ויקרא כב, יב

לאיש זר. ללוי ולישראל:

וּבַת כָּהֵן אֲרֵי תְהִי לִגְבַר חִלוֹנָי הִיא בְּאַפְרָשׁוּת קוּדְשַׁיָא לָא תֵיכוּל

וּבְרַת כּהֵן אֲרוּם תְּהֵי מִתְנַסְבָא לִגְבַר חִילוֹנֵי הִיא בְּאַפְרָשׁוּת קוּדְשַׁיָא לָא תֵיכוּל

בתרומת הקדשים. השוק והחזה:

ובת כהן, ובת כהן תרי זימני למה לי אלא כי תהיה לאיש זר היינו שנבעלה לפסול לה שנפסלה בו כדאיתא ביבמות פרק אלמנה לכהן גדול מאחר שנבעלה לפסול לה בתרומת הקדשים לא תאכל.

ובת כהן כי תהיה לאיש זר. למי שזר אצלה, היא בתרומה הקדשים לא תאכל, דכיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה, ואפילו בת אלמנה או בת גרושה:

ובת כהן וגו׳ היא וגו׳. בתורת כהנים דרשו מעוט ״היא״ לאמה, שאמה אוכלת מצדה, הגם שהיא אינה אוכלת, ואפלו נתאלמנה אמה.

וראיתי להעיר לבות בני אדם ברמז גדול אשר רמזה פרשה זו. דע כי אמרו זכרונם לברכה (סנהדרין צג.) שעם בני ישראל הדרגתם למעלה מהדרגת המלאכים. ואמרו עוד (זוהר ח״ב קנה.) כי ה׳ ברא ארבעה עולמות זה למעלה מזה, ורשומים המה בפסוק (ישעיהו מג:ז) ״כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו״. לכבודי – עולם עליון הנקרא אצילות, בראתיו – הנקרא עולם הבריאה, יצרתיו – יצירה, עשיתיו – עשיה. עוד יש לך לדעת כי כבודו יתברך מלא כל עולם ועולם ועד מתחת עולם, דכתיב (דברים לב:ט) ״ומתחת זרעת עולם״, ואורו יתברך מאיר בארבעה עולמות, הוא בסוד ארבע אותיות שם הוי״ה ברוך הוא, יו״ד בעולם האצילות, ה״א ראשונה בעולם הבריאה וכו׳, ואמרו זכרונם לברכה (זוהר ח״ג ריח:) שחיונית המתנועע בבני אל חי הוא מאורו יתברך, דכתיב (דברים לג:כז) ״כי חלק ה׳ עמו״. גם קראם ה׳ בניו.

עוד אמרו ז״ל (זוהר ח״א פ:, צד:) כי בחינות החיוני שבאדם יתיחס אליו ארבעה כנויים: יש שיקרא נפש, ויש שיקרא רוח, ויש שיקרא נשמה, ויש שיקרא חיה, בסוד ״כי רוח החיה באופנים״, ותקרא נשמה לנשמה. ואמרו אנשי אמת כי בחינה הבאה מאור עולם העשיה, לצד היותו מועט ואין בו אלא כל שהוא מהחיונית המנענע, והוא הוא שמרגיש במורגשות עולם הזה, ועשה ה׳ ככה לסבת העולם להיותו גס, וזו תקרא נפש. והבא מאור עולם היצירה, לצד היותו עליון מעולם העשיה, הארתה גדולה ותקרא רוח. והבאה מאור עולם הבריאה תקרא נשמה לצד הדרגתה, והבאה מאור עולם האצילות תקרא נשמה לנשמה.

והנה האדון ה׳ צבאות עשה התקשרות כל העולמות רוחני וגשמי באדם ישר, קשר כל הגשמיות וכל הרוחניות יחד. הגשמיות בנה ארבעה יסודות ושם שם לו חק הרוחניות מכל העולמות. ויש לך לדעת כי הגשמיות יתנגד לחבור הרוחני יותר מהתנגדות אש ומים, לזה נתחכם ה׳ ברוך הוא וברא באדם מכון הראשון שהוא הנפש שאין בה אלא חלק מועט מהרוחניות והשרה בתוכה בחינה עליונה ממנה שהיא בחינת הרוח, ונמצאת הנפש ממצעת בין הגוף ובין הרוח, כי אין הרוח עומד בגשם בלא אמצעיות הנפש, וכמו כן הרוח ממציע בין הנפש והנשמה, כי הנפש בערך הנשמה שאורה רב כגוף לערך הרוח, וכן נשמה ממצעת בין הרוח ובין נשמה לנשמה. נמצאת אומר כי הנפש יכולה עמד לבדה, והרוח בב׳, והנשמה בג׳, ונשמה לנשמה בד׳.

עוד אמרו יודעי דעת קדוש (זוהר ח״ב צד:) כי התעצמות השלמים באמצעות ״לקח טוב״ אשר נתן לנו הבורא הוא לעלות מדרגה התחתונה למדרגה שלמעלה ממנה, על זה הדרך נפש יעלה למדרגת רוח, ורוח למדרגת נשמה, ונשמה למדרגת נשמה לנשמה, וזו היא תכלית סבת בריאת האדם, תן לחכם ויחכם.

עוד אמרו זכרונם לברכה כי ההשגה בהעלאה זו תסובב שישלח אדם ידו ויהנה כאדם העושה בשלו, והוא סוד (תהלים קכח:ב) ״יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך״, פרוש האשר שלך והטוב שלך, והוא מאמר חכמינו זכרונם לברכה שהנפש קדם ביאתה לעולם הזה אוכלת כבת בוגרת, ובחזרתה כבת נשואה.

עוד יש לך לדעת כי כל אשר יצר וברא ועשה ה׳, הכל עומד למזון ולמחיה מעולם העליון שאליו יקרא עולם האצילות, והוא אור היו״ד שבשמו יתברך, והמזון ההוא יקרא קדש, והוא מקור החיות והאשר והטוב. והגם כי כל הנבראים יורד להם החיות, כי זולת החיות אין נברא, והוא סוד אמרו (נחמיה ט:ו) ״ואתה מחיה את כלם״, עם כל זה ישתנה השפע בהתרחקותו, כאשר ישתנה הצומח מן הארץ כשמתרחק מהיניקה. ועשה ה׳ ככה לתת לכל אחד כפי בחינתו וכפי אשר ישיג בטהרתו, גם לארץ הגשמית יתן לה ה׳ מים וזהו שפעה וחיותה והולידה והצמיחה. ועל דרך זה גם כן הוא שפע החיוניות של הנפשות והרוחות והנשמות ונשמות לנשמות כפי בחינתה, כי לא כל הנפשות בהדרגה אחת, ולא כל וכו׳ שוות וכו׳, ואין לך נברא בין בגשמיים בין ברוחניים בין במלאכים העליונים בין בנפשות רוחות (כחות) נשמות נשמות לנשמות שאינם צריכין לשפע הקדוש, אלא כל אחד כפי שרשו הקדוש.

עוד יש לך לדעת כי להיות שיש אדם שזוכה לכל המדרגות הקדושות, ויש שזוכה לשלש, ויש לשתים, ויש לאחת, ומי שלא זכה אלא בנפש בעולם הזה ולא לרוח אין מעשיו מועילים כלום, כי אין כח בידו להשיבה למעלה, כי אין מחזיק בידו להטותה אלא באמצעות הרוח. אם יזכה לרוח באמצעות מעשיו הטובים יעלה הנפש למדרגת הרוח. ודע כי כאשר יעלנה למדרגת הרוח הנה הוא קנאה במעשיו ונקרא הוא בעלה, והוא סוד אמרו (משלי כג:ב) ״אם בעל נפש אתה״, פרוש, קנאה והוא שלו באמצעות היגיעה, והמושג מהיגיעה נעשה הרוח בעל נפש כי עולה היא עמו ושוים הם בהדרגה ומקום תחנותו תחנותה, מפתו תאכל ומכוסו תשתה ובחיקו תשכב. וכן הרוח בערך הנשמה, והנשמה בערך נשמתה. וקנית מדרגת בחינות הקדושות הלא הוא באחד משתי סבות: או מצד המזריע, כי האב יפעיל כח עליון בבן כמו שפרשתי בפרשת ויחי (בראשית מט:ג) בפסוק ״ראובן בכרי״, או לצד התעצמות באמצעות עסק התורה, וכמו שכתב בזהר הקדוש (זוהר ח״ג צא:) בפרשת ״שור או כשב או עז כי יולד״, כי האדם יכול להשיג מה כפי התעצמותו בתורה וכו׳, אפלו יהיה במדרגה שאין למטה ממנה, אם יטרח ישיג הדרגות עליונות כפי שעור היגיעה, יעין שם דבריו.

עוד יש לך לדעת כי המסבב מחטא האדם גם כן ישתנה כפי מה שהיא בחינת האדם, כי אינו דומה פגם אשר יסובב לנפש כפגם הרוח ושאר הדרגות, כי פגם הנפש יסובב כליונו בסוד (יחזקאל יח:ד) ״הנפש החוטאת היא תמות״, ופגם הרוח אפלו לא יסובב אלא כתמים ונגעים יחשב פגם גדול, ולזה יצוה ה׳ עליו ״והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״ ודרשו רז״ל (שבת קנב:) תנה לו כמו שנתנה לך, שזולת זה נדבקים בה סרכי הטמאה ויסבוה לגיוני הסטרא אחרא וימנעוה משוב אל מקומה הראשון. ופגם הנשמה הגם שלא יגיעה כשעור הנזכר אלא יפחת אורה ממה שהיה תכסהו כלמה, כי הכל כפי המביש והמתביש. ופגם נשמה לנשמה הגם שלא יגיע עליה מהפגם ולא הפחתת אורה אלא שיסובב שתצא ממנו שלא כרצונה, כמו שאמרו בתקונים (תיקון ע׳) בסוד פסוק ״לא יאנה לצדיק כל און״ שמדבר הכתוב במי שיש לו נשמה לנשמה וכשבא אדם לידי חטא מסתלקת הנשמה הקדושה שלא יאנה לה און, וסלוקה זה תקפיד עליו כפי ערך מעלתה, הא למה הדבר דומה למאכסן מלך בביתו וחוזר בו ומגרשו.

ואחרי הודיע ה׳ אותנו כל האמור, נוכל לומר כי הן הנה הדברים האמורים בכתובים. והתחיל לומר וכל זר לא יאכל קדש מדבר בשני עניני קדש: בקדש הקרבנות, ובקדש הנעלם שהוא שפע הרוחני מזון לבני אלהים.

ואמר תושב כהן ושכיר לרמז אל הרוח ואל הנפש, כי הרוח הוא תושב כהן, פרוש, כי בו מושב הנשמה הנקראת כהן שהיא מדרגה העליונה, ושכיר גם כן הוא הנפש כי הוא הפועל כל מלאכות האדם. שתי בחינות אלו הודיע הכתוב שאינם ראויים לאכל מהמזון הנקרא קדש לצד היותו מדרגה גדולה, וצא ולמד מה שכתב הרשב״י (זוהר ח״ב קכא.) בהפרש שבין קדש לקדש.

ואמר וכהן כי יקנה נפש וגו׳, פרוש כהן היא נשמה העליונה תקרא כהן. והזכירה בלשון זכר לומר כי כיון שהגיעה לגדר זה תקרא במדרגת זכר. ״כי יקנה נפש״ – כי באמצעות כשרון מעשיה קנתה גם הנפש והעלתה אותה למדרגתה ותקרא בעל נפש (משלי כג:ב).

הוא יאכל בו. פרוש, כי יזכה להנות גם הנפש מקדש, מה שלא היה זה קדם עליתה, ואמר הנפש ומכל שכן הרוח שהוא עליון מנפש.

ואמרו ויליד ביתו, יכון אל נפשות הקדושה אשר נפלו מזמן קדמון, והם מתבררים באמצעות כשרון מעשה הצדיקים, שהמעשה הטוב הוא כאבן השואבת להוציא ניצוץ הטוב, ויתיחסו בשם ילידי הנשמה המבררתם, ואמר הכתוב שגם הם יעלו עמה ליהנות מקדש.

ואמרו ובת כהן – מדבר הכתוב בנשמה שנפגמה ונטמאה במעשיה, שתפסיד הנאת הקדש. והוא אמרו ובת כהן שהיא הנשמה, כי תהיה לאיש זר שהוא סמא״ל שחמדה מטעמותיו ותזנה אחריו, ״היא בתרומת הקדשים לא תאכל״. דקדק לומר ״בתרומת״, לומר שאפלו תרומת הקדשים לא תאכל, תרי ממאה, ואין צריך לומר הקדש עצמו. ודקדק לומר ״היא״ לשלל אחרת הבא משפטה בסמוך, דכתיב ״ובת״, וזה הוא ענוי הנפש כשיחסר מזונה היא נשפלת ונחשך אורה וירד הדרה רחמנא ליצלן.

י דקשה לרש"י פשיטא תהיה לאיש זר דהא אסורה לקרובים ומתרץ דלוי וישראל נקראים זר אצלה: