רש"י על במדבר פרק יח

ויאמר ה' אל אהרן. למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש:

אתה ובניך ובית אביך. הם בני קהת אבי עמרם:

תשאו את עון המקדש. עליכם אני מטיל ענש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקדשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא לגע:

ואתה ובניך. הכהנים:

תשאו את עון כהנתכם. שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:

וגם את אחיך. בני גרשון ובני מררי:

וילוו. ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלקרב אליהם:

וישרתוך. בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין ואמרכלין:

וזר לא יקרב אליכם. אתכם אני מזהיר על כך:

ולא יהיה עוד קצף. כמו שהיה כבר, שנאמר (במדבר יז, יא) כי יצא הקצף:

לכם מתנה נתנים. יכול לעבודתכם של הדיוט, תלמוד לומר לה', כמו שמפורש למעלה, לשמור משמרת גזברין ואמרכלין:

עבדת מתנה. במתנה נתתיה לכם:

ואני הנה נתתי לך. בשמחה לשון שמחה הוא זה, כמו (שמות ד, יד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין. בא אחד וערער על השדה. אמר לו המלך כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך, הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין, אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהנה, בא הכתוב ונתן לו עשרים וארבע מתנות כהנה בברית מלח עולם, ולכך נסמכה פרשה זו לכאן:

משמרת תרומתי. שאתה צריך לשמרן בטהרה:

למשחה. לגדלה:

מן האש. לאחר הקטרת האשים:

כל קרבנם. כגון זבחי שלמי צבור:

מנחתם חטאתם ואשמם. כמשמעו:

אשר ישיבו לי. זה גזל הגר:

בקדש הקדשים תאכלנו וגו'. למד על קדשי קדשים שאין נאכלין אלא בעזרה ולזכרי כהנה:

תרומת מתנם. המורם מן התודה ומהשלמים ואיל נזיר:

לכל תנופת. שהרי אלו טעונין תנופה:

כל טהור. ולא טמאים דבר אחר כל טהור לרבות אשתו:

ראשיתם. היא תרומה גדולה:

כחזה התנופה וכשוק הימין. של שלמים שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד:

לך יהיה. בא רבי עקיבא ולמד הוסיף לך הכתוב הויה אחרת, שלא תאמר כחזה ושוק של תודה, שאינו נאכל אלא ליום ולילה:

כל תרומת הקדשים. מחבתה של פרשה זו כללה בתחלה וכללה בסוף ופרט באמצע:

ברית מלח עולם. כרת ברית עם אהרן בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את אחרים:

ברית מלח. כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם:

וחלק לא יהיה לך בתוכם. אף בבזה:

והם. הלוים ישאו עונם של ישראל, שעליהם להזהיר הזרים מגשת אליהם:

אשר ירימו לה' תרומה. הכתוב קראו תרומה עד שיפריש ממנו תרומת מעשר:

ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן. תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאים וחייבין עליה מיתה וחמש כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגרן:

וכמלאה מן היקב. כתרומת תירוש ויצהר הנטלת מן היקבים:

מלאה. לשון בשול תבואה שנתמלאת:

יקב. הוא הבור שלפני הגת שהיין יורד לתוכו וכל לשון יקב חפירת קרקע הוא, וכן (זכריה יד, י) יקבי המלך, הוא ים אוקיינוס חפירה שחפר מלכו של עולם:

כן תרימו גם אתם. כמו שישראל מרימים מגרנם ומיקביהם תרימו גם אתם ממעשר שלכם, כי הוא נחלתכם:

מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'. בתרומה גדולה הכתוב מדבר, שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי, צריך להפריש הלוי מן המעשר תחלה אחד מחמשים לתרומה גדולה, ויחזור ויפריש תרומת מעשר:

בהרