משנה תורה · ספר טהרה · הלכות כלים

רמב״ם הלכות כלים פרק טו

19 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   אֵין כְּלִי חֶרֶס מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ. וּמֵאֵימתַי הוּא גְּמַר מְלַאכְתּוֹ מִשֶּׁיִּצְרְפוֹ בְּכִבְשָׁן. הַתַּנּוּר מִשֶּׁיַּסִּיקֶנּוּ לֶאֱפוֹת סֻפְגָּנִין. הַכִּירָה מִשֶּׁיַּסִּיקֶנָּה כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ בֵּיצַת הַתַּרְנְגוֹלִין טְרוּפָה וּנְתוּנָה בְּאִלְפָּס. הַכֻּפָּח אִם עֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה שִׁעוּרוֹ כְּתַנּוּר עֲשָׂאָהוּ לְבִשּׁוּל שִׁעוּרוֹ כְּכִירָה:

   כסף משנה (2)

   אין כלי חרס וכו'. סוף פרק ד' כלי חרס מאימתי מקבלין טומאה משיצרפן בכבשן והיא גמר מלאכתן.

   ומ"ש התנור משיסיקנו וכו' עד שיעורו ככירה. רפ"ה:

2. הלכה ב׳

   תַּנּוּר שֶׁהִתְחִיל לִבְנוֹתוֹ אִם הָיָה גָּדוֹל מִשֶּׁיַּתְחִיל בּוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים וְיַסִּיקֶנּוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם הָיָה קָטָן מִשֶּׁיַּתְחִיל בּוֹ טֶפַח וְיַסִּיקֶנּוּ. הַכִּירָה מִשֶּׁיַּתְחִיל בָּהּ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְיַסִּיקֶנָּה. הַכֻּפָּח אִם עֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה הֲרֵי הוּא כְּתַנּוּר וְאִם לְבַשֵּׁל הֲרֵי הוּא כְּכִירָה:

   כסף משנה (3)

   תנור שהתחיל לבנותו וכו'. רפ"ה תנור תחלתו ארבעה ושיריו ארבעה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים במה דברים אמורים בגדול אבל בקטן תחלתו כל שהוא ושיריו ברובו ואמרינן בפרק העור והרוטב וכמה כל שהוא טפח:

   הכירה משיתחיל בה [שלש] אצבעות וכו'. שם כירה תחלתה שלש ושיריה שלש.

   ומ"ש הכופח אם עשאו וכו'. שם:

3. הלכה ג׳

   תַּנּוּר שֶׁהֻסַּק מֵאֲחוֹרָיו אוֹ שֶׁהֻסַּק מִבֵּית הָאֻמָּן אוֹ שֶׁהֻסַּק שֶׁלֹּא לְדַעַת הוֹאִיל וְהֻסַּק מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה בְּתַנּוּר בִּכְפָר מִן הַכְּפָרִים וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי בֵּית דִּין וְאָמְרוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה:

   כסף משנה

   תנור שהוסק מאחוריו וכו'. משנה פרק רביעי:

4. הלכה ד׳

   תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ לִהְיוֹת צוֹלֶה בּוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. לְלַבֵּן בּוֹ אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה עוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּגוּף הַתַּנּוּר:

5. הלכה ה׳

   תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ לִשְׁנַיִם וְהִסִּיק אֶחָד מֵחֲלָקָיו וְנִטְמָא בְּמַשְׁקִין הוּא טָמֵא וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר. נִטְמָא בְּשֶׁרֶץ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מִטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה הַכּל טָמֵא. וְעֹבִי שֶׁבֵּינֵיהֶן טָמֵא. הֻסְּקוּ שְׁנֵיהֶן וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן בְּמַשְׁקִין בָּאֲוִיר חוֹלְקִין אֶת עָבְיוֹ הַמְשַׁמֵּשׁ לְטָמֵא טָמֵא לְטָהוֹר טָהוֹר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּזְמַן שֶׁחֲצָצוֹ וְאַחַר כָּךְ הִסִּיקוֹ. אֲבָל הִסִּיקוֹ וְאַחַר כָּךְ חֲצָצוֹ וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן אֲפִלּוּ בְּמַשְׁקִין נִטְמָא הַכּל:

   השגת הראב״ד

   אפילו במשקין נטמא הכל. א"א אני לא מצאתי בתוספתא כדבריו וכך היא שנויה תנור חצצו לשנים והוסק אחד מחלקיו ונטמא במשקין הוא טמא וחבירו טהור בשרץ הכל טמא והעובי שביניהם כולן טמאין קשה לי בזה אם הכל טמא אף על החלק השני קאמר מה צורך לומר על העובי שביניהם שהוא טמא לפיכך קרוב אני לומר שהעובי שביניהם טמא פירוש הוא למה שאמר הכל טמא הוסקו שניהם ונטמא אחד מהם א"ר יוסי משום ר"י בן נורי חולקין את עוביו המשמש לטמא טמא ולטהור טהור בד"א שחצצו ואח"כ הסיקו אבל הסיקו ואח"כ חצצו מטמא במגע ובאויר נטמא אחד מהן במשקין הרי חיבור טהור כך מצאתי בתוספתא בשתי נוסחאות שלא כדבריו ולא נתבררה אצלי כהוגן:

   כסף משנה (2)

   (ד-ה) תנור שהסיקו להיות צולה בו וכו' עד נטמא הכל. תוספתא דכלים פ"ד אלא שבסוף יש קצת שינוי:

   וכתב הראב"ד אני לא מצאתי בתוספתא כדבריו וכו'. משיג על רבינו מסוף התוספתא שהיא מוחלקת מנוסחת רבינו ונוסחת הראב"ד אינה מכוונת דקתני סיפא נטמא אחד במשקין הרי חבירו טהור והלא ברישא הדין כן ואם כן מאי איכא בין רישא לסיפא ואי משום דקתני סיפא מטמא במגע ובאויר גם ברישא קתני דשרץ הכל טמא ואם תאמר דהכל טמא ברישא היינו החלק שנטמא והעובי שביניהן בלבד כדפירש הראב"ד ובסיפא אם נטמא אחד נטמא גם חבירו הוה ליה לפרושי וא"ת דבסיפא לא נטמא אלא הוא לבד ולא העובי שביניהם הוה ליה למיתני דרך שלילה לא נטמא חבירו ונראה שלפיכך כתב הראב"ד ולא נתבררה אצלי כהוגן. ועל פסק רבינו ק"ל דמשמע דרבי יוחנן בן נורי דאמר חולקים את עוביו לטעמיה אזיל דאמר במתניתין פרק ב' דכלים גבי בית תבלין של עץ שנטמא אחד מהן במשקה לא נטמא חבירו רבי יוחנן בן נורי אמר חולקים את עביו ומאחר דרבינו פסק כההיא בפרק דלא כרבי יוחנן בן נורי הכי נמי הוה ליה למיפסק בהא דלא כוותיה ואפשר לומר דכיון דהכא לא איפליגו רבנן משמע שיש איזה טעם לפלוגי בין ההיא דהתם להא דהכא:

6. הלכה ו׳

   תַּנּוּר אוֹ כִּירָה שֶׁל אֶבֶן טְהוֹרִין לְעוֹלָם. וְשֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרִין מִשּׁוּם תַּנּוּר וְכִירַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לה) "יֻתָּץ" אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְתִיצָה. וּמְטַמְּאִין מִשּׁוּם כְּלֵי מַתָּכוֹת. כֵּיצַד. אֵין מִתְטַמְּאִין מֵאֲוִירָן וְלֹא בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כְּתַנּוּר וְכִירַיִם וְאִם נָגְעָה בָּהֶן טֻמְאָה אֲפִלּוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶן מִתְטַמְּאִין כִּשְׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת וְאִם נִטְמְאוּ בְּמֵת נַעֲשִׂין אַב טֻמְאָה כִּשְׁאָר כְּלֵי מַתָּכוֹת וְיֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה:

   כסף משנה (2)

   תנור או כירה וכו'. סוף פ"ה.

   ומה שכתב כיצד אין מתטמאין מאוירן וכו':

7. הלכה ז׳

   תַּנּוּר שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁנִּקַּב אוֹ נִפְגַּם אוֹ נִסְדַּק וּסְתָמוֹ בְּטִיט אוֹ שֶׁעָשָׂה לוֹ טְפֵלָה שֶׁל טִיט אוֹ מוּסָף שֶׁל טִיט הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם תַּנּוּר. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב. כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא בּוֹ הָאוּר. וְכֵן בְּכִירָה. וְאִם עָשָׂה לַכִּירָה פִּטְפּוּטִים שֶׁל טִיט מִתְטַמְּאָה מִשּׁוּם כִּירָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ עֲדַיִן אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:

   כסף משנה

   תנור של מתכת שניקב וכו' עד עדיין אינה מקבלת טומאה. משנה שם:

8. הלכה ח׳

   תַּנּוּר שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר בָּאָרֶץ אֲפִלּוּ תָּלוּי בְּצַוַּאר הַגָּמָל הֲרֵי זֶה טָמֵא מִשּׁוּם תַּנּוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לה) "טְמֵאִים הֵם" בְּכָל מָקוֹם:

   כסף משנה

   תנור שאינו מחובר בארץ וכו'. פרק כל הכלים עלה קכ"ה:

9. הלכה ט׳

   כּוּר שֶׁל צוֹרְפֵי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה מִתְטַמֵּא כְּכִירָה וְכֵן כִּירָת שֶׁל עוֹשֵׂי זְכוּכִית אִם יֵשׁ בּוֹ בֵּית שְׁפִיתָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:

10. הלכה י׳

    כִּבְשָׁן שֶׁל סַיָּדִין וְשֶׁל זוֹגְגִין וְשֶׁל יוֹצְרִין טְהוֹרִין. הַפּוּרְנָה אִם יֵשׁ לָהּ דֹּפֶן מִתְטַמְּאָה:

    כסף משנה

    (ט-י) כור של צורפי מתכות וכו' עד מתטמאה. פרק ח' דכלים:

11. הלכה י״א

    אֲבָנִים שֶׁחִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וַעֲשָׂאָן תַּנּוּר אִם עָשָׂה לוֹ טְפֵלָה מִבִּפְנִים וּמִבַּחוּץ הֲרֵי זֶה כְּתַנּוּר לְכָל דָּבָר וּמִתְטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ. וְאִם טְפָלוֹ מִבַּחוּץ בִּלְבַד מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְלֹא בַּאֲוִיר. חִבֵּר אֲבָנִים לַתַּנּוּר וְלֹא חִבְּרָן זוֹ לָזוֹ מִתְטַמְּאוֹת עִם הַתַּנּוּר. חִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וְלֹא חִבְּרָן לַתַּנּוּר הֲרֵי הֵן כְּטִירָה. חָפַר בָּאָרֶץ וְעָשָׂה טִירָה טָהוֹר. וְטִירַת הַכִּירָה טָהוֹר:

    כסף משנה (2)

    אבנים שחיברן זו לזו וכו'. תוספתא ריש פרק ד' דכלים וכרבי יהודה.

    ומ"ש וטירת הכירה טהור. שם:

12. הלכה י״ב

    שְׁתֵּי חָבִיּוֹת וּשְׁנֵי אִלְפָּסִין שֶׁעֲשָׂאָן כִּירָה מִתְטַמְּאִין בַּאֲוִיר וּבְמַגָּע. וְתוֹכָן שֶׁל חָבִיּוֹת טָהוֹר. וָעֳבִי הֶחָבִיּוֹת חוֹלְקִין אוֹתוֹ הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכִּירָה טָמֵא וְהַמְשַׁמֵּשׁ אֶת תּוֹךְ הֶחָבִית טָהוֹר:

    כסף משנה

    שתי חביות וכו'. תוספתא דכלים פרק חמישי:

13. הלכה י״ג

    הָעוֹשֶׂה שְׁלֹשָׁה פִּטְפּוּטִין בָּאָרֶץ וְחִבְּרָן בְּטִיט לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה מִשּׁוּם כִּירָה. קָבַע שְׁלֹשָׁה מַסְמְרִין בָּאָרֶץ לִהְיוֹת שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה בְּרֹאשָׁהּ מָקוֹם בְּטִיט שֶׁתֵּשֵׁב הַקְּדֵרָה הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה כְּכִירָה שֶׁל מַתֶּכֶת. וְכֵן אֲבָנִים שֶׁלֹּא מֵרְחָם בְּטִיט שֶׁהוּא שׁוֹפֵת עֲלֵיהֶן אֵינָן מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה כְּאִלּוּ הִיא כִּירָה שֶׁל אֶבֶן:

14. הלכה י״ד

    הָעוֹשֶׂה שְׁתֵּי אֲבָנִים כִּירָה וְחִבְּרָן בְּטִיט מִתְטַמְּאָה. חִבֵּר אֶת הָאַחַת בְּטִיט וְהַשְּׁנִיָּה לֹא חִבְּרָהּ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:

    כסף משנה (2)

    (יג-יד) העושה שלשה פטפוטין וכו' עד של מתכת. משנה רפ"ו דכלים.

    ומ"ש וכן אבנים שלא מירחם בטיט וכו' עד אינה מקבלת טומאה. שם:

15. הלכה ט״ו

    הָאֶבֶן שֶׁהוּא שׁוֹפֵת עָלֶיהָ וְעַל הַתַּנּוּר עָלֶיהָ וְעַל הַכִּירָה עָלֶיהָ וְעַל הַכֻּפָּח טְמֵאָה. עָלֶיהָ וְעַל הַכֹּתֶל עָלֶיהָ וְעַל הַסֶּלַע אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:

16. הלכה ט״ז

    כִּירַת הַטַּבָּחִים שֶׁהוּא נוֹתֵן אֶבֶן בְּצַד אֶבֶן וְכֻלָּן מְחֻבָּרוֹת בְּטִיט נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן לֹא נִטְמְאוּ כֻּלָּן:

17. הלכה י״ז

    שָׁלֹשׁ אֲבָנִים שֶׁחִבְּרָן בְּטִיט וַעֲשָׂאָן שְׁתֵּי כִּירוֹת בֵּין שֶׁחִבְּרָן זוֹ לָזוֹ וְלֹא חִבְּרָן לַקַּרְקַע בֵּין שֶׁחִבְּרָן בַּקַּרְקַע וְלֹא חִבְּרָן זוֹ לָזוֹ אִם נִטְמֵאת אַחַת מִשְּׁתֵי הַכִּירוֹת הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית הַמְשַׁמֵּשׁ מִמֶּנָּה לַכִּירָה הַטְּמֵאָה טָמֵא וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִמֶּנָּה לַכִּירָה הַטְּהוֹרָה טָהוֹר. נִטְּלָה הָאֶבֶן הַחִיצוֹנָה שֶׁל כִּירָה הַטְּהוֹרָה הֻחְלְטָה הָאֶמְצָעִית כֻּלָּהּ לְטֻמְאָה. נִטְּלָה הַחִיצוֹנָה שֶׁל כִּירָה הַטְּמֵאָה טָהֲרָה הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית כֻּלָּהּ. נִטְמְאוּ שְׁתֵּי הַחִיצוֹנוֹת אִם הָיְתָה הָאֶבֶן הָאֶמְצָעִית גְּדוֹלָה נוֹתֵן מִמֶּנָּה לְכִירָה זוֹ כְּדֵי שְׁפִיתָה מִצִּדָּהּ וְלַכִּירָה הַשְּׁנִיָּה כְּדֵי שְׁפִיתָה מִכָּאן וְהַשְּׁאָר טָהוֹר. וְאִם הָיְתָה קְטַנָּה הַכּל טָמֵא. נִטְּלָה הָאֶמְצָעִית אִם יָכוֹל לִשְׁפּוֹת עַל שְׁתַּיִם חִיצוֹנוֹת יוֹרָה גְּדוֹלָה הֲרֵי הִיא טְמֵאָה. הָיוּ מְרֻחָקִין יֶתֶר מִזֶּה טְהוֹרָה. הֶחֱזִיר אֶת הָאֶמְצָעִית הֲרֵי הַכּל טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה. מֵרְחָהּ בְּטִיט מְקַבֵּל טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא וְהוּא שֶׁיַּסִּיקֶנָּה לְכָל אַחַת מֵהֶן כְּדֵי לְבַשֵּׁל עָלֶיהָ אֶת הַבֵּיצָה:

18. הלכה י״ח

    שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁעֲשָׂאָן כִּירָה וְנִטְמֵאת וְסָמַךְ לְאֶבֶן זוֹ מִמֶּנָּה אֶבֶן אַחַת מִכָּאן וְלָזוֹ אֶבֶן אַחַת מִכָּאן הֲרֵי חֲצִי כָּל אֶבֶן מִשְּׁתֵי אַבְנֵי הַכִּירָה הָרִאשׁוֹנָה טָמֵא וַחֲצִי הָאֶבֶן טָהוֹר. נִטְּלוּ הַשְּׁתַּיִם הַטְּהוֹרוֹת שֶׁסָּמַךְ חָזְרוּ הַשְּׁתַּיִם שֶׁל כִּירָה לְטֻמְאָתָן:

    כסף משנה

    (טו-יח) האבן שהוא שופת עליה וכו' עד חזרו השתים של כירה לטומאתן. גם זה שם:

19. הלכה י״ט

    דּוּכָן שֶׁל חֶרֶס שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית קִבּוּל הַקְּדֵרוֹת וְהָרֶמֶץ נָתוּן בְּתוֹכוֹ טָהוֹר מִשּׁוּם כִּירָה וְטָמֵא מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל. לְפִיכָךְ אִם הָיָה מְחֻבָּר בָּאָרֶץ טָהוֹר כִּשְׁאָר הַכֵּלִים וְאִם נִקַּב אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כִּכְלִי קִבּוּל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּכִירָה. הַצְּדָדִין שֶׁלּוֹ הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אֵינוֹ טָמֵא מִשּׁוּם כִּירָה. הָרָחָב שֶׁלּוֹ שֶׁיּוֹשְׁבִין עָלָיו בִּשְׁעַת בִּשּׁוּל מִתְטַמֵּא אִם נִטְמָא הַדּוּכָן. וְכֵן הַכּוֹפֶה אֶת הַסַּל וּבָנָה כִּירָה עַל גַּבָּהּ הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה מִשּׁוּם כְּלִי עֵץ לֹא מִשּׁוּם כִּירָה לְפִיכָךְ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מֵאֲוִירָהּ כְּכִירָה:

    כסף משנה (2)

    דוכן של חרס וכו' עד סוף הפרק. פרק ז'.

    ומ"ש לפיכך אם היה מחובר בארץ וכו':

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי