לא תיקום ולא תטור – מה ההבדל בין נקימה לנטירה

הדוגמה בגמרא

בגמרא (יומא כג ע״א) מוגדרים שני האיסורים בדוגמה פשוטה. נקימה: אחד אמר לחברו ״השאל לי את המגל שלך״, והשני סירב. למחרת השני מבקש ״השאל לי את הקרדום שלך״, והראשון עונה: ״לא אשאיל לך, כמו שלא השאלת לי״.

נטירה: אותו מצב, אבל הפעם הוא כן משאיל – ואומר: ״הנה, קח. אני לא כמוך, שלא השאלת לי״. גם בלי לפגוע במעשה, הוא שומר את החשבון וחוזר עליו.

ההלכה ברמב״ם

הרמב״ם, בהלכות דעות ז, ז–ח, פוסק כך, ומוסיף הסבר: ראוי לאדם להיות מעביר על מידותיו בכל דברי העולם, כי אצל המבינים כל ענייני העולם הבל, ואינם כדאי לנקום עליהם. ועל הנטירה הוא כותב שצריך למחוק את הדבר מלבו לגמרי ולא לזכור אותו – כי כל זמן שאדם נוטר, הוא עלול לבוא לנקום.

ההלכות נמצאות בקיצור גם בקיצור שולחן ערוך, סימן ל, יחד עם הלכות לשון הרע ורכילות.

״המעביר על מידותיו״

חז״ל אמרו (ראש השנה יז ע״א): כל המעביר על מידותיו – מעבירים לו על כל פשעיו. מי שמוותר על חשבונות קטנים עם אחרים, גם בשמיים ״מוותרים״ לו.

ובגמרא ביומא (כג ע״א) נאמר: הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים – עליהם הכתוב אומר ״ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״ (שופטים ה, לא).

מה אינו נקמה

האיסור אינו מונע מאדם לדרוש את זכויותיו בדרך הראויה – לתבוע כסף שמגיע לו, להתגונן או לפנות לבית דין ולגורם מוסמך. וגם אינו מחייב להמשיך לסמוך על מי שהוכיח שאינו אמין. מה שאסור הוא להחזיר רעה תחת רעה ״כי מגיע לו״, ולשמור טינה. הגבול בין זהירות לבין נקמה אינו תמיד ברור, ובמקרה מעשי כדאי להתייעץ עם רב.

התורה מצרפת את האיסור למצווה שבאה אחריו: ״ואהבת לרעך כמוך״. הדרך הטובה ביותר להשתחרר מנקמה ונטירה היא לדבר עם הפוגע – ראו לא תשנא ותוכחה.

טעויות נפוצות

• לחשוב שאם עזרתי בסוף – אין איסור, גם כשהזכרתי את העלבון.
• לחשוב ש״רק בלב״ זה לא נחשב – נטירה היא גם בלב.
• לחשוב שהאיסור מונע לתבוע זכויות בדרך הראויה.