חזקוני על ויקרא פרק טו
רבי חזקיה בן מנוח · 20 פסוקים בפרק עם פירוש · הפרק במקראות גדולות, עם כל המפרשים
ויקרא טו, בדַּבְּרוּ אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא
אל בני ישראל בני ישראל מטמאים בזיבה ואין הגויים מטמאין בזיבה. איש ולא קטן איש הוי מעוט אחר מעוט לרבות קטן.
מבשרו עד שתצא חוץ מבשרו. וכנוי לערוה הוי, כמו ומכנסי בד יהיו על בשרו, וכן יהיה זובה בבשרה.
ויקרא טו, גוְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂרוֹ אֶת־זוֹבוֹ אוֹ־הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻמְאָתוֹ הִוא
רר בשרו את זובו מן זובו, כמו כצאתי את העיר.
ויקרא טו, הוְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב
ואיש אשר יגע בשעת מגע מטמא בגדים, פירש אינו מטמא בגדים.
במשכבו פרש״י למד על המשכב שחמור כו׳ כלומר משכב זב אפילו לא נגע בו הזב הרי הוא חמור כזב עצמו והמגע שאינו משכב אינו אלא ולד הטומאה כדכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וגו'.
ויקרא טו, יאוְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע־בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא־שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב
וכל אשר יגע בו הזב וגו'. אין כאן מקומו של מקרא זה עד לאחר וכי יטהר הזב מזובו אלא איידי דנקיט ליה במגעותיו של זב כתבינהו לכולהו בחד דוכתא.
וידיו לא שטף במים א״ר אלעזר בן ערך מכאן סמכו לטהרת הידים מן התורה ולשון נקיה הוא שהוציא טבילה בלשון רחיצת ידים וכן מצינו ארחץ בנקיון כפי.
ויקרא טו, יבוּכְלִי־חֶרֶשׂ אֲשֶׁר־יִגַּע־בּוֹ הַזָּב יִשָּׁבֵר וְכָל־כְּלִי־עֵץ יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם
וכלי חרש אשר יגע בו נאמר כאן בו ונאמר להלן אשר תבושל בו מה בו האמור להלן מאוירו אף בו האמור כאן מאוירו ומאחר שלמדנו שאין זב מטמא אותו אלא מאוירו מה ת״ל אשר יגע בו ללמדך איזהו מגע שהוא ככולו הוי אומר זה הסטו.
ויקרא טו, יגוְכִי־יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר
לטהרתו מיום שפסק זובו.
ורחץ בשרו במים חיים הזב טעון רחיצת מים חיים אבל כליו והמצורע עולים בכל המימות.
וטהר מלטמא כלי חרס במשא.
ויקרא טו, ידוּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח־לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְהוָה אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל־הַכֹּהֵן
יקח לו משלו.
ויקרא טו, טזוְאִישׁ כִּי־תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת־זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת־כָּל־בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב
ואיש כי תצא פרט לקטן ואינו יוצא מכלל קטן עד שיהא בן תשע שנים ויום אחד.
כי תצא ממנו עד שתצא טומאתו חוץ לבשרו מכאן אמרו כהן זב וכהן בעל קרי שהרגישו אבריו, אוחזין באמה ובולעים את התרומה.
ורחץ במים ואפילו במי מקוה.
את כל בשרו במים שכל גופו עולה בהן וכמה הם אמה על אמה ברום שלש אמות, שכן מדת ארכו ורחבו של כל גופו ושיערו חכמים שהם מ׳ סאה.
ויקרא טו, יזוְכָל־בֶּגֶד וְכָל־עוֹר אֲשֶׁר־יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת־זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב
אשר יהיה עליו שכבת זרע מה שכבת זרע האמורה למטה כברייתה אף שכבת זרע האמורה כאן כברייתה פרט לשכבת זרע שנסרחה.
ויקרא טו, יחוְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת־זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד־הָעָרֶב
אשר ישכב איש אתה שכבת זרע פרט למערה.
ורחצו במים הקיש רחיצתו לרחיצתה מה רחיצתה פרט לבית הסתרים אף רחיצתו כן.
ויקרא טו, יטוְאִשָּׁה כִּי־תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד־הָעָרֶב
זבה בבשרה בי״ת במקום מ״ם כלומר זובה מבשרה ובשרה כנוי לערוה. שבעת ימים תהיה בנדתה כל שבעה תהיה בנדתה מלמד שאינה טובלת מבעוד יום.
ויקרא טו, כאוְכָל־הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב
ורחץ במים וכ״ש הנדה עצמה בזמנה.
ויקרא טו, כגוְאִם עַל־הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל־הַכְּלִי אֲשֶׁר־הִוא יֹשֶׁבֶת־עָלָיו בְּנָגְעוֹ־בוֹ יִטְמָא עַד־הָעָרֶב
ואם על המשכב הוא י״מ ואם על המשכב הוא, דקאי הוא אדם יהיה זובה. וכן יהיה הפירוש אם אותו דם יהיה על משכבה או על כלי מושבה בנגעו בו אותו הדם באותו כלי יטמא עד הערב ולאחר טבילה. דוגמא וכל בגד אשר יהיה עליו שכבת זרע, ואם תאמר למה נאמר ואם על המשכב הוא אם הנוגע במשכבה טמא הנוגע בדמה לא כל שכן, אלא לפי שאין עונשים מן הדין כתב לך ואם על המשכב הוא . וכן דרשינן גבי כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא.
ויקרא טו, כדוְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר־יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא
ישכב איש אתה פרט למצורעת.
ויקרא טו, כהוְאִשָּׁה כִּי־יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת־נִדָּתָהּ אוֹ כִי־תָזוּב עַל־נִדָּתָהּ כָּל־יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא
ואשה כי יזוב זוב לרבות את האונס.
דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת ולד.
ימים רבים והלא אינן רק שלשה ימים אלא לפי שפורשת מבעלה והם ימים של צער קורא אותם רבים.
על נדתה כמו עם נדתה, דוגמת על שדה הארץ יחשב.
ויקרא טו, כזוְכָל־הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעָרֶב
וכל הנוגע בם ע״י חבוריהם.
ויקרא טו, כחוְאִם־טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר
וספרה לה אבל אינה זקוקה ברכה על הספירה שפעמים היא רואה קודם שישלימו לה שבעת ימי טוהר וטעונה לחזור ולספור והויא ברכה לבטלה.
ויקרא טו, כטוּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח־לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל־הַכֹּהֵן אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
והביאה אותם אל הכהן מניין שהיא טובלת מבעוד יום תלמוד לומר והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד אלא אם היתה מעורבת שמש. מלמד שהיא טובלת מבעוד יום.
ויקרא טו, לאוְהִזַּרְתֶּם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת־מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם
והזרתם זו אזהרה.
ולא ימתו זה עונש.
בטמאתם בשביל טומאתם.
ויקרא טו, לגוְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת־זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם־טְמֵאָה
עם טמאה זבה או נדה או שומרת יום כנגד יום.שלימא סדרא דפרשת מצורע
מקורות הנוסח של הפירושים
נוסח המקרא: כתב יד לנינגרד (Westminster Leningrad Codex, נחלת הכלל). חלוקת המילים לשורשים: Open Scriptures Hebrew Bible (CC BY 4.0). הטעמים הושמטו לנוחות הקריאה.