משנה תורה · ספר טהרה · הלכות כלים

רמב״ם הלכות כלים פרק יד

14 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   כָּל הַמַּצִּיל בְּצָמִיד פָּתִיל בְּאֹהֶל הַמֵּת מַצִּיל בְּצָמִיד פּתִיל בּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס. אִם הִצִּיל בְּמֵת הֶחָמוּר דִּין הוּא שֶׁיַּצִּיל בִּכְלִי חֶרֶס הַקַּל. וְכָל שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל בְּאֹהֶל הַמֵּת אֵינוֹ מַצִּיל בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס:

   כסף משנה

   כל המציל בצמיד פתיל וכו'. פרק שמיני בית שאור מוקף צמיד פתיל ונתון לתוך התנור וכו' ופירש שם רבינו יצטרך שנקדים בכאן שרשים וכו':

2. הלכה ב׳

   וּכְשֵׁם שֶׁאֵין צָמִיד פָּתִיל לְטֻמְאָה בְּאֹהֶל הַמֵּת כָּךְ אֵין צָמִיד פָּתִיל לְטֻמְאָה בַּאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס. כֵּיצַד. קְדֵרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה אֳכָלִין וּמַשְׁקִין וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר הַטָּמֵא הֲרֵי הַקְּדֵרָה וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טְהוֹרִין. הָיָה הַשֶּׁרֶץ אוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹכָהּ וּמֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בַּאֲוִיר הַתַּנּוּר נִטְמָא הַתַּנּוּר [וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה]:

3. הלכה ג׳

   טַבַּעַת טְמֵאָה שֶׁמֻּבְלַעַת בְּתוֹךְ הַלְּבֵנָה אוֹ מַחַט טְמֵאָה שֶׁמֻּבְלַעַת בְּתוֹךְ הָעֵץ וְנָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס נִטְמָא. אַף עַל פִּי שֶׁאִם נָגַע כִּכַּר תְּרוּמָה בְּעֵץ זֶה אוֹ בִּלְבֵנָה זוֹ טָהוֹר הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִין כְּלִי חֶרֶס מֵאֲוִירוֹ:

   כסף משנה

   ומ"ש טבעת טמאה וכו'. פ"ט כוש שבלע את הצינורא ומלמד שבלע את הדרבן לבינה שבלעה את הטבעת וכו':

4. הלכה ד׳

   תַּרְנְגוֹל שֶׁבָּלַע שֶׁרֶץ אוֹ בְּשַׂר מֵת וְנָפַל לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם מֵת שָׁם הַתַּרְנְגוֹל נִטְמָא הַתַּנּוּר. שֶׁהַבְּלוּעִין בְּחַי מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּצִּילִין בְּאֹהֶל הַמֵּת:

   כסף משנה

   תרנגול שבלע שרץ וכו'. גם זה שם:

5. הלכה ה׳

   דְּבָרִים שֶׁבְּתוֹךְ הַפֶּה אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּמָטִין אֵינָן כִּבְלוּעִין. כֵּיצַד. אָדָם שֶׁהָיוּ מַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ פִּיו וְקָפַץ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס טִמְּאָהוּ. וְכֵן טָהוֹר שֶׁהָיוּ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לְתוֹךְ פִּיו וְהִכְנִיס רֹאשׁוֹ לַאֲוִיר תַּנּוּר טָמֵא נִטְמְאוּ אֳכָלִים שֶׁבְּפִיו. הָיָה לוֹ בְּתוֹךְ קֻמְטוֹ כַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ וְהִכְנִיסוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר נִטְמָא הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה בְּתוֹךְ הַקֶּמֶט:

   כסף משנה (3)

   דברים שבתוך הפה וכו' כיצד אדם וכו'. גם זה שם מגע טמא מת שהיו אוכלים ומשקים לתוך פיו וכו'.

   ומ"ש והיה לו בתוך קומטו כו'. פרק יוצא דופן עלה מ"ב ע"כ:

   כתב הראב"ד שסוף משקה לצאת א"א יש כאן שיבוש וכו'. ואיני יודע מה שיבוש יש כאן שרבינו העתיק לשון המשנה ואם מפני שלא כתב דין התוספתא י"ל שמאחר ששנינו וכן חתיכה של לפת ושל גמי משמע בהדיא דדוקא הני משום דדמו לספוג אבל שאר דברים דינם כחרסים דקתני שאם לא הוסק התנור טהור:

6. הלכה ו׳

   סְפוֹג שֶׁבָּלַע מַשְׁקִין טְמֵאִין אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָגוּב מִבַּחוּץ אִם נָפַל לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס טִמְּאָהוּ שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת. וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל לֶפֶת וְשֶׁל גֶּמִי. חֲרָסִים שֶׁנִּשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין וְנִגְּבוּ וְנָפְלוּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס לֹא טִמְּאוּהוּ. נָפְלוּ לְתַנּוּר וְהֻסַּק נִטְמָא שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמַשְׁקִין קַלִּין. אֲבָל בַּחֲמוּרִין כְּגוֹן דַּם הַנִּדָּה וּמֵימֵי רַגְלֶיהָ אִם הָיוּ יְכוֹלִין לָצֵאת וְהִקְפִּיד עָלָיו שֶׁיֵּצֵא הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֻסַּק וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עָלָיו אֵינוֹ מְטַמֵּא עַד שֶׁיֻּסַּק וְיֵצֵא הַמַּשְׁקֶה. וְכֵן בְּגֶפֶת חֲדָשָׁה הַבָּאָה מִמַּשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁהֻסַּק בָּהּ הַתַּנּוּר נִטְמָא שֶׁסּוֹף מַשְׁקֶה לָצֵאת אֲבָל בִּישָׁנָה טָהוֹר. אֵיזוֹ הִיא יְשָׁנָה לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְאִם יָדוּעַ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה מַשְׁקֶה בִּשְׁעַת הֶסֵּק אֲפִלּוּ לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים נִטְמָא הַתַּנּוּר כְּשֶׁיֻּסַּק:

   השגת הראב״ד

   שסוף משקה לצאת. א"א יש בכאן שיבוש וכן שנינו בתוספתא פתילה מליאה משקין טמאין מבפנים ונגבו מבחוץ ונפלו לאויר התנור בשעת היסקו טמא שלא בשעת היסקו טהור אבל ספוג בין כך ובין כך טמא מפני שהוא עשוי למיכנס ובמשנה ספוג שבלע משקין טמאין ונגוב מבחוץ ונפלו לתנור טמא שסוף משקה לצאת וכן חתיכה של לפתות ושל גמי ר"ש מטהר בשני אלו אלמא שאני ספוג משאר בולעים מפני שהוא כלי שמצניעין בו משקין ולדעת תנא קמא אף בלפת כמוש וגמי עושים כן שמניחין אותם על גבי מכה להיות מוצץ בו את הלחם ובודקין בהן את היין והם כמו כלים והכי איתא בתוספתא:

   כסף משנה (3)

   ספוג שבלע וכו'. פ"ט וכת"ק.

   ומ"ש בד"א במשקין וכו'. פרק האשה שהיא עושה צרכיה עלה ס"ב ע"ב כר"י וכאוקימתא דרב פפא.

   ומ"ש וכן בגפת חדשה וכו'. פרק תשיעי דכלים:

7. הלכה ז׳

   כְּלִי חֶרֶס שֶׁחִלְּקוֹ בִּמְחִצָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד קַרְקָעִיתוֹ וְנִכְנְסָה טֻמְאָה בַּאֲוִיר אֶחָד מִשְּׁנֵי הַחֲלָקִים נִטְמָא הַכְּלִי כֻּלּוֹ לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְחַלֵּק כְּלֵי חֶרֶס כְּדֶרֶךְ שֶׁחוֹלְקִין הָאֹהָלִים. לְפִיכָךְ תַּנּוּר שֶׁחֲצָצוֹ בִּנְסָרִים אוֹ בִּירִיעוֹת וְנִמְצָא הַשֶּׁרֶץ בְּמָקוֹם אֶחָד הַכּל טָמֵא:

   כסף משנה

   כלי חרס שחלקו במחיצה וכו' לפיכך תנור שחצצו וכו'. ריש פרק ח' וכתנא קמא:

8. הלכה ח׳

   כְּלִי שֶׁהָיְתָה הַטֻּמְאָה בְּתוֹכוֹ וְהִכְנִיס הַכְּלִי לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס וּשְׂפַת הַכְּלִי הַטָּמֵא חוּץ לִכְלִי חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁהַטֻּמְאָה מְכֻוֶּנֶת בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) "אֶל תּוֹכוֹ" לֹא אֶל תּוֹךְ תּוֹכוֹ:

9. הלכה ט׳

   וְכֵן אִם הָיָה כְּלִי חֶרֶס טָמֵא וְהִכְנִיס לַאֲוִירוֹ כְּלִי אַחֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֳכָלִים וּמַשְׁקִין וּשְׂפַת הַכְּלִי הָאַחֵר חוּץ לִכְלִי חֶרֶס אַף עַל פִּי שֶׁהָאֳכָלִין וְהַמַּשְׁקִין מְכֻוָּנִין בְּתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא לג) "כּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא" וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ. כֵּיצַד. כַּוֶּרֶת אוֹ קֻפָּה אוֹ קְדֵרָה אוֹ חֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁהָיָה הַשֶּׁרֶץ בְּתוֹכָהּ וְשִׁלְשֵׁל הַקֻּפָּה לַאֲוִיר הֶחָבִית אוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אַף עַל פִּי שֶׁהַשֶּׁרֶץ מְכֻוָּן בְּתוֹךְ אֲוִיר הֶחָבִית הוֹאִיל וּשְׂפַת הַקֻּפָּה אוֹ הַחֵמֶת לְמַעְלָה מִשְּׂפַת הֶחָבִית אוֹ מִשְּׂפַת הַתַּנּוּר הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וְאִם הָיָה בְּתוֹךְ הַחֵמֶת אוֹ בְּתוֹךְ הַקְּדֵרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין וְשִׁלְשְׁלָן לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אוֹ לַאֲוִיר הֶחָבִית הַטְּמֵאִין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין. הָיְתָה הַכַּוֶּרֶת אוֹ הַקֻּפָּה אוֹ הַחֵמֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נְקוּבִין אֵינָן מַצִּילִין אֶלָּא אִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ לְתוֹכָן וְשִׁלְשְׁלָן לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הַטָּהוֹר נִטְמָא. וְאִם הָיוּ אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין לְתוֹכָן וְשִׁלְשְׁלָן לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הַטָּמֵא נִטְמְאוּ. וְכַמָּה יִהְיֶה בַּנֶּקֶב אִם הָיָה בִּכְלִי שֶׁטֶף בְּמוֹצִיא זֵיתִים וְאִם הָיָה בִּכְלִי חֶרֶס הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִין שִׁעוּרוֹ כְּזֵיתִים וְהֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִין שִׁעוּרוֹ בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה. וְהֶעָשׂוּי לְכָךְ וְכָךְ מְטִילִין אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ וּכְשֶׁיִּנָּקֵב כְּלִי חֶרֶס זֶה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה אֵינוֹ מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס:

   השגת הראב״ד

   אם היה בכלי שטף. א"א זה ההפרש לא נמצא בשום מקום לענין צמיד פתיל וההפרש שביניהן לענין קבולי טומאה הוא דבכלי חרס אזלינן למה שהוא מיוחד ובכלי עץ במוציא רימון מפני שהוא ראוי לתקנו ואין אדם פורש ממנו עד שינקב במוציא רמון ולפיכך שנו במשנה כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים בכלל לזה השיעור כולן שוים אבל יש שיעורים אחרים שאינן כל הכלים שוים שיש לכלי חרס שיעורים קטנים יותר מזה אבל לענין הצלה מאויר הטומאה כולן שוים כלומר למה שהוא מיוחד אזלינן ומשנה שלימה היא פ"ח עיין ותמצא:

   כסף משנה (4)

   (ח-ט) כלי שהיתה הטומאה בתוכו וכו'. בספ"ק דחולין (דף כ"ה).

   ומ"ש כיצד כוורת או קופה וכו' עד נטמא. רפ"ח שם:

   וכמה יהיה בנקב אם היה בכלי שטף במוציא זיתים וכו': כתב הראב"ד א"א זה ההפרש לא נמצא בשום מקום וכו'. ודעת רבינו שכל נקב שמוציאו מתורת כלי הרי הוא כשבר כלי ואינו מציל בצמיד פתיל. ומה שכתב ומשנה שלימה היא בפ"ח היינו דתנן ניקבו העשוי לאוכלים שיעורו כזיתים העשוי למשקים שיעורו המשקים [העשוי] לכך וכך מטילין אותו לחומרו בכונס משקה איני יודע מה הכרע מביא ממנה הראב"ד שהרי רבינו כתבה ומפרשה בכלי חרס אבל בכלי שטף שיעורו לענין צמיד פתיל כשיעורן לקבל טומאה מהטעם שכתבתי.

   ומ"ש ואם היה בכלי חרס העשוי לאוכלים וכו' עד מטילין אותו לחומרו. ריש פ"ג וסוף פ"ט:

10. הלכה י׳

    סָתַם נֶקֶב כְּלִי חֶרֶס בְּזֶפֶת אִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ בִּכְלִי זֶה וְשִׁלְשְׁלוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הַטָּהוֹר נִטְמָא שֶׁאֵין הַצָּמִיד מַצִּיל עַל הַטֻּמְאָה מִלְּטַמֵּא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אִם הָיָה בִּכְלִי זֶה אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין וְשִׁלְשְׁלוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הַטָּמֵא הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁהֲרֵי הַנֶּקֶב סָתוּם. וּשְׁאָר כָּל הַכֵּלִים שֶׁסְּתָמָן בְּזֶפֶת וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֵינוֹ מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס:

    השגת הראב״ד

    סתם נקב כלי חרס בזפת. א"א טעה בכל זה שאינו אלא בסתמו בטיט אבל אם סתמו בזפת התנור טהור מפני שהזפת חיבור לה וכסתום דמי ופיה למעלה והוי תוך תוכו אבל שאר הכלים אין הזפת חיבור להם והתנור טמא דכנקובים דמי וכ"ש אם סתמן בטיט שאינו חיבור והכי איתא בתוספתא:

    כסף משנה

    סתם נקב כלי חרס וכו'. כתב הראב"ד טעה בכל זה וכו':

11. הלכה י״א

    כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה אַף עַל פִּי שֶׁסָּתַם הַפְּחָת בְּקַשׁ אֵינָהּ מַצֶּלֶת מִיַּד כְּלִי חֶרֶס שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ כְּלִי:

    כסף משנה

    כוורת פחותה וכו'. משנה ריש פרק ח':

12. הלכה י״ב

    הַחֵמֶת וְהַכְּפִישָׁה שֶׁנִּפְחֲתוּ בְּמוֹצִיא רִמּוֹן אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוֹ מִתּוֹרַת כְּלִי הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין מִיַּד כְּלִי חֶרֶס. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַפְּחָת לְמַעְלָה מִשְּׂפַת כְּלִי חֶרֶס מִבַּחוּץ וְיִהְיֶה בֵּית קִבּוּל שֶׁלָּהֶן מְשֻׁלְשָׁל לְתוֹךְ כְּלִי חֶרֶס:

    כסף משנה

    החמת והכפישה:

13. הלכה י״ג

    עוֹר פָּשׁוּט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁהָיָה שָׁקוּעַ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס אוֹ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר וְהַשֶּׁרֶץ בְּתוֹךְ הָעוֹר הֲרֵי הַתַּנּוּר טָמֵא. וְאִם הָיָה הַשֶּׁרֶץ בַּתַּנּוּר אֳכָלִין וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹךְ הָעוֹר טְמֵאִין שֶׁאֵין מַצִּיל מִיַּד כְּלִי חֶרֶס אֶלָּא כֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תּוֹךְ כְּגוֹן הַסַּל וְהַקֻּפָּה וְהַחֵמֶת:

    כסף משנה

    עור פשוט וכו':

14. הלכה י״ד

    כְּלִי חֶרֶס שֶׁהָיְתָה טֻמְאָה בְּתוֹכוֹ וְהָיָה כְּלִי חֶרֶס טָהוֹר כָּפוּי עַל פִּי הַכְּלִי הַטָּמֵא אוֹ שֶׁהָיָה הַכְּלִי שֶׁהַטֻּמְאָה דְּבוּקָה בְּתוֹכוֹ כָּפוּי עַל פִּי הַכְּלִי הַטָּהוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֲוִיר שְׁנֵיהֶן מְעֹרָב הַטָּמֵא בְּטֻמְאָתוֹ וְהַטָּהוֹר בְּטָהֳרָתוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא נִכְנְסָה הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הַטָּהוֹר. לְפִיכָךְ חָבִית שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִין וּנְתוּנָה לְמַטָּה מִנְּחֻשְׁתּוֹ שֶׁל תַּנּוּר וְנָפַל שֶׁרֶץ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר הֲרֵי הֶחָבִית וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין אַף עַל פִּי שֶׁאֲוִיר הַתַּנּוּר מְעֹרָב עִם אֲוִיר הֶחָבִית. וְכֵן אִם הָיְתָה הֶחָבִית כְּפוּיָה עַל פִּי הַתַּנּוּר וּפִיהָ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר אֲפִלּוּ הַמַּשְׁקֶה שֶׁבְּשׁוּלֵי הֶחָבִית טָהוֹר:

    כסף משנה

    כלי חרס שהיתה טומאה בתוכו וכו' לפיכך חבית שהיתה מליאה וכו' עד סוף הפרק. בפ"ח חבית שהיא מליאה משקין [טהורין] ונתונה למטה מנחושתו של תנור וכו':

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי