משנה תורה · ספר טהרה · הלכות כלים

רמב״ם הלכות כלים פרק כד

11 הלכות · השגות הראב״ד מתחת להלכה, באות קטנה · כסף משנה – בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב. מדיניות העריכה

1. הלכה א׳

   אֵלוּ עוֹרוֹת מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס. עוֹר שֶׁחָשַׁב עָלָיו לִשְׁטִיחָה. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַמִּטּוֹת מִלְּמַעְלָה לִישֹׁן עָלָיו. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין עַל הַחֲמוֹר תַּחַת הַמַּשּׂאוֹי. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין בָּעֶרֶס תַּחַת הַקָּטָן. וְעוֹר הַכַּר. וְעוֹר הַכֶּסֶת. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחִין תַּחַת הַשֻּׁלְחָן בְּעֵת הָאֲכִילָה כְּדֵי שֶׁיִּפְּלוּ עָלָיו הַפֵּרוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִשְׁעָן עָלָיו בְּרַגְלוֹ. וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר נוֹפֵץ הַפִּשְׁתָּן עָלָיו בְּעֵת שֶׁנּוֹפֵץ. וְעוֹר שֶׁחוֹגֵר הַחַמָּר עָלָיו. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הַסַּבָּל עַל כְּתֵפוֹ בְּעֵת שֶׁסּוֹבֵל. וְעוֹר שֶׁמַּנִּיחַ הָרוֹפֵא עַל בִּרְכָּיו בְּעֵת שֶׁמֵּפִיס הַשְּׁחִינִין מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעוֹרוֹת הָאֵלּוּ יוֹשֵׁב עֲלֵיהֶן. וְעוֹר הַלֵּב שֶׁל קָטָן שֶׁרִירוֹ יוֹרֵד עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ בְּגָדָיו. וְעוֹר שֶׁעֲשָׂאָהוּ לְנוֹתְנוֹ עַל לִבּוֹ בִּשְׁעַת הַקָּצִיר מִפְּנֵי הַשָּׁרָב. וְעוֹר שֶׁלּוֹפְפִין הַכְּסוּת בּוֹ. וְעוֹר הַתָּפוּר בְּתֵבָה שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הַבְּגָדִים שֶׁכָּל אֵלּוּ מִתְהַפְּכִין עֲלֵיהֶן וְנִשְׁעָנִין עֲלֵיהֶן:

   כסף משנה (4)

   אלו עורות מתטמאין במדרס וכו'. פרק כ"ו דכלים.

   ומה שכתב ועור שעשאהו לנותנו על לבו בשעת הקציר וכו'. תוספתא פרק ד' [דבבא מציעא] דכלים.

   ומה שכתב ועור שלופפין הכסות בו ועור התפור בתיבה. משנה בפכ"ו עב כסות ותכריך כסות מדרס.

   ומה שכתב כל העורות המתטמאין במדרס וכו'. שם:

2. הלכה ב׳

   כָּל הָעוֹרוֹת הַמִּתְטַמְּאוֹת בְּמִדְרָס אֵינָן מִתְטַמְּאִין עַד שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן כְּשִׁעוּר חֲמִשָּׁה טְפָחִים עַל חֲמִשָּׁה טְפָחִים. וְאֵלּוּ עוֹרוֹת שֶׁאֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס. עוֹר שֶׁחוֹגֵר סוֹרֵק הַצֶּמֶר בְּעֵת שֶׁסּוֹרֵק. וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הַצֶּמֶר הַסָּרוּק. וְעוֹר שֶׁלּוֹפֵף בּוֹ הָאַרְגָּמָן. וְעוֹר הַתּוֹפֵר שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הָאַרְגָּמָן. וְכֻלָּן מִתְטַמְּאִין בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת:

   כסף משנה (2)

   ואלו עורות שאין מתטמאין במדרס וכו'. שם עור הסרוק עור הסורק ר"א אומר מדרס וחכ"א טמא מת.

   ומ"ש ועור שלופף בו הארגמן וכו'. שם עב הארגמן ותכריך ארגמן ב"ש אומרים טמא מדרס וב"ה אומרים טמא מת:

3. הלכה ג׳

   עוֹר שֶׁעֲשָׂאוֹ חִפּוּי לְכֵלִים טָהוֹר מִכְּלוּם. עֲשָׂאוֹ חִפּוּי לְמִשְׁקלֶת מְקַבֵּל שְׁאָר טֻמְאוֹת שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס:

   כסף משנה

   עור שעשאו חיפוי וכו'. שם וכת"ק:

4. הלכה ד׳

   עוֹר שֶׁעֲשָׂאָהוּ לַעֲקֵבוֹ וּלְפַרְסָתוֹ אִם חוֹפֶה אֶת רֹב הָרֶגֶל מִתְטַמֵּא וְאִם לָאו טָהוֹר:

   כסף משנה

   עור שעשאו לעקבו וכו'. תוספתא פ"ד [דב"ב] דמסכת כלים:

5. הלכה ה׳

   מִנְעָל שֶׁעַל הָאִמּוּם אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא לְבָשׁוֹ אָדָם הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁכְּבָר נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ:

   כסף משנה

   מנעל שעל האימום וכו'. משנה בפרק כ"ו וכחכמים פירוש אימום פורמ"א בלעז וטעמא משום דאינו מחוסר מלאכה הצריכה אומן שהדיוט יכול לשמטו מהאימום:

6. הלכה ו׳

   כָּל עוֹר הָרָאוּי לְהִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְאֵינוֹ חָסֵר מְלָאכָה הַמַּחְשָׁבָה מְטַמֵּאתוֹ וְאִם חִשֵּׁב עָלָיו לִהְיוֹת עוֹר שֻׁלְחָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וְאִם חָסֵר מְלָאכָה אֵין הַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתּוֹ. חוּץ מִן הָעוֹר שֶׁמְּחַפִּין בּוֹ הַמֶּרְכָּב מִפְּנֵי הָאָבָק שֶׁהַמַּחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת בּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעוֹרוֹת בַּעַל הַבַּיִת. אֲבָל עוֹרוֹת הָעַבְּדָן שֶׁסְּתָמָן לִמְכִירָה אֵין הַמַּחְשָׁבָה מְטַמֵּאתָן עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶן מַעֲשֵׂה וִיכִינֵם לְמִדְרָס:

   השגת הראב״ד

   ואם חישב עליו להיות עור שלחן. א"א כמדומה אני זו היא קטבליא:

   כסף משנה (4)

   כל עור הראוי וכו'. שם כל מקום שאין חסרון מלאכה מחשבה מטמאתן וכל מקום שיש חסרון מלאכה אין מחשבה מטמאתן אלא הענבה ופירש רבינו עונבה עור שמחפין בו המרכב וכן פירש רבינו שמשון:

   כתב הראב"ד ואם חישב עליו להיות עור שלחן א"א כמדומה אני זו היא קטבליא עכ"ל ורבינו בפכ"א פירוש סקרוטיא עור שאוכלין עליו וקטבליא פירוש עור ששוכבין עליו.

   ומ"ש רבינו ואם חישב עליו להיות עור שלחן וכיוצא בו הרי זה מתטמא במדרס. בפכ"ו אלו עורות טמאים מדרס עור שחישב עליו לשטיח עור סקרוטיא עור קטבליא וכו' וכתבם רבינו בתחילת פרק זה.

   ומ"ש במה דברים אמורים בעורות בעל הבית וכו'. גם זה שם וטעמא משום דבעל הבית אינו עשוי למכרן ועושה מהם מטות ודלבקאות וטבליות ומשחישב עליהן לדבר שראוי לו בלא חסרון מלאכה מקבלין טומאה מיד ושל עבדן העשוי למכור אין מחשבה מטמאתו דעביד דמימליך ומזבין והלוקח יעשה מהם מנעלין ועדיין לא נגמרה מלאכתן לכך:

7. הלכה ז׳

   אֵין אָדָם מְטַמֵּא בְּמִדְרַס מִשְׁכָּב אוֹ מֶרְכָּב שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו כא) "וְהַנּוֹגֵעַ בְּמִשְׁכָּבוֹ". גָּזַל מִשְׁכָּב וְדָרַס עָלָיו בְּלֹא נְגִיעָה טָהוֹר וְאִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים טָמֵא. גָּנַב מִשְׁכָּב וְיָשַׁב עָלָיו טָמֵא שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים שֶׁאֵינָן יוֹדְעִים מִי גְּנָבוֹ וְאִם נוֹדַע שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים טָהוֹר. לְפִיכָךְ גַּנָּב שֶׁגָּנַב עוֹר וְחִשֵּׁב עָלָיו לִשְׁכִיבָה מַחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת לוֹ וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס אֲבָל הַגַּזְלָן אֵין מַחְשַׁבְתּוֹ מוֹעֶלֶת אֶלָּא אִם כֵּן נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים:

   כסף משנה (4)

   אין אדם מטמא במדרס וכו' שנאמר והנוגע במשכבו. פרק מרובה עלה ס"ו.

   ומ"ש גזל משכב ודרס עליו וכו' גנב משכב וישב עליו טמא וכו'. מתבאר ממה שיבא וממה שקדם.

   ומ"ש ודרס עליו בלא נגיעה. טעמו שלא נתמעט משכב שאינו שלו אלא מטומאת מדרס לא מטומאת מגע ולפי זה מ"ש גנב משכב וישב עליו טמא היינו אפילו בלא נגיעה ומכל מקום יש לתמוה דהא מיעוטא דמשכב שאינו שלו גבי נוגע כתיב.

   ומ״ש לפיכך גנב שגנב עור וכו' עד אלא א״כ נתייאשו הבעלים. פרק כ״ו דכלים וכחכמים ובפרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי״ד) אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע כלומר דשמעיניה דמייאש ד״ה יאוש קני ואף ע״ג דרבה פליג עליה משמע דהלכתא כוותיה דהא אביי דבתרא הוא סובר כוותיה ופשטא דמתניתין אתיא כוותיה ותו דהא דקאמר במרובה ואף רבי אלעזר סובר חיוביה לאחר יאוש אתיא כעולא ולפיכך כתב רבינו לעיל בסמוך גבי גזל משכב ואם נתייאשו הבעלים טמא:

8. הלכה ח׳

   עוֹר שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וְהִתְחִיל לְקָרְעוֹ רְצוּעוֹת הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ עַד שֶׁיְּמַעֲטֶנּוּ פָּחוֹת פָּחוֹת מֵחֲמִשָּׁה טְפָחִים:

   כסף משנה

   עור שנטמא במדרס וכו'. ספכ"ו וכחכמים:

9. הלכה ט׳

   כָּל כְּלִי עוֹר שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרַס הַזָּב וְשִׁנָּהוּ לִכְלִי אַחֵר אִם שִׁנָּהוּ מִפָּשׁוּט לְפָשׁוּט הֲרֵי הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. שִׁנָּהוּ מִפָּשׁוּט לִמְקַבֵּל וּמִמְּקַבֵּל לְפָשׁוּט טָהוֹר. וּבְבֶגֶד הַכּל טָמֵא. כֵּיצַד. חֵמֶת שֶׁעֲשָׂאָהּ שָׁטִיחַ וְשָׁטִיחַ שֶׁעֲשָׂאָהּ חֵמֶת טָהוֹר אֲבָל חֵמֶת שֶׁנִּטְמְאָה מִדְרָס וַעֲשָׂאָהּ תּוּרְמִיל אוֹ תּוּרְמִיל שֶׁעֲשָׂאָהוּ חֵמֶת הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ:

   כסף משנה (2)

   כל כלי עור שנטמא במדרס הזב וכו'. תוספתא פרק ו' דב"ב דמסכת כלים.

   ומה שכתב כיצד החמת שעשה שטיח וכו'. משנה פרק כ"ח דכלים:

10. הלכה י׳

    כַּר שֶׁל בֶּגֶד שֶׁנִּטְמָא בְּמִדְרָס וַעֲשָׂאָהוּ סָדִין אוֹ סָדִין שֶׁעֲשָׂאָהוּ כַּר אוֹ כֶּסֶת. בֶּגֶד שֶׁעֲשָׂאָהוּ מִטְפַּחַת אוֹ מִטְפַּחַת שֶׁעֲשָׂאָהוּ כֶּסֶת הֲרֵי הֵן מִדְרָס כְּשֶׁהָיוּ:

11. הלכה י״א

    כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה וּלְמִשְׁכָּב כְּאֶחָד כְּגוֹן הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת וְהַשַּׂקִּין וְהַמַּרְצּוּפִין אִם נִפְחֲתוּ אַף עַל פִּי שֶׁטָּהֲרוּ מִלְּהִתְטַמֵּא בְּמֵת וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְקַבֵּל הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס שֶׁעֲדַיִן הֵן רְאוּיִין לְמִדְרָס. אֲבָל כֵּלִים שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד כְּגוֹן הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמִיל אִם הָיוּ גְּדוֹלִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן הוֹאִיל וְיוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי גָּדְלָן הֲרֵי הֵן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס כָּל זְמַן שֶׁהֵן שְׁלֵמִין נִפְחֲתוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר עֲדַיִן לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן אֵין מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס שֶׁעִקַּר עֲשִׂיָּתָן לְקַבָּלָה בִּלְבַד הוֹאִיל וּבָטְלוּ מִלְּקַבֵּל טָהֲרוּ מִלְּהִתְטַמֵּא לֹא בְּמִדְרָס וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְכַמָּה הוּא שִׁעוּרָן וְיִהְיוּ רְאוּיִין לְמִדְרָס הַחֵמֶת שִׁבְעָה קַבִּין וְהַיַּלְקוּט חֲמִשָּׁה וְהַקְּלַסְתֵּר שֶׁתּוֹלִין בּוֹ הַשְּׂעוֹרִים בְּרֹאשׁ הַבְּהֵמָה אַרְבָּעָה וְהַכְּרִיתִית שֶׁמְּעָרִין בָּהּ הַמַּיִם סְאָה. פָּחוֹת מִשִּׁעוּרִין אֵלּוּ אֵינָן רְאוּיִין לְמִדְרָס וְאֵין דֶּרֶךְ הָעָם לֵישֵׁב עֲלֵיהֶן. נִפְחֲתוּ וְצָרַר מְקוֹם הַפְּחָת הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין וּכְאִלּוּ לֹא קָשַׁר מְקוֹם הַפְּחָת. וְכָל הַחֲמָתוֹת שֶׁנִּפְחֲתוּ וּצְרָרָן טְהוֹרוֹת חוּץ מִשֶּׁל עַרְבִיִּים מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ הוּא דַּרְכָּן תָּמִיד לְצָרְרָן. וְחֵמֶת חֲלִילִין אֵין מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס:

    כסף משנה (4)

    כלים שעיקר עשייתן לקבלה וכו'. ריש פ"ב דכלים הכרים והכסתות שנפחתו הרי אלו טמאים מדרס ופירש שם רבינו שאלו הכלים כאילו נעשו מתחילה לשני דברים יחד להיותה מכלי קיבול ולישב עליה ולזה כאשר נפחתו ויצאו מדין כלי קיבול ונטהרו מטומאת שרץ הנה נשארו בדין המשכב ויטמאו במדרס ופירוש מרצופין אלפרגא"ש.

    ומה שכתב אבל כלים שעיקר עשייתן לקבלה בלבד עד סאה. ג"ז שם נפחתו וכו':

    וכל החמתות שנפחתו וכו'. [פכ"ו מ"ד] וכת"ק:

    וחמת חלילין וכו'. בפרק כ':

עוד: ספר טהרה · משנה תורה – כל הספרים · רמב״ם יומי