדבר ולקח את הבנים והכניסם לארץ מ"מ יש להם חלק לעוה"ם כדכתיב תשלח רוחך יבראון:

תהרוס קמיך. הזכיר לשון הריסה כנגד שהיו מכריחין אותם בבנין הלבנים והגיד לך הכתוב מדה כנגד מדה כי ה' יתברך יהרסם ולא יבנם וזהו כי בדבר אשר זדו עליהם. ואמר קמיך והיה לו לומר קמינו אבל בא ללמדך שכל הקמים על ישראל כאלו הם קמים על השכינה וכן הזכיר דוד המע"ה (תהילים פ״ג:ג׳) כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש, ופי' ואמר למה הם אוביך ומשנאיך לפי שעל עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך.

תהרס קמיך לשון נענוע כמו פן יהרסו אל ה׳ לראות ויהרסך ממצבך.

תהרוס קמיך ומי הם הקמים נגדו הקמים על ישראל שנאמר כי הנה אויביך יהמיון וגו' ומי הם אותם שעל עמך יערימו סוד:

וברב גאונך. פרוש, לצד שהזכיר כי יערץ קמיו, הוסיף לומר כי עוד להם שיהרסם ברב גאונו, והכונה שלא יהרסם הריסה קלה בלא הרעשה אלא במופתים ובאותות יעשה בהם משפט כתוב. ואמרו תשלח חרונך יאכלמו כקש, פרוש, לא שאתה צריך לרב גאונך להרוס אותם, אלא הגם שיכול אתה לשלח חרון אחד שלך ויהיה נאבד כקש.

וברוב גאונך. בשעה שהקב״ה רוצה להראות גאון. עושה יותר:

תהרוס קמיך. היינו שנרדפים ונסים אחד אחד בשבעה דרכים. והוא גרוע הרבה מהרעצה. אלא הריסת הגדוד לגמרי ועדיין כל אחד במקומו נשאר חי. אבל תשלח חרונך. בשעה שהקב״ה עושה בחרון אזי יאכלמו כקש. לא נשאר אדם חי כלל. ועדיין הוא במיתה קלה כאכילת האש לקש:

וברוב גאונך תהרוס קמיך. הקמים הם הקמים למלחמה, ומחנה הערוכה בקשר אמיץ למלחמה תצויר כבנין שהאבנים מתלכדים ומחוברים, ואם תתפרד המחנה בשיגפו ויתחילו לנוס, יומלץ שנהרס הבנין, וז"ש תהרוס קמיך, וזה היה בעת שאמר מצרים אנוסה מפני ישראל אז נהרס בנין החיל וקשורם, ובזה הלא כבר נפלו ולא קמו להלחם עם ב"י, אבל באשר אז נתעורר עליהם חרון אף ה' על כל הרעות אשר עשו לישראל שהשליכו את בניהם ליאור וכדומה, שע"א תשלח חרונך, וע"כ לא היה די בהיחוס הזה לבד רק תאכלמו כקש, היה החרון כאש ומצרים לקש, ודלקה בם אש חרון ה' ואכלום: