מה זה לשון הרע? ההגדרה ההלכתית של שמירת הלשון

ההגדרה: גם כשזה נכון

הטעות הנפוצה ביותר היא לחשוב שלשון הרע הוא שקר. ההלכה קובעת אחרת: הרמב״ם בהלכות דעות ז, ב מבחין בין שלוש דרגות – הרכיל, שמעביר דברים מאדם לאדם; בעל לשון הרע, שמספר בגנותו של אדם אף על פי שהוא אומר אמת; ומוציא שם רע, שמספר שקר. כלומר, השאלה ״אבל זה נכון?״ אינה מתירה את הדיבור.

הגנאי יכול להיות במידות, בחוכמה, ביכולת המקצועית, במצב הכלכלי, במשפחה או במעשים. גם דבר שאינו גנאי בעצמו, אבל עלול לגרום לאדם הפסד או צער כשיוודע – נכלל באיסור.

מקורות והחומרה

הפסוק ״לא תלך רכיל בעמיך״ הוא האזהרה העיקרית. התורה גם מצווה לזכור ״את אשר עשה ה׳ אלהיך למרים בדרך״ (דברים כד, ט) – מרים נענשה על דיבור על משה אחיה, אף שכוונתה לא הייתה רעה.

בגמרא (ערכין טו ע״ב) נאמר שלשון הרע ״הורג שלושה״: את המספר, את המקבל ואת מי שמדברים עליו. בתהילים (לד, יג–יד) נאמר: ״מי האיש החפץ חיים... נצור לשונך מרע״ – ומכאן שמו של ספר ״חפץ חיים״, שסידר את כל הלכות הדיבור.

גם השומע עובר

האיסור אינו רק על המדבר. אסור להקשיב ללשון הרע, ואסור לקבל אותו – כלומר להאמין שהדבר נכון ולשנות את היחס לאדם בעקבותיו. החפץ חיים (הלכות לשון הרע, כלל ו) מביא לזה את הפסוק ״לא תשא שמע שוא״ (שמות כג, א).

יש הבדל בין קבלה לבין זהירות: אם שמעתם על סכנה ממשית, מותר לנהוג בזהירות כדי להגן על עצמכם, בלי להחליט שהדבר אמת ובלי לפגוע באדם. מי שכבר שמע – נוהג לדון את האדם לכף זכות, ולהסיר את הדבר מלבו.

איך זה נראה בחיים

לעיתים יש צורך אמיתי לספר – כדי להזהיר מנזק. לכך יש תנאים, והם מוסברים במאמר מתי מותר לספר. ההלכות בקיצור נמצאות גם בקיצור שולחן ערוך, סימן ל.

• שיחה על עמית לעבודה שאינו נוכח – ״הוא תמיד מפשל״.
• הודעה בקבוצת ווטסאפ על שכן, על הורה בגן או על נותן שירות.
• ביקורת שלילית ומשפילה ברשת על אדם מסוים, גם כשהיא ״נכונה״.
• סיפור על עברו של אדם, שהוא עצמו היה מעדיף שלא יידע.

טעויות נפוצות

• לחשוב שאם הדבר אמת – מותר לספר אותו.
• לחשוב שמותר להקשיב, ורק אסור לדבר.
• לחשוב שכתיבה, הודעה או פוסט אינם ״דיבור״.
• לחשוב שאם לא הזכרתי שם, אין בעיה – גם כשכולם מבינים במי מדובר.