משנה תורה · ספר טהרה · הלכות כלים

רמב״ם הלכות כלים פרק יז

7 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים וְאִם נִטְמָא הַכְּלִי נִטמְאָה יָדוֹ הַצָּרִיךְ לָהּ בְּתַשְׁמִישׁוֹ וְשֶׁאֵין צָרִיךְ לָהּ טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. לְפִיכָךְ הָאֶבֶן הַיּוֹצֵאת מִן הַתַּנּוּר טֶפַח וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת חִבּוּר וְאִם נִטְמָא הַתַּנּוּר וְהַכִּירָה נִטְמְאוּ אֲבָנִים אֵלּוּ. וָאֳכָלִין וּמַשְׁקִין הַנּוֹגְעִין בַּאֲבָנִים אֵלּוּ נִטְמְאוּ. וְאִם נָגְעוּ בְּחוּץ לְטֶפַח שֶׁל תַּנּוּר אוֹ בְּחוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁל כִּירָה טְהוֹרִין:

2. הלכה ב׳

   הַכֻּפָּח עֲשָׂאָהוּ לַאֲפִיָּה שִׁעוּרוֹ כְּתַנּוּר. עֲשָׂאָהוּ לְבִשּׁוּל שִׁעוּרוֹ כְּכִירָה:

   כסף משנה

   (א-ב) כל ידות הכלים וכו': לפיכך האבן היוצאת וכו' עד שיעורו ככירה. פרק חמישי:

3. הלכה ג׳

   מוּסַף הַתַּנּוּר שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טָהוֹר וְשֶׁל נַחְתּוֹמִין טָמֵא בְּטֻמְאַת הַתַּנּוּר מִפְּנֵי שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו אֶת הַשִּׁפּוּד. כַּיּוֹצֵא בּוֹ מוּסַף יוֹרָה שֶׁל שׁוֹלְקֵי זֵיתִים טָמֵא וְשֶׁל צַבָּעִים טָהוֹר:

   כסף משנה

   מוסף התנור וכו' עד ושל צבעים טהור. שם:

4. הלכה ד׳

   עֲטֶרֶת הַכִּירָה טְהוֹרָה. וְטִירַת הַתַּנּוּר וְהוּא הַמָּקוֹם הַבָּנוּי בְּצִדּוֹ שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַפַּת בְּעֵת רְדִיָּתָהּ בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה אַרְבָּעָה טְפָחִים טְמֵאָה בְּטֻמְאַת הַתַּנּוּר. פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים טְהוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר לוֹ. וְאִם חִבְּרָהּ לַתַּנּוּר אֲפִלּוּ עַל שָׁלֹשׁ אֲבָנִים טְמֵאָה:

   כסף משנה

   עטרת הכירה וכו' עד ואפילו על שלש אבנים טמאה. גם זה שם:

5. הלכה ה׳

   בֵּית הַפָּךְ וּבֵית הַתַּבְלִין וּבֵית הַנֵּר שֶׁבַּכִּירָה אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע נִטְמְאוּ כֻּלָּן וְאִם נִטְמֵאת בַּאֲוִיר לֹא נִטְמְאוּ לְפִי שֶׁאֵינָן חִבּוּר לָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּלְפִיכָךְ עָשׂוּ לָהּ הֶכֵּר כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׂרְפוּ עַל מַגָּעָן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים. וְכֵן כָּל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִין בְּעִנְיָן זֶה שֶׁהוּא מִתְטַמֵּא בְּמַגָּע וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בַּאֲוִיר אֵינוֹ חִבּוּר אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם וְעָשׂוּ לוֹ הֶכֵּר זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׂרְפוּ עָלָיו קָדָשִׁים אֶלָּא תּוֹלִין:

   כסף משנה (2)

   בית הפך וכו' גם זה שם וכר״מ ואע״ג דרבי שמעון פליג עליה פסק כר״מ משום דבפרק במה טומנין (שבת דף מ״ח ע״ב) אמרינן מאן תנא כל המחובר לו הרי הוא כמוהו ר״מ דתנן בית הפך ובית התבלין וכו' ועוד דר״מ מחמיר.

   ומ"ש לפי שאינם חיבור לה אלא מדברי סופרים וכו'. בפרק במה טומנין כן כתב רבינו שמשון וצריך עיון:

6. הלכה ו׳

   חֲצַר הַכִּירָה בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת הֲרֵי זוֹ חִבּוּר וְאִם נִטְמֵאת הַכִּירָה אוֹ חֲצֵרָהּ בֵּין בַּאֲוִיר בֵּין בְּמַגָּע נִטְמֵאת הַשְּׁנִיָּה. הָיְתָה הֶחָצֵר פְּחוּתָה מִכָּאן וְנִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן בְּמַגָּע נִטְמֵאת הַשְּׁנִיָּה. אֲבָל אִם נִטְמֵאת אַחַת מֵהֶן מֵאֲוִירָהּ בִּלְבַד אֵין חֲבֶרְתָּהּ טְמֵאָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ חִבּוּר לָהּ אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם. הָיְתָה חֲצַר הַכִּירָה מֻפְרֶשֶׁת מִמֶּנָּה בִּזְמַן שֶׁהִיא גְּבוֹהָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת הֲרֵי זוֹ חִבּוּר לָהּ בֵּין לְטֻמְאַת מַגָּע בֵּין לְטֻמְאַת אֲוִיר. הָיְתָה פָּחוֹת מִכָּאן אוֹ שֶׁהָיְתָה הֶחָצֵר חֲלָקָה וְאֵין לָהּ שָׂפָה אֵין חִבּוּר לָהּ וְאִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בֵּין מֵאֲוִירָהּ בֵּין בְּמַגַּע הֶחָצֵר טְהוֹרָה וְכֵן אִם נִטְמֵאת הֶחָצֵר הַכִּירָה טְהוֹרָה:

   השגת הראב״ד

   אבל אם נטמאת אחת מהן מאוירה בלבד. א"א לי נראה מה שאמר אינו מטמא באויר אינו מיטמא החצר כשהשרץ באויר הכירה למעלה מכנגד אויר החצר אבל בכנגד אויר החצר אפילו פחותה מכאן טמא זה מאוירו של זה וזהו שאמרו וכנגדו מטמא באויר:

   כסף משנה (3)

   חצר הכירה וכו'. פ"ז.

   ומ"ש לפי שאינה חיבור לה אלא מדבריהן. נלמד ממה שכתבתי בסמוך דאיתא בפרק במה טומנין. וכתב הראב"ד אבל אם נטמאת אחת מהן מאוירה אין חבירתה טמאה וכו' א"א לי נראה מ"ש אינו מיטמא באויר וכו'. טעמו משום דמסיים בה במתניתין כיצד משערין אותה רבי ישמעאל אומר נותן את השפוד וכו' ופירש ר"ש משום דכירה גבוה וכו' וגם רבינו פירש שם להיות חצר הכירה נגד פי הכירה אמר איך נדע מה מהאויר וכו'. ומשיג הראב"ד על רבינו שהשמיט השערה זו דרבי ישמעאל דמדסתם לה סתומי משמע שכל שלא נכנס השרץ תוך כתלי החצר לא נטמא החצר ואפשר לומר שרבינו בכאן סובר דרבי ישמעאל לא לפרש דברי ת"ק בא אלא לחלוק ופסק כת"ק:

   היתה חצר הכירה מופרשת וכו'. בפ"ז:

7. הלכה ז׳

   פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שְׁלֹשָׁה הָיָה גֹּבַהּ כָּל אֶחָד מֵהֶן שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת אוֹ פָּחוֹת אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בֵּין בְּמַגָּע בֵּין בַּאֲוִיר נִטְמְאוּ שְׁלָשְׁתָּן. וְכֵן אִם הָיוּ אַרְבָּעָה. נִטַּל אֶחָד מֵהֶן אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע נִטְמְאוּ שְׁנֵי הַפִּטְפּוּטִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר לֹא נִטְמְאוּ עִמָּהּ. עָשָׂה לָהּ שְׁנֵי הַפִּטְפּוּטִים זֶה כְּנֶגֶד זֶה אִם נִטְמֵאת הַכִּירָה בְּמַגָּע נִטְמְאוּ. וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר לֹא נִטְמְאוּ. הָיוּ הַפִּטְפּוּטִים גְּבוֹהִין מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּלְמַטָּה מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בְּמַגָּע בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בָּאֲוִיר. וּמִשָּׁלֹשׁ וּלְמַעְלָה מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ אִם נִטְמֵאת בְּמַגָּע אֲבָל אִם נִטְמֵאת מֵאֲוִירָהּ בִּלְבַד אֵין מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ. הָיוּ מְשׁוּכִין מִן הַשָּׂפָה בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ בֵּין שֶׁנִּטְמֵאת בְּמַגָּע בֵּין שֶׁנִּטְמֵאתָ בָּאֲוִיר. הָיוּ חוּץ לְשָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ אִם נִטְמֵאת בְּמַגָּע וְאִם נִטְמֵאת בָּאֲוִיר בִּלְבַד אֵין מִתְטַמְּאִין עִמָּהּ. וְאֵין מְדַקְדְּקִין בְּכָל הַשִּׁעוּרִין הָאֵלּוּ שֶׁכֻּלָּן הֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

   כסף משנה (3)

   ניטל אחד מהם וכו'. שם וכרבי מאיר לגבי רבי שמעון:

   עשה לה שני הפטפוטים וכו'. גם זה שם וכר"מ דמחמיר לגבי ר"ש.

   ומ"ש ואין מדקדקים בכל השיעורים האלו וכו':

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי