משנה תורה · ספר טהרה · הלכות כלים

רמב״ם הלכות כלים פרק יח

16 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כְּלִי חֶרֶס אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה מְקַבֵּל וְעָשׂוּי לְקַבָּלה. אֲבָל אִם לֹא הָיָה לוֹ בֵּית קִבּוּל אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּל וְלֹא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לְפִיכָךְ הַכִּסֵּא וְהַמִּטָּה וְהַסַּפְסָל וְהַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן שֶׁל חֶרֶס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹךְ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכֵן הַסִּילוֹנוֹת שֶׁהַמַּיִם מְהַלְּכִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּפוּפִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לְקַבָּלָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶן הַמַּיִם. וְכֵן חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִים וְחָבִית הַדְּפוּנָה בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית כְּמוֹ בֵּית יָד שֶׁנּוֹשְׂאִין בָּהּ הַמַּחַץ וְלֹא נַעֲשֵׂית לְקַבָּלָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:

   השגת הראב״ד

   בשולי המחץ הואיל ונעשית. א"א כלל כלל לא נתקבל בעיני זה הפירוש שהחבית תיעשה בית יד למחץ ונראה בעיני חבית של שייטין חדה וארוכה:

2. הלכה ב׳

   פָּנָס שֶׁהָיָה בּוֹ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן מְקַבֵּל טֻמְאָה וְשֶׁאֵין בּוֹ טָהוֹר. וְכֵן מְגוּפַת הַיּוֹצְרִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ תּוֹךְ טְמֵאָה:

   השגת הראב״ד

   וכן מגופת היוצרים. א"א זה כתב תחת מה שראה במשנה מגופת היוצרין שהוא פותח בה טהורה ושהוא גומר בה טמאה ונדמה לו פותח בה חוקק בה ולא נגמרה מלאכתה ולא כן ידמה לי אלא שהוא נוקב בה כלל בשעת עשייתה מניח בה הנקב ושהוא גומר בה שאינו מניח בה נקב:

3. הלכה ג׳

   מַשְׁפֵּךְ שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר. וְשֶׁל רוֹכְלִין מִתְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁמַּטֵּהוּ עַל צִדּוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ:

4. הלכה ד׳

   כִּסּוּי כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וְהֶחָבִיּוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לְקַבָּלָה. וְאִם הִתְקִינָן לְתַשְׁמִישׁ מִתְטַמְּאִין:

5. הלכה ה׳

   כִּסּוּי הָאִלְפָּס בִּזְמַן שֶׁהוּא נָקוּב וְיֵשׁ לוֹ חִדּוּד טָהוֹר. וְאִם אֵינוֹ נָקוּב וְאֵין לוֹ חִדּוּד מִתְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה מְסַנֶּנֶת לְתוֹכוֹ אֶת הַיָּרָק. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְשַׁמֵּשׁ בִּכְלִי חֶרֶס כְּשֶׁהוּא כָּפוּי טָהוֹר:

   כסף משנה (4)

   (א-ה) כלי חרס אינו מקבל טומאה וכו' לפיכך הכסא והמטה וכו' עד מסננת לתוכו את הירק. בפ"ב:

   ומ"ש זה הכלל וכו'. תוספתא דכלים פרק ב'. כתב הראב"ד וחבית הדפונה בשולי המחץ וכו' ולא נעשית לקבלה וכו' א"א כלל כלל לא נתקבל בעיני זה הפירוש וכו'. ולא זכינו לדעת מה היה הראב"ד מפרש בה ולדעת רבינו יש לומר דל"ק שחבית זו קטנה ביותר ולא נעשית לקבלה אלא בית יד המחץ שהוא ניטל העושים אותו כמין חבית קטנה לנוי כן פירש רבינו בפירוש המשנה וקרוב לזה פירש ר"ש:

   וכתב עוד הראב"ד חבית של שייטין חדה וארוכה עכ"ל. ואיני יודע למה היא טהורה שאע"פ שאינה יכולה לישב שלא מסומכת טמאה שלכך נעשית מתחלתה כמו שולי קורפיות ושולי קוסים הצדוניים שאע"פ שאינם יכולים לישב שלא מסומכין טמאים מפני שלכך נעשו מתחילתן כדאיתא בפרק ד' ואפשר דשאני התם שנעשו לקבלה אלא שקשה א"כ תיפוק לי מהאי טעמא לחוד כמ"ש רבינו וג"ז טעם רבינו שמשון שכתב חבית של שייטין כמין חבית חלולה מבפנים ואין לה פה כדי ללמד בה לשוט ע"פ המים:

   כתב עוד הראב"ד וכן מגופת היוצרים שיש לה תוך טמאה א"א זה כתב תחת מה שראה במשנה וכו'. וז"ל בפירוש המשנה מגופת היוצרים וכו' ור"ש פירש מגופת היוצרים להכי נקט יוצרים וכו':

6. הלכה ו׳

   טִיטְרוֹס אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָקוּב וּמוֹצִיא פְּרוּטוֹת מִתְטַמֵּא שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם מִתְכַּנְּסִין בַּצְּדָדִין וְהֵן עֲשׂוּיִין לְקַבָּלָה:

   השגת הראב״ד

   מוציא פרוטות מתטמא. א"א אני שונה רבי יוסי מטמא מפני שהוא מוציא פרוטות והוא אמר אע"פ שמוציא פרוטות ובעל הערוך פירש כלי שיש בו נקבים קטנים אחד מלמעלה ואחד מלמטה העליון רחב מעט מן התחתון וכשנותן אצבעו על העליון אינו יוצא כלום מן התחתון ורבי אלעזר ברבי צדוק מטהר מפני שהוא מנוקב ורבי יוסי מטמא מפני שאותו הנקב מוציא פרוטות ושיעור כלי חרס ליטהר אינו במוציא פרוטות ודלא כר"א שיש לדעתו שהוא כלי טהור במוציא פרוטה קטנה זה הפירוש לדעת המאסף ואינו מקובל דהוה ליה למיתני אע"פ שמוציא פרוטות ומסתברא כפירושא דגאון ופרוטות כמו הפורטים על פי הנבל והוא מלשון פרט כרמך כלומר הוצאות דקות פעם מוציא ופעם אינו מוציא כשסוגר מלמעלה אינו מוציא מלמטה הילכך אינו כלי נקוב שאינו עשוי אלא להנאה:

   כסף משנה (2)

   טיטרוס אע"פ שהוא נקוב וכו'. משנה שם כרבי יוסי:

   כתב הראב"ד א"א אני שונה רבי יוסי מטמא וכו'. ועל מה שטען על רבינו מדרבי יוסי קתני מפני שהוא מוציא פרוטות והוא אמר אע"פ שמוציא פרוטות י"ל שכך פירוש דברי רבינו אע"פ שהוא נקוב מתטמא מפני שאינו נקוב נקב גדול שיצאו ממנו כל המים אלא נקוב נקבים קטנים והמים יוצאים ממנו מעט מעט באיחור גדול ולזה נקרא מוציא פרוטות לא לומר שהנקב ההוא מוציא פרוטה קטנה כמו שכתב הראב"ד בדעת רבינו אלא כמו שפירשתי וכן כתב בפירוש המשנה וז"ל טיטרוס הוא כלי חרס תושבתו רחבה וכו' וכאן הוסיף שהרי המים מתכנסין בצדדין והם עשויין לקבלה וג"ז בכלל מפני שהוא מוציא פרוטות שמתוך שהנקבים דקים ואין המים יוצאים אלא מעט מעט באיחור גדול המים מתכנסים בצדדין שאילו היו הנקבים גדולים לא היו המים מתכנסים ונמצא שלא היה נעשה לקבלה:

7. הלכה ז׳

   הַלַּפִּיד שֶׁל חֶרֶס שֶׁמַּנִּיחִין מַטְלִיּוֹת הַבְּגָדִים וְהַשֶּׁמֶן בְּתוֹכוֹ וְהוּא דּוֹלֵק מִתְטַמֵּא. וְכֵן כְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַנֵּרוֹת לְקַבֵּל הַשֶּׁמֶן מִתְטַמֵּא:

   כסף משנה (2)

   הלפיד של חרס וכו'. שם.

   ומ"ש וכן כל וכו'. זהו פירוש מה ששנינו שם ובית שקעו של נר מטמא באויר וכו' כן פירש שם רבינו:

8. הלכה ח׳

   גִּסְטְרָא שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַכֵּלִים לְקַבֵּל מַשְׁקִין הַנּוֹזְלִין מִן הַכְּלִי מְקַבְּלִין טֻמְאָה:

   כסף משנה

   גסטרא שמניחים וכו'. שם:

9. הלכה ט׳

   סְפִינָה שֶׁל חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאֵין הַסְּפִינָה בִּכְלַל הַכֵּלִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה בֵּין הִיא שֶׁל חֶרֶס בֵּין הִיא שֶׁל עֵץ בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה:

   כסף משנה

   ספינה של חרס וכו'. שם ובפרק רבי עקיבא:

10. הלכה י׳

    כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְנִפְסְדָה צוּרָתָן אֵין שִׁבְרֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן הַשְּׁבָרִים רְאוּיִין לְתַשְׁמִישׁ. חוּץ מִשִּׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס שֶׁאִם הָיָה בָּהֶן חֶרֶס הָרָאוּי לְקַבֵּל הֲרֵי הוּא מְקַבֵּל טֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) "וְכָל כְּלִי חֶרֶס" מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה לֹא בָּא לְרַבּוֹת אֶלָּא שִׁבְרֵי כְּלֵי חֶרֶס. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה לְחֶרֶס זֶה תּוֹךְ לְקַבֵּל בּוֹ הַמַּשְׁקִין כְּשֶׁהָיָה הַחֶרֶס יוֹשֵׁב לֹא סָמוּךְ. אֲבָל אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אֶלָּא אִם כֵּן סוֹמְכִין אוֹתוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:

    השגת הראב״ד

    לא בא לרבות אלא שברי כלי חרס. א"א כמה אני תמה על זה כי כל המשניות והתוספתות מלאות מזה שהכלי הנשבר ועושה מעין מלאכה ראשונה ובכלי עץ שיהיה לו בית קיבול טמאים וכשרבה הכתוב שברי כלי חרס רבותא שהייתי סבור חרס הנשבר אין לו תקנה:

    כסף משנה (3)

    כל הכלים שנשברו וכו'. בת"כ פרשת שמיני מנין לרבות שברי כלי חרס ת"ל וכל כלי חרס:

    כתב הראב"ד מפני השמועה למדו שזה לא בא לרבות אלא שברי כלי חרס א"א כמה אני תמה על זה וכו':

    ומ"ש בד"א כשהיה לחרס זה תוך לקבל בו המשקין כשהיה החרס יושב לא סמוך. בפ"ב דכלים הדקים שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבים שלא מסומכים:

11. הלכה י״א

    הַחֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵישֵׁב כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל מִפְּנֵי אָזְנוֹ אוֹ שֶׁהָיָה בּוֹ חִדּוּד וְהַחִדּוּד מַכְרִיעוֹ לְצַד אַחֵר הֲרֵי זֶה טָהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁנִּטְּלָה הָאֹזֶן אוֹ נִשְׁבַּר הַחִדּוּד שֶׁכָּל כְּלִי חֶרֶס שֶׁטָּהַר שָׁעָה אַחַת אֵין לוֹ טֻמְאָה לְעוֹלָם:

    כסף משנה

    החרס שאינו יכול לישב וכו'. ריש פרק ד' וכת"ק:

12. הלכה י״ב

    כְּלֵי חֶרֶס שֶׁשּׁוּלֵיהֶן חַדִּין כְּמִזְרָקוֹת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ וְשׁוּלֵיהֶן מְקַבְּלִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין אֶלָּא אִם כֵּן נִסְמְכוּ כְּגוֹן שׁוּלֵי הַקֻּרְפִיוֹת וְהַכּוֹסוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שֶׁלְּכָךְ נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּתָן שֶׁיִּהְיוּ שׁוּלֵיהֶן מְקַבְּלִין בִּסְמִיכָה אוֹ בַּאֲחִיזָה:

    כסף משנה

    כלי חרס ששוליהם חדים וכו'. שם:

13. הלכה י״ג

    כַּמָּה יְקַבֵּל הַחֶרֶס וְיִהְיֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. אִם הָיָה הַכְּלִי כְּשֶׁהָיָה שָׁלֵם וּמֵכִיל כְּדֵי סִכַּת אָדָם קָטָן עַד חָבִיּוֹת שֶׁהֵן מְקַבְּלוֹת כִּסְאָהּ אוֹ קָרוֹב וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁאַר בָּחֲרָסִים בֵּין מִקַּרְקְעֵיהֶן בֵּין מִדָּפְנֵיהֶן חֶרֶס שֶׁהוּא מְקַבֵּל כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב רְבִיעִית הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה:

