ויקרא כב, כד

ומעוך וכתות ונתוק וכרות. בביצים או בגיד:

מעוך. ביציו מעוכין ביד:

כתות. כתושים יותר ממעוך:

נתוק. תלושין ביד עד שנפסקו חוטים שתלויים בהן, אבל נתונים הם בתוך הכיס, והכיס לא נתלש:

וכרות. כרותין בכלי ועודן בכיס:

ומעוך. תרגומו ודמריס, זה לשונו בארמית, לשון כתישה:

וכתות. תרגומו ודרסיס, כמו (עמוס ו יא) הבית הגדול רסיסים, בקיעות דקות, וכן (שבת פ ב) קנה המרסס:

ובארצכם לא תעשו. דבר זה, לסרס שום בהמה וחיה ואפלו טמאה, לכך נאמר בארצכם, לרבות כל אשר בארצכם, שאי אפשר לומר לא נצטוו על הסרוס אלא בארץ, שהרי סרוס חובת הגוף הוא, וכל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:

וְדִי מְרִיס וְדִי רְסִיס וְדִי שְׁלִיף וְדִי גְזִיר לָא תְקָרְבוּן קֳדָם יְיָ וּבְאַרְעֲכוֹן לָא תַעְבְּדוּן

וּדְמָעִיךְ וּדְכָתִישִׁין פַּחֲדוֹי וְדִשְׁחִית וְדִמְרְסִיס גִדוֹי לָא תְקַרְבוּן לִשְׁמָא דַיְיָ וּבְאַרְעֲכוֹן לָא תְסַרְסוּן

ומעוך. מגזרת מעכו שדיהן:

וכתות. מגזרת ואכות אותו טחון ושניהם בביצים:

ונתוק. מגזרת כאשר ינתק פתיל הנעור׳:

ובארצכם לא תעשו. לשנות מעשה השם:

ומעוך וכתות. אחר שדבר במומים המקריים אשר ענינם בקדשים בלבד שאסור להקריב בעלי מומין למזבח ולהטיל בהם מום אחר הקדשן דבר על מומים מלאכותיים שאסור להטילם אפילו בבהמת חולין:

ובארצכם לא תעשו וסמיך ליה ומיד בן נכר לו' שאסור לסרס אפי' ע"י עכו"ם:

ובארצכם לא תעשו. לפי שהזכיר למעלה ומעוך והוא המסורס, לכך סמך ובארצכם לא תעשו כן לסרס שום בעל חי ואפילו טמא. וכשאמר בארצכם לא נאמר שלא נצטוינו אלא בארץ, שהרי הסרוס חובת הגוף הוא בכל מקום, ולא בא אלא לרבות כל שבארצכם ואפילו דברים טמאים שלא תסרסום. או יהיה מלת תעשו הפך העשיה והוא בטול התולדה, וכמוהו (קהלת ט׳:ה׳) כי אינם יודעים לעשות רע, כלומר לבטל הרע ולהסירו, וכן (בראשית ט׳:כ״ד) אשר עשה לו בנו הקטן, שדרשו בו רז"ל סרסו. ומזה לפי דעתי (משלי ו׳:ל״ב) משחית נפשו הוא יעשנה, כי החוטא בנאוף הוא משחית נפשו, ומי שמשחית נפשו בודאי יבטל אותה ויסירנה ממעלתה הראויה לה, כי אין ביד האדם לעשות הנפש ויש בידו להשחיתה ולבטלה.

ומעוך מגזרת שם מעכו את דדי בתוליהם.

וכרות פרש״י בביצים או בגיד. וא״ת למאן דאמר וישסף שמואל את אגג שסרסו הרי כתיב ובארצכם לא תעשו אלא י״ל הוראת שעה היתה כמו שמצינו בשמואל עצמו שהקריב עולה נקבה, וגם הוא לא היה כהן והקריב, וגדעון כמו כן ואליהו כמו כן שהקריב בהר הכרמל וכבר באו לירושלים ונאסרו הבמות. וכרות לא תקריבו זו קבלת דם.

ובארצכם לא תעשו. וא"ת איך הותר לאכול כבשים סריסים וברבורים אבוסים והלא הם בכלל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וזה תיעב לנו לעשות גם הזהיר לא תקריבו וי"ל מדאסר רחמנא לגבוה מכלל דהדיוט שרי שהרי שלא להקריב קרבן לגבו' משמע דוק' לגבוה אסרם אבל להדיוט שרי:

ומעוך וגו׳. באשר מומין אלו אינם דומין לכל המומין שבזוין הן אפילו ליתנם במתנה לאדם גדול. וכדכתיב במלאכי ג׳ הקריבהו נא לפחתך וגו׳ אבל סרוס אינו מאוס אדרבה השור משתבח בזה מכ״מ לגבוה משחת הוא:

ובארצכם לא תעשו. כדי שיתפטם ויהיה דמיו יקרים אפילו הקדישו לבה״ב היינו נדבה ויהיה בזה תועלת לבה״ב מכ״מ אסור:

ב לא שלא תקריבו בארצכם מעוך וכתות שהרי אין הקרבה בחוץ לארץ אלא מאי לא תעשו, הסירוס לבד הוא דקאמר:

ג פירוש שאי אפשר לומר שפירוש ובארצכם לא תעשו הוא שלא ינהגו באיסור הסירוס אלא בארץ ולא בחוץ לארץ אבל לא לרבות כל שבארצכם דהיינו אף הטמאה, דהא הסירוס חובת הגוף היא ואינה תלויה בארץ אלא על כרחך לא בא אלא לרבות אפילו בהמה טמאה. רא"ם: