הלכות לשון הרע: כשהשומע אינו מכיר, לשון הרע על קרובים וילדים, וחובת הסיפור לניזק

א. כשהשומע אינו מכיר את הנידון

אם השומע אינו מבין על מי שדובר ואין סיכוי שבעתיד יבין על מי מדובר – מותר, ובלבד שלא יספר מתוך שנאה. גם אם המספר בהיתר כיוון שהשומע אינו מכיר את המספר. מ"מ אסור לשומע לגנות את המעשה ששמע כיוון שהמספר מכיר את בעל המעשה, ורק אם מתכוון לתועלת מותר.

ב. לשון הרע על קרובי משפחה

האיסור לדבר לשון הרע שייך גם אם מדבר על קרובי משפחה כגון על בנו או אחיו, שהרי ראינו שמרים נענשה על שדיברה על משה, ויוסף נענש וישב בכלא עשר שנים על שדיבר על עשרת אחיו.

ג. לשון הרע על ילדים קטנים

אסור לדבר לשון הרע גם על ילדים קטנים אם ייגרם לילד ע"י זה צער או נזק, ורק אם קיימים כל התנאים של דיבור לתועלת, מותר.

ד. הרואה גונבים או מזיקים

אם רואה אנשים גונבים או מזיקים חייב לספר לניזק משום "לא תעמוד על דם רעך", אך אם מאיימים עליו שיזיקו לו הרי זה פטור מלספר כי אבדתו קודמת לאבידת חברו (שו"ע רסד א).

ה. ילד קטן שהזיק

מי שרואה ילד קטן שהזיק אסור לו לספר על כך לניזק הואיל ואין שום תועלת בסיפור הדברים, מאחר וקטן שהזיק פטור. (יביע אומר ח ו / חוט השני עמ' שנד).