אבן עזרא על ויקרא פרק כב

וינזרו. כמו והזרתם והוא מבנין נפעל והטעם ירחקו ויבדלו מגזרת נזיר:

ולא יחללו. מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא ולא יחללו אתם שם קדשי ולא יחללו אשר הם מקדישים לי:

וטעם אני ה׳. קדוש:

וטעם מלפני אני ה׳ כי אחר שיכרת מלפני השם לא יעמוד כאשר פירשתי בסוד השם:

עד אשר יטהר. ימי טהרתו:

אשר יטמא לו. בשבילו כמו אמרי לי אחי הוא כל אלה הנזכרים יטמאו עד הערב:

ובא השמש וטהר. ידוע כי וטהר שב אל הטמא כמו וכפר עליה הכהן וטהרה כי אין בפסוק זכר יום רק חז״ל העתיקו אפילו שיבא השמש לא יאכל עד סור האור ושמו זה הפסוק לאסמכתא כאשר פירשתי בפסוק לעם נכרי על כן אמרו טהר יומא:

כי לחמו. מאכלו וכבר פירשתיו:

וריקי מוח יפרשו הפסוק שהוא בספר יחזקאל והוא כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים כל מה שנבלוהו וטרפוהו עופות או בהמות וזה הבל כי הנה בתורה כתוב כל נבלה וטרפה לא יאכל והטעם שאם יאכל לא ישמש:

ושמרו את משמרתי. רמז למקדש על כן ולא ישאו עליו חטא ומתו בו:

וכל זר. שאינו מזרע אהרן:

הם יאכלו בלחמו. זכרים ונקבות:

בתרומת הקדשים. השוק והחזה:

מלחם אביה תאכל. כמו בראשונה:

וכל זר לא יאכל בו. על בן אם יש לה ובעבורו לא תאכל היא:

ונתן לכהן את הקדש. טעמו עם הקדש או תהיה מלת ונתן לכהן מושכת עצמה ואחרת עמה וכן פירושו ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן ונתן את הקדש ולפי דעתי שאין צורך בעבור מלת עליו:

והשיאו אותם. פעל יוצא לשנים פעולים והטעם שיזהירום ויורום עד שלא ישגו:

ואחרי שהזכיר קדשי בני ישראל הזהיר שלא יביאו הקדשים מבעלי המומין:

וטעם ומן הגר. כי משפט אחד לנודר ולמתנדב לישראל ולגר כי כן כתוב וחכמים הפרישו בין נדר ובין נדבה וכל נדר נדבה ואין כל נדבה נדר וכל קרבן שיעלה כלו על המזבח ראוי להיותו בלא מום::

לפלא. לפרש:

עורת. שם התאר לעין:

וי״א כי שבור ביד וחרוץ ברגל וחרוץ מגזרת כן משפטך אתה חרצת כמו גזור:

יבלת. כמו תבלול וכללו של דבר אנחנו נסמוך על הקבלה ולא נשען על דעתנו החסרה:

לא תקריבו אלה לה׳. לפלא נדר ולא יקח מאלה האמורים:

שרוע. כראשון: וקלוט הפכו והוא מגזרת עיר מקלט:

ומעוך. מגזרת מעכו שדיהן:

וכתות. מגזרת ואכות אותו טחון ושניהם בביצים:

ונתוק. מגזרת כאשר ינתק פתיל הנעור׳:

ובארצכם לא תעשו. לשנות מעשה השם:

ומיד בן נכר. שלא יחשוב בלבו הואיל והוא קרבן בן נכר לא אחוש להקריבו:

משחתם. המ״ם נוסף והתי״ו שרש מגזרת השחתה ומ״ם להיות להם משחתם שרש והתי״ו נוסף:

ירצו. מבנין נפעל ואחר שהזכיר לא ירצו הזכיר כי כל קרבן שיקרב קודם יום השמיני גם הוא לא ירצה:

שור או כשב או עז. נקראים על שם סופם כמו ובגדי ערומים תפשיט. יומת המת כי יפול הנופל או הטעם זכר המין:

וטעם ומיום השמיני. כמו הנמול עד המרובע:

והלאה. אחריו והעד חץ יהונתן:

ושור או שה. פירשתיו והמצוה על זכר ונקבה:

וטעם וכי תזבחו זבח תודה. שיאכל ביום אחד בעבור שהזכיר שור או שה שלא ישחט ביום אחד והוסיף על הפרשה הכתוב בצו את אהרן מלת לרצונכם:

וטעם אני ה׳. להיות התודה שלימה:

ושמרתם מצותי. בלב:

ועשיתם אתם אני ה׳. שאחקור מה שיש בלב ואראה כל העשוי:

וטעם ולא תחללו את שם קדשי. עם בני אהרן ידבר כי הפרשה דבקה והם המצווים שלא ישחטו להם או לישראל אם ובן ביום אחד גם יתכן שמצוה וכי תזבחו זבח תודה לכהנים והעד שהחל בפרשה אחר כן דבר אל בני ישראל ועד שני ונקדשתי בתוך בני ישראל:

המוציא אתכם ובסוף אני ה׳ שהוא הדבור הראשון והוא עיקר כל המצות ואחר שהזכיר קדשי בני ישראל הזכיר הימים שיקריבו בהם העולות והחל מהשבת: