ויקרא טו, כח

וְאִם דְכִיאַת מִדוֹבָהּ וְתִמְנֵי לָהּ שִׁבְעַת יוֹמִין וּבָתַר כֵּן תִדְכֵּי

וְאִין אִידַכְיַית מִדוֹבָהּ וְתִמְנֵי לָהּ שׁוּבְעָא יוֹמִין וּבָתַר כְּדֵין תִּטְבוֹל בְּאַרְבְּעִין סָאוִוין דְמוֹי וְתִדְכֵי

ואחר תטהר. במי מקוה שיש בהן מ' וכן דרשו רז"ל אך במי נדה יתחטא מים שהנדה טובלת בהן וכתיב ורחץ את כל בשרו במים ודרשו רז"ל מים שכל גופו עולה בהן ושערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה וסמך לדבר מי השלוח ההולכים לאט בגימטריא ארבעים הוו:

ואם טהרה מזובה. כלומר כאשר יטהר הזב מזובו, וספרה לה שבעת ימים, כאשר יספור הזב שכתוב בו וספר לו שבעת ימים לטהרתו, ואחר תטהר, כטהרת הזב. והיה נראה מזה שתצטרך טבילה במים חיים כמשפט הזב, שכתוב בו ורחץ בשרו במים חיים וטהר.

אבל כוונת רז"ל שבא הכתוב של ואחר תטהר לרבות לה טהרה, לפי שלא היה צריך לכתוב ואחר תטהר שהרי בודאי האשה בכלל האיש היא, ומה שהוצרך לכתוב ואחר תטהר, רבה לה טהרה, כלומר להקל בטהרת הזבה שתטהר במי מקוה כדרך שאר הנטהרים שבתורה ולא תצטרך מים חיים.

וספרה לה שבעת ימים. אינה חייבת לברך בספירה זו כספירת העומר, לפי שכל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, וזו אם ראתה בתוך השבעה סותרת מה שספרה למפרע ונמצאת ברכה לבטלה, ומטעם זה אי אפשר לה לברך במצוה זו.

וטעם המצוה הזו שנתנה לאשה, הוא מה שאמרו רז"ל במדרש, היא שפכה דמו של אדם לפיכך ישפך דמה, וכן כתוב (בראשית ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכן חלה והדלקת הנר, הנה היא טמאה חלתו של עולם וכבתה נרו של עולם, לפיכך תשמור החלה ותדליק את הנר בשבת.

וספרה לה אבל אינה זקוקה ברכה על הספירה שפעמים היא רואה קודם שישלימו לה שבעת ימי טוהר וטעונה לחזור ולספור והויא ברכה לבטלה.

ואחר תטהר. אחר אחד לכולן, וביום י"ב אם תראה חוזרת לפתח נדתה וטמאה ששה והוא:

ואם טהרה מזובה וספרה וגו׳. צריך לדעת גזרת הכתוב באיזה מקום היא, אם הספירה היה לו לומר ״תספור לה״, ואם ״אחר תטהר״ לא היה לו לומר ״ואחר״. ונראה על פי מה שאמרו בתורת כהנים וזה לשונם: ״ואם טהרה מזובה״ – כשתפסוק מזובה, עד כאן. לפי זה תהיה גזרת הכתוב תיבת מזובה, והכי קאמר ואם טהרה – תדע מאיזה זמן תקרא טהורה מזובה, מעת נפסקה זובה נקראת טהורה לספור שבעה ימים, והוא שאמרו כשתפסוק מזובה, והבן. ותמצא שפרש רש״י בפרק קמא דמגלה (מגילה ח.) וזה לשונו: כשתפסוק מזובה לאלתר תספור, שאינה צריכה לטבול קודם. והוא מכון למה שכתבתי.

ואם טהרה פרוש, נסתלק הזוב, שכן הוא משמעות תבת ״טהרה״. ולא תחשוב שבהסתלק הזוב נסתלקה טמאה ממנה, לא כן, שלא נסתלקה אלא טמאת הזוב עצמו, והוא אמרו ״מזובה״, אבל לא טמאת מגע זוב, ועודנה טמאה וצריך לספור שבעה נקיים, והוא אמרו ״וספרה לה וגו׳ ואחר תטהר״ מכל.

חסלת פרשת מצורע