לדון לכף זכות – מה זה ואיך עושים את זה

המקורות

הפסוק ״בצדק תשפוט עמיתך״ נאמר על דיינים – לשפוט בצדק. אבל בגמרא (שבועות ל ע״א) דרשו ממנו גם הוראה לכל אדם: הוי דן את חברך לכף זכות. ובמשנה באבות א, ו אמר יהושע בן פרחיה: ״עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות״.

״כל האדם״ – יש מפרשים: לא רק את חלק המעשה שראית, אלא את האדם כולו, על נסיבותיו, קשייו ומה שאינך יודע עליו.

הסיפור בגמרא

בגמרא (שבת קכז ע״ב) מסופר על פועל שעבד אצל בעל בית שלוש שנים. בערב יום הכיפורים ביקש את שכרו כדי לחזור לביתו. בעל הבית השיב על כל בקשה – כסף, פירות, קרקע, בהמות, כרים וכסתות – ״אין לי״. הפועל הלך לביתו בצער, ולא חשד בו.

אחרי החג הגיע בעל הבית עם שכרו המלא ועם מתנות, ושאל: במה חשדת בי? הפועל ענה על כל שאלה באפשרות זכות – אולי נזדמנה לך סחורה בזול, אולי הפירות לא היו מעושרים, אולי הקדשת את כל נכסיך. ובעל הבית אמר: כך בדיוק היה – הקדשתי את כל נכסיי. ״וכשם שדנתני לכף זכות, המקום ידין אותך לכף זכות״.

האם צריך לדון לכף זכות את כולם?

הרמב״ם בפירושו למשנה באבות מבחין: אדם שאינו מוכר לך, ומעשהו יכול להתפרש לכאן ולכאן – דנים אותו לזכות. אדם שידוע כירא שמיים וישר – דנים לזכות גם כשנראה שהמעשה נוטה לחובה. ומי שהוחזק כרשע – אין חובה לדון לזכות, ומותר להיזהר ממנו.

כלומר, דן לכף זכות אינו תמימות ואינו ויתור על זהירות. מי שיש לו סיבה ממשית לחשוש – רשאי לנקוט אמצעי זהירות. אבל אין לקבוע בלב שהאדם אשם, ובוודאי לא לספר על כך – ראו לשון הרע.

איך מתרגלים

• כשמשהו מרגיז – לחפש לפחות שלושה הסברים אפשריים, שבהם האדם לא אשם.
• לזכור מקרה שבו אחרים חשדו בך לשווא.
• לשאול בעדינות לפני שמסיקים: ״ראיתי ש... האם הכול בסדר?״
• לא לבנות סיפור שלם מפרט אחד.

טעויות נפוצות

• לחשוב שלדון לכף זכות פירושו להתעלם מסכנה ממשית.
• לדון לזכות במחשבה, ובכל זאת לספר לאחרים ״רק מה שראיתי״.
• לדון לזכות רק את מי שאוהבים.