    כסף משנה

    כמה יקבל החרס וכו'. בפ"ב (דף ח') וכרבי ישמעאל וצ"ע למה לא פסק כר"ע ואפשר שסובר רבינו דרבי ישמעאל הוה רביה אך קשה דבמתניתין תנן מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין בלוג דברי רבי ישמעאל ובדר"ע תנן מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג וכיון שפסק ברישא כרבי ישמעאל אמאי נקט בסיפא לישנא דר"ע ואפשר דעד חמש סאין דנקט רבי ישמעאל לאו דוקא חמש סאין דה"ה לטפי ומשום הכי נקט חצבים גדולים לכלול כל מה שהם גדולים:

14. הלכה י״ד

    הָיָה הַכְּלִי מֵחָבִית הַמְּכִילָה כִּסְאָה עַד חָבִית הַמְכִילָה סָאתַיִם אוֹ יֶתֶר וְנִשְׁבְּרָה אִם הָיָה בַּחֶרֶס הַנִּשְׁאָר כְּדֵי לְקַבֵּל חֲצִי לוֹג הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיָה הַכְּלִי מֵחָבִית הַמְכִילָה סָאתַיִם עַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים וְנִשְׁבְּרוּ אִם נִשְׁאַר מֵהֶן חֶרֶס הַמְקַבֵּל לוֹג הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. הָיוּ הַחֲרָסִים מְקַבְּלִין פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִין אֵלּוּ אֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה:

15. הלכה ט״ו

    כְּלִי חֶרֶס קָטָן כְּגוֹן הַפַּךְ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁנִּשְׁבַּר וְנִשְׁאַר מִקַּרְקָעִיתוֹ חֶרֶס הַמְקַבֵּל כָּל שֶׁהוּא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְהָיָה חַד בְּיוֹתֵר שֶׁנִּמְצָא כִּכְלִי קָטָן הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְאִם נִשְׁאַר מִדָּפְנוֹתֵיהֶן חֶרֶס הַמְקַבֵּל אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה לְפִי שֶׁדָּפְנוֹת כֵּלִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּשָׁוִין הֵן וְאֵין לָהֶן תּוֹךְ הַנִּכָּר וְנִמְצְאוּ כִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי חֶרֶס:

    כסף משנה

    כלי חרס קטן וכו'. תוספתא פ"ב הפכין והגלילין והחביות שביהודה יש להם קרקרנות ואין להם דפנות:

16. הלכה ט״ז

    חֶזְקַת חֲרָסִים הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם טְהוֹרִים חוּץ מֵהַנִּמְצָאִים בְּבֵית הַיּוֹצֵר מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּן גִּסְטְרָיוֹת הֵן לַכֵּלִים וְהַגִּסְטְרָא מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מִשִּׁבְרֵי כֵּלִים:

    השגת הראב״ד

    חזקת חרסים. א"א מצאתי נוסחא זו מוחלפת במקצת הספרים הנמצאים בכל מקום טמאין חוץ וכו' מפני שרובן מן הגסטראות וחיי ראשי זו הנוסחא מיושרת בעיני יותר מן האחרת כלומר חזקתן שנשברו עד שלא באו להיות כלי והיוצר הסיקן עם שאר הכלים שלא לצורך ואינן נחשבות בעצמן להיותן כלי שהחשיבות מחשב השברים והמשנה שאמרה גסטרא שנמצאת בכבשן משנגמרה מלאכתה טמאה התם מפני שנמצאת עם כלים שלמים אומר שמא כלי שלם היה ונשבר משנגמר היסקו אבל בית היצירה אין שם אלא שברים וחתיכות ומעולם לא באו לכלל כלים וזהו עיקר והגירסא האחרת איני יודע לפרשה:

    כסף משנה (2)

    חזקת חרסים הנמצאים וכו'. תוספתא פ"ג:

    כתב הראב"ד א"א מצאתי נוסחא זו מוחלפת וכו'. ואני אומר נוסחא דידן כנוסחת רבינו ואיני יודע למה כתב הראב"ד שאינו יודע שהרי מפורשת בדברי רבינו מפני שרוב חרסים הנמצאים בבית היוצר הם גסטריות לכלים כלומר הם ראויים להושיבם תחת הכלים לקבל המשקים הנוטפים מהם. ועל מה שפירש הראב"ד לפי גירסתו ק"ל שכתב והיוצר הסיקן עם שאר כלים שלא לצורך למה יסיקם שלא לצורך ועוד שכתב שאינן נחשבות בעצמן שהחשיבות מחשב השברים שאם הם ראויין לשמש תשמיש כלי כי לא אחשבינהו מאי הוי:

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי