משנה יומא פרק ח׳ משנה ט׳

האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב כו': האומר אחטא ויום הכפורים מכפר אין יום הכפורים מכפר כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיתכפרו לו עונותיו באותו היום ושעיר המשתלח אינו מכפר עבירות שבין אדם לחבירו.

אין יה"כ מכפר. כמו אמרם אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ולפיכך לא יעזרהו השם שיעשה בצום כיפור מה שראוי לו לעשות כדי שיכפרו לו עונותיו באותו היום. הרמב"ם. [*ולפי זה נראה דהכא נמי בתרי זימני כמו ברישא דלהכי אין מספיקין דאינו פורש. כמ"ש הר"ב]:

עבירות שבין אדם לחבירו וכו'. והא דכתיב (שמואל א ב׳:כ״ה) אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ה"ק ופללו לשון פיוס שפייס לחברו וריצהו האלהים ימחול לו. ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו אם אינו שב מעבירות שבידו. גמרא [פו.]:

לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם כו' שנאמר וזרקתי כו' ואומר מקוה כו'. לפי שהדרך הישרה הוא שיבור לו האדם בעצמו להתקדש ולהטהר. ואז כשבא לטהר מסייעין לו וע"ז אמר לפני מי אתם מיטהרים. ומפני שלפעמים לפי שיצר לב האדם רע עליו לא יוכל להתגבר עליו לכופו ליטהר בתשובה. והוא רחום יכפר עון יעוררהו ובימין צדקו יתמכהו לבלתי ידח ממנו נדח. וז"ש מי מטהר אתכם ובמאי דסיים פתח שנאמר וזרקתי עליכם וזהו בלי התעוררות האדם. אלא הוא ברחמיו מטהרם. וכן זה הכתוב נאמר (ביחזקאל ל״ו:י״ז). בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו וגו' ואשפוך וגו' ואפיץ וגו' ויבא אל הגוים וגו' ויחללו וגו' לא למענכם וגו' וקדשתי את שמי הגדול המחולל וגו' ולקחתי וגו' וזרקתי וגו' הרי שאמר שאע"פ שמחללין הש"י אפילו בבואם בגלות החל הזה. עם כל זה ולקחתי וזרקתי והדר מייתי קרא דמקוה אמאי דפתח שהש"י מטהר את הבא ליטהר. דהכא כתיב (ירמיהו י״ד:ז׳-ח׳) אם עונינו ענו בנו וגו' כי רבו משובתינו לך חטאנו מקוה ישראל מושיעו בעת צרה הרי שאחרי שהתודו על חטאם אמרו מקוה וזה דומה לטהרת מי מקוה שמטהרים הבא ונכנס וטובל בתוכם. כן הבא ונכנס תחת כנפי שכינתו יתברך הוא חוסהו בצל כנפיו ומסייעו להטהר כך נ"ל. והש"י ברחמיו יטהרנו מכל טומאתינו. ולבית קדשו יקבץ נפוצותינו. במהרה בימינו. אמן ואמן:

סליק מסכת יומא

אין מספיקין בידו לעשות תשובה דוקא באמר כן ב' פעמים:

אין יום הכפורים מכפר שיעכבוהו משמים מלעשות כל הראוי לו לעשות ביו"כ:

עבירות שבין אדם לחבירו שהזיק גופו או ממונו או כבודו:

אין יום הכפורים מכפר מדכתיב לפני ה' דוקא:

אמר רבי עקיכא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין נ"ל דה"ק, אשריכם ישראל שקודם שיכפר להם הקב"ה, לפני זה אתם מטהרין את עצמיכם שתסלחו זה לזה:

מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שבשביל שתסלחו זה לזה, גם הקב"ה מטהר אתכם ומכפר לכם, דכל המעביר על מדותיו מעבירין פשעיו [כר"ה י"ז]. או נ"ל שמפני שהזכיר לעיל ב' מיני כפרה, א' הכפרה שע"י הבאת קרבן, שאינו מועיל רק בזמן שבית המקדש קיים. הב' הכפרה שע"י התשובה, שמועיל בכל עת ברחמיו יתברך. להכי אמר ר' עקיבא, אשריכם ישראל שיש לכם ב' מיני כפרה, לפני מי אתם מטהרין, בזמן שכח בידכם להועיל לעצמיכם שיתכפרו חטאותיכם, דהיינו בזמן שבית המקדש קיים. שאפשר להביא קרבנות. ומי מטהר אתכם, כשידיכם אסורות לאחוריכם, שנחרב בית קדשינו ותפארתנו, ולא תוכלו לטהר את עצמיכם. אז מטהר אתכם אביכם שבשמים. ר"ל כשכביכול אין עיקר שכינתו אצליכם בארץ:

וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כנגד כפרה שע"י הקרבנות שהביא התנא מייתי הכא קרא דוזרקתי, דטהרה שע"י זריקה הוא ע"י כח אחר שזרק עליו, כמו כן כפרה שע"י קרבנות, אינו רק ע"י כח אחר של הכהן המקריב:

אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל זה הקרא מייתי נגד הכפרה שע"י תשובה, דכמו דטהרה שע"י טבילה, הוא ע"י הטמא עצמו, שהולך וטובל וטהר, כמו כן כפרה שע"י תשובה, רק בכח רצון החוטא תליא ישליך השרץ מידו ויטבול במימי חסדו יתברך, וטהר, שא"צ לממוצע כלל בין הבנים לאביהם הרחמן, שרחמיו יתברך הן בעצמן מקוותן וטהרתן של ישראל ואינן צריכין קרבן או יו"כ כממוצעים בינם לאביהם, רק תמיד ידיו יתברך פתוחות לקבלם בתשובתם ולחבקם באהבה רבה ואהבת עולם. והקב"ה יטהר טומאותינו, ויחזק לבבנו ליראתו וללימוד תורתו לעבדו שכם אחד לנצח.

האומר אחטא ואשוב. נראה דלאו דוקא אומר בלחוד אלא אומר ועושה החטא תרי זימני קאמר: ומ"מ ק"ק אמאי נקט האי לישנא ולא קתני החוטא ושונה אין מספיקין וכו' ונלע"ד דאם עבר ושנה עליו במקרה אה"נ דמספיקין בידו לעשות תשובה אלא כשמעיקרא כשגמר לחטוא ראשונה כיון לשוב לכסלו וכך עשה ששב לאולתו וכ"ש אם שלש אז הוא דאין מספיקין:

אחטא ויה"כ מכפר אין יה"כ מכפר. ובגמ' לימא מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יה"כ מכפר. אפי' תימא רבי אגב שאני פי' מאחר שעליו הוא סומך לחטוא אינו מכפר:

עבירות שבין אדם למקום יה"כ מכפר שבינו לבין חברו וכו'. הכי דריש ראב"ע לקרא מכל חטאתיכם שהן לפני ה' תטהרו הר"ן ז"ל. ועיין בספר קרבן אהרן ריש פרק ח' דפ' אחרי מות ותוסיף לקח טוב. ועיין בספר קולון סוף שרש קכ"ט דמפ' שאפי' בא על אשה באונס כגון בעת עלופה מיקרי עבירות שבין אדם לחברו וצריך לפייסה ולבקש ממנה מחילה סליחה וכפרה שהרי ביישה ופגמה ע"ש. ובגמ' רמי ליה רב יוסף בר חבו לר' אבהו עבירות שבין אדם לחברו אין יה"כ מכפר והכתיב אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים שהקב"ה מפללו ומפייסו ומכפר לו ומסיק ה"ק אם יחטא איש לאיש ופללו לחברו וריצהו האלהים ימחול לו ואם לה' יחטא איש מי יתפלל בעדו אם אינו שב מעבירות שבידו כך היה עלי הכהן מוכיח את בניו שישובו מרעתם ובטור א"ח סי' תר"ו:

דרש ר' אלעזר. י"ס את זו דרש:

לפני מי אתם מיטהרין. כמו מתטהרין וכן במקרא המתקדשין והמטהרים וגו':

ואומר מקוה ישראל וכו'. כמדומה לי שיש טעות בבבלי שלא הובא זה הואומר שם. ונלע"ד דברישא הביא ראיה מקרא דוזרקתי שהקב"ה מטהר את ישראל כדרך שמי חטאת מטהרין את טמאי מתים והדר מביא ראיה מקרא דמקוה ישראל שהקב"ה מטהר את ישראל מכל טומאות כמו שהמקוה מטהר את הטמאים מטומאות קלות כגון טומאת מגע נבלות ושרצים ונדות וכיוצא בהן ובלבד שיכוין לטבול ואז הויא טבילה כשרה למעשר ולתרומה ולקדש אבל טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל אפי' למעשר והכא נמי אפי' מעבירות קלות אין הקב"ה מטהר את ישראל אא"כ שבו בתשובה שלימה ולא תימא דומיא דמי חטאת דתנן בהו בפ' בתרא דמסכת פרה דמזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו ופסקה להלכה הרמב"ם ז"ל כך נלע"ד דוק. אחר זמן ראיתי שכתב הר"מ דילונזאיו ז"ל וז"ל ואומר מקוה וכו' סיום זה אינו בבבלי וגם מסוף מכלתין ירושלמי וממדרש תהלים פסוק רגזו ואל תחטאו נראה שאין זה משנה וכנ"ל עיקר אע"פ שמצאתיו בירוש' וברי"ף ובשני נכ"י ובחדושי ה"ר לויירו ז"ל עכ"ל ז"ל:

סליק פרקא וסליקא לה מסכת יומא: בעה"י המכה את המצרים בכל מכה, נתחיל מסכת סוכה: