מה זה אונאת דברים? איסור הפגיעה במילים

המקור

בפרשת בהר התורה אוסרת פעמיים ״לא תונו״. הפעם הראשונה (ויקרא כה, יד) עוסקת במקח וממכר – לא להטעות במחיר. הפעם השנייה, ״ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך״, נדרשה על פגיעה במילים.

המשנה בבבא מציעא ד, י קובעת: ״כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים״, ומביאה דוגמאות. ההלכה נפסקה ברמב״ם, הלכות מכירה יד, ובשולחן ערוך, חושן משפט רכח.

הדוגמאות של חז״ל

הדוגמאות האחרונות מלמדות שאונאת דברים אינה רק עלבון גלוי. גם מעשה ״קטן״ שמביך, מאכזב או משפיל – נכלל.

• לא אומרים לבעל תשובה ״זכור מה עשית פעם״.
• לא אומרים לבן גרים ״זכור מה עשו אבותיך״.
• לא אומרים לאדם שבאו עליו ייסורים או מחלה – ״זה בגלל החטאים שלך״, כמו שאמרו רעי איוב.
• לא שואלים מוכר ״כמה זה עולה?״ כשאין שום כוונה לקנות – כי זה מעורר בו תקווה לשווא.
• לא שולחים אדם לבקש דבר ממי שידוע שאין לו אותו, כדי ללגלג עליו.

למה זה חמור מגניבה

בגמרא (בבא מציעא נח ע״ב) נאמר שגדולה אונאת דברים מאונאת ממון, משלושה טעמים: על אונאת דברים נאמר ״ויראת מאלהיך״, כי רק הקב״ה יודע מה הייתה הכוונה; היא פוגעת באדם עצמו ולא רק ברכושו; ואת הממון אפשר להחזיר – את הפגיעה לא.

עוד אמרו שם (נט ע״א) שכל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה: צעקתו של מי שנפגע עולה לפני הקב״ה תמיד. ושם גם הזהירו שאדם צריך להיזהר מאוד שלא לצער את אשתו, ״שמתוך שדמעתה מצויה, אונאתה קרובה״.

זהירות מיוחדת

התורה מזהירה במיוחד על הגר (שמות כב, כ), ועל היתום והאלמנה (שם, כא) – אנשים שקל לפגוע בהם, כי אין להם מי שיעמוד לצידם. והרמב״ם מוסיף שהמאנה את הגר עובר על לאווין נוספים. ובמשפחה ובעבודה, שם אנחנו נפגשים עם אנשים כל יום, המילים חוזרות ונשמעות – ולכן גם שם הזהירות חשובה במיוחד. הלכות בקיצור: קיצור שולחן ערוך, סימן סג.

הצורה החמורה ביותר של אונאת דברים היא לבייש אדם ברבים – על כך במאמר הלבנת פנים.

טעויות נפוצות

• לחשוב שרק קללה או עלבון גלוי נחשבים אונאה.
• לחשוב ש״רק צחקתי״ פוטר, כשהשני נפגע.
• לשאול מחיר ״סתם״, בלי שום כוונה לקנות.
• להיזהר בחוץ ולהקל בבית.