משנה תורה · ספר טהרה · הלכות כלים

רמב״ם הלכות כלים פרק כה

20 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הָעֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה אוֹ לִשְׁכִיבָה אוֹ לִרְכִיבָה מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס כְּגוֹן הַמִּטָּה וְהַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:

   כסף משנה

   כל פשוטי כלי עץ וכו'. תורת כהנים:

2. הלכה ב׳

   הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת וְכִסֵּא שֶׁל כַּלָּה וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁכּוֹבֵס עָלָיו אֶת הַכֵּלִים וְכִסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח כָּל אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס:

   כסף משנה (2)

   המטה והכר וכו' עד את הכלים. פרק כ״ג ופירש רבינו שמשון של מת המיוחדים למת והטעם שהם טמאים מדרס מפרש בתוספתא מפני שהנשים יושבות עליהם ומבכות מתיהם. ומשבר של חיה עשו לישב עליו בעת הלידה וכסא של כובס שהוא כובס עליו את הכלים רבינו ור״ש פירשו שהוא מכבש ולפי דבריהם יהיה טמא מדרס מפני שיושב עליו כשהכלים בתוכו להדקו כדי שיכבשו הכלים ועל מה שפירש רש״י בפרק רבי עקיבא (שבת דף פ״ח ע״ב) שהוא דף ארוכה מנוקבת נקבים הרבה [ומאספים עליה בגדים] ומניח מוגמר תחתיה והבגדים מתגמרים צריך לומר שכשמאספים עליה בגדים יושב עליה. ודע דמתניתין הכי איתא כסא של כלה וכו' אמר רבי יוסי אין בהם משום מושב ואף על גב דבמתניתין הכא ליכא מאן דפליג עליה משמע לרבינו דכיון דמשמא דיחידאה קאמר לה פליגי עליה רבים ועוד דמתניתין ספכ״ב דכסא של כלה שניטלו חפויו בפשטא פליגא ארבי יוסי:

   ומה שכתב וכסא של קטן וכו'. בפרק כ"ג:

3. הלכה ג׳

   כִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁעוֹשִׂין בְּבֵית הַכִּסֵּא וְהָעוֹר נָתוּן עָלָיו הֲרֵי הוּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. הִפְרִישׁ עוֹר הַמְחֻפֶּה עַל הַבַּרְזֶל הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְהַבַּרְזֶל מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת אֲבָל לֹא בְּמִדְרָס:

   השגת הראב״ד

   עור המחופה על הברזל. א"א נראה לי בשנטמא כשהוא מחובר קאמר ויש בו כשיעור אבל הברזל טהור מן המדרס שעליו אבל לא טהור משאר טומאות דאי לכתחילה קאמר ברזל טמא בשאר טומאות פשיטא ועור נמי אם יש בו כשיעור פשיטא ואי לית ביה כשיעור אמאי טמא מדרס:

4. הלכה ד׳

   טְרַסְקָל שֶׁל גֶּמִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הַמְחֻפֶּה בְּעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. הִפְרִישׁ הָעוֹר מֵעָלָיו הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס אֲבָל הַטְּרַסְקָל טָהוֹר מִכְּלוּם שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּשִׁבְרֵי כֵּלִים:

5. הלכה ה׳

   סַפְסָלִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשְּׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל עֵץ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. הָיְתָה אַחַת שֶׁל עֵץ וְאַחַת שֶׁל שַׁיִשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:

   כסף משנה (2)

   (ג-ה) כסא של ברזל וכו' עד ואחת של שיש אינו מקבל טומאה. בספכ"ב ופירוש טרסקל סל:

   כתב הראב"ד הפריש העור המחופה על הברזל וכו'. א"א נ"ל בשנטמא כשהוא מחובר קאמר וכו'. ואני אומר פירוש הראב"ד יפה הוא אבל מדברי רבינו נראה שהוא מפרש כפירוש האחר שכתב מתטמא דמשמעו מקבל טומאה ומה שהוקשה להראב"ד על אותו פירוש יש לומר דסד"א דכיון דהופרש העור מן ברזל ה"ל ככלי שנשבר ולא יטמא לא זה ולא זה קמ"ל:

6. הלכה ו׳

   נְסָרִים שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשִּׁגְמָן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהַלְּכוּ הַמַּיִם תַּחְתֵּיהֶן:

   כסף משנה

   ומ"ש נסרים שבמרחץ וכו'. שם וכחכמים ופירש רבינו ששגמן כמו שעמן והוא הגמי והכוונה בזה כי כאשר חיברן בשעם עד ששבו לוח אחד הבלנים ישבו עליהם והמים ילכו תחתיהם אומרים חכמים שהם לא יטמאו במדרס הזב מפני שאינם עשויים לכוונה שישבו עליהם אלא שילכו המים תחתיהם:

7. הלכה ז׳

   הַכַּלְכָּלָה וְהַסַּל שֶׁמִּלְּאָן תֶּבֶן אוֹ מוֹכִין אַף עַל פִּי שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאַת מִדְרָס שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִישִׁיבָה. וְאִם סֵרְגָן בְּגֶמִי אוֹ בִּמְשִׁיחָה עַל פִּיהֶן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס:

   כסף משנה

   הכלכלה והסל וכו'. בספכ"ב:

8. הלכה ח׳

   קוֹרַת בֵּית הַבַּד שֶׁעָשָׂה רֹאשָׁהּ הָאֶחָד כִּסֵּא אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. אֲבָל אִם קָבַע אֶת הַכִּסֵּא בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד הַכִּסֵּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְאִם דָּרַס הַזָּב עַל הַקּוֹרָה לֹא נִטְמָא הַכִּסֵּא. וְכֵן אִם קָבַע הַכִּסֵּא בְּקוֹרָה גְּדוֹלָה אוֹ עָשָׂה רֹאשׁ הַקּוֹרָה הַגְּדוֹלָה כִּסֵּא אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם הַכִּסֵּא בִּלְבַד וּשְׁאָר הַקּוֹרָה טָהוֹר. וְכֵן הַדִּין בְּכִסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בַּעֲרֵבָה שֶׁהוּא טָהוֹר:

   כסף משנה (2)

   קורות בית הבד שעשה ראשה האחד כסא וכו'. בפכ"ב כסא אין טמא אלא מקומו קבעו בקורת בית הבד טמא ואינו חיבור לה עשה בראשה כסא טהור מפני שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:

   ומ"ש וכן אם קבע הכסא בקורה גדולה וכו' וכן הדין בכסא שקבעו בעריבה וכו'. בפכ"ב כסא שקבעו בעריבה בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין וידוע דהלכה כבית הלל וא"ת מ"ש מכסא שקבעו בקורת בית הבד שהוא טמא ויש לומר דהאי נמי הכסא טמא ולא אמרו בית הלל מטהרים אלא לענין שאינו חיבור לה שאם נטמאת העריבה לא נטמא הכסא:

9. הלכה ט׳

   קְצָת הַקּוֹרָה שֶׁמְּתַקֵּן הַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן לֵישֵׁב עָלָיו הֲרֵי מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וּמְקוֹם יְשִׁיבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַקָּרוֹן טָהוֹר שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא יְשִׁיבַת צַעַר:

   כסף משנה (2)

   קצת הקורה וכו'. בפרק כ"ב ישיבת הסתת טמאה מדרס.

   ומ"ש ומקום ישיבה שאחורי הקרון וכו'. תוספתא פ"א דב"ב דמסכת כלים:

10. הלכה י׳

    רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן הָאֻמָּנִין וְשָׁפִין אֶת הָאֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרִין. וְכֵן כֹּפֶת שֶׁל תְּמָרָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלָיו אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ טֶפַח טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה כְּלִי. וְכֵן בּוּל שֶׁל עֵץ אַף עַל פִּי שֶׁסֵּרְקוֹ וְכִרְכְּמוֹ וַעֲשָׂאָהוּ פָּנִים לְשָׁעַר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֵינוֹ כְּלִי וְלֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּחֹק בּוֹ:

    כסף משנה (3)

    ראשי כלונסות וכו'. תוספתא פרק ב' דב"ב שם.

    ומ"ש וכן כופת של תמרה וכו'. תוספתא דכלים שם כופת חלק שאין בו גובה טפח טהור ושיש בו גובה טפח רבי מאיר ורבי שמעון מטמאים רבי יוסי ורבי אלעזר ברבי צדוק מטהרים ומשמע התם דהלכה כמטהרים ופירוש כופת חתיכת עץ.

    ומה שכתב וכן בול של עץ וכו'. משנה פכ"ב דכלים כופת שסירקו וכרכמו ועשאו פנים רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים עד שיחוק בו ובול הוא חתיכת עץ מלשון לבול עץ אסגוד (ישעיהו מ״ד:י״ט):

11. הלכה י״א

    רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת הַחֲקוּקִין אִם חֲקָקָן לְדַעַת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. מְצָאָן חֲקוּקִין אִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא וְאִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ אָדָם שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא בְּמַחְשָׁבָה שֶׁאֵין לְךָ מַחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא מַחֲשֶׁבֶת בְּעָלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דֵּעָה:

    כסף משנה

    ראשי כלונסאות החקוקין עד טהורים. תוספתא פ"ב דב"ב:

12. הלכה י״ב

    הָעוֹשֶׂה כִּפָּה מִן הַשְּׂאוֹר וְיִבְּשָׁהּ וְיִחֲדָהּ לִישִׁיבָה הֲרֵי בְּטֵלָה מִתּוֹרַת אֹכֶל וּמִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי מְשַׁמֶּשֶׁת תַּשְׁמִישֵׁי הָעֵץ:

13. הלכה י״ג

    מַחְצֶלֶת הַקַּשׁ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס וְשֶׁל קָנִים וְשֶׁל חֵלֶף טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס. וּשְׁאָר הַמַּחְצְלָאוֹת אִם עֲשָׁאָהּ לִשְׁכִיבָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עֲשָׂאָהּ לְסִכּוּךְ טְהוֹרָה. עֲשָׂאָהּ סְתָם גְּדוֹלָה סְתָמָהּ לְסִכּוּךְ קְטַנָּה סְתָמָהּ לִשְׁכִיבָה:

    כסף משנה (2)

    (יב-יג) העושה כפה וכו' מחצלת וכו'. בספי"ז מחצלת הקש ר"ע מטמא ור"י בן נורי מטהר והלכה כר"ע מחבירו ותנן תו התם של קנים ושל חלף טהורה ומפרש כאן רבינו דהיינו לומר שהיא טהורה מן המדרס וז"ל הטעם מפני שמתוך שהיא קשה אינה ראויה לשכיבה ובפי' המשנה כתב רבינו דטהורה מטומאת שרץ קאמר אבל טמאה מדרס ומ"ש כאן נ"ל עיקר.

    ומ"ש ושאר המחצלאות וכו'. בספ"ק דסוכה (דף כ') וכת"ק:

14. הלכה י״ד

    מַחְצֶלֶת שֶׁעָשָׂה לָהּ קָנִים לְאָרְכָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס שֶׁעֲדַיִן רְאוּיָה לִשְׁכִיבָה. עֲשָׂאָהּ כְּמִין כִּי טְהוֹרָה. עָשָׂה לָהּ קָנִים לְרָחְבָּהּ אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים טְהוֹרָה. נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ עֲדַיִן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. לְאָרְכָּהּ נִשְׁתַּיְּרוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים עֲדַיִן הִיא רְאוּיָה לְמִדְרָס וּמִתְטַמְּאָה. פָּחוֹת מִכָּאן טְהוֹרָה. וְכֵן אִם הִתִּיר רָאשֵׁי מַעֲדַנִּים טְהוֹרָה. וְאַף טֻמְאַת מִדְרָס לֹא תְּקַבֵּל הַמַּחְצֶלֶת עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ וְתִתְנַקֵּב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

    כסף משנה (5)

    מחצלת שעשה לה קנים וכו'. בסוף פרק כ' מחצלת שעשה לה קנים לארכה טהורה וחכמים אומרים עד שיעשה כמין כי פירוש כשעשה קנים לארכה אינה ראויה לשכיבה שהקנים מזיקים לשוכב ולפיכך היא טהורה וחכ"א עד שימשוך הקנים עליו משלשה צדדין על דמיון כי יונית כן כתב רבינו בפירוש המשנה.

    ומה שכתב כאן כעין גאם ט"ס הוא וצריך להגיה כמין כי וידוע דהלכה כחכמים.

    ומ"ש נחלקה לרחבה וכו'. שם ודלא כר"י דיחידאה הוא.

    ומה שכתב לאורכה וכו' עד ותתנקב. שם ופירש שם רבינו ראשי מעדנים הן קצות הקשרים הגדולים אשר יקשרו בקצות החבל אשר יארגו בהם המחצלאות ויחבר הקנים וכאשר התיר קצות החבל הנה כבר נשרו כולם ושבו בדמיון קנים מפורדים ולזה לא תטמא.

    ומ"ש כמו שביארנו הוא בפ"ה:

15. הלכה ט״ו

    תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵישֵׁב עָלֶיהָ. וּמְקַבֶּלֶת שְׁאָר טֻמְאוֹת. פִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ טְמֵאָה בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת:

    כסף משנה

    תיבה שפתחה וכו' פתחה מצדה וכו'. בספי"ט:

16. הלכה ט״ז

    עֲגָלָה שֶׁל קָטָן מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלֶיהָ:

    כסף משנה

    עגלה של קטן וכו'. משנה בספ"ב דיו"ט (דף כ"ג:):

17. הלכה י״ז

    מַקֵּל שֶׁל זְקֵנִים טָהוֹר מִכְּלוּם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְסַיֵּעַ:

    כסף משנה

    מקל של זקנים וכו'. בס״פ במה אשה (שבת דף ס״ז) מפרש רבא טעמא דטהור משום דלתרוצא עבידא ופירש״י לתקן פסיעותיו ולזקוף קומה מפני שרגליו ושוקיו רותתות ולא לסמיכת כל גופו:

18. הלכה י״ח

    סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִין וְהוּא סַנְדָּל שֶׁל עֵץ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁהַסַּיָּד פְּעָמִים מְטַיֵּל בּוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ:

    כסף משנה

    סנדל של סיידין וכו'. בפרק ג' דעדיות סנדל של סיידין ר״ע מטמא וחכמים מטהרים ופסק רבינו כר״ע משום דאמרינן בסוף פרק במה אשה (שבת דף ס״ו) דר״מ סבר כוותיה ורבי יוסי או ר״י בן נורי פליג עליה א״כ הו״ל ר״ע ור״מ רבים ופירש״י סנדל של סיידין מוכרי סיד וכשמתעסקין בו נועלים אותו ושל עץ הוא מפני שהסיד שורף העור ומקשה בגמרא טמא מדרס הא לאו להילוכא עבידי אמר רב אחא בר רב עולא שכן הסייד מטייל בו עד שמגיע לביתו:

19. הלכה י״ט

    קַב שֶׁל קִטֵּעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל כְּתִיתִין מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת מִפְּנֵי בֵּית קִבּוּלוֹ. וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלָיו:

    כסף משנה (2)

    קב של קיטע וכו'. משנה סוף פרק במה אשה.

    ומ"ש ומתטמא במדרס. שם כרבא:

20. הלכה כ׳

    וְאֵלּוּ טְמֵאִין מִשּׁוּם מֶרְכָּב. מִרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר. וְטַפִּיטָן שֶׁל סוּס. וְכַר הַגָּמָל. וְאֻכָּף שֶׁל נָאקָה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הַלּוּחוֹת שֶׁמַּנִּיחִין עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין עָלָיו הַמַּשּׂאוֹי טְהוֹרוֹת וְאִם הָיְתָה רְאוּיָה לְמֶרְכָּב טְמֵאָה:

    השגת הראב״ד

    ואוכף של נאקה. א"א אוכף של נאקה דברי הכל טמא מושב עיין במשנה ולא חילקו אלא בטפיטן של סוס:

    כסף משנה

    ואלו טמאים משום מרכב וכו'. בפרק כ"ג דכלים אלו טמאים משום מרכב זירוז האשקלוני ומדוכה המדית ועביט של גמל וטפיטן של סוס ר"י אומר טפיטן של סוס טמא משום מושב מפני שעומדין עליו בקומפון אבל אוכף של נאקה טמא ומשמע לרבינו דמדוכה המדית היינו מרדעת החמור. כתב הראב"ד א"א אוכף של נאקה וכו'. ואמת שרבינו בפירוש המשנה פירש כהראב"ד אבל אין הפירוש ההוא מוכרח וכבר אפשר לפרש דמאי דקתני אבל אוכף של נאקה טמא רבי יוסי קאמר לה דמודה רבי יוסי בשל נאקה שאינו מיוחד אלא לרכיבה וכבר כתב הר"ר עובדיה ז"ל שרבותיו פירשו כן וזהו פירוש של רבינו כאן:

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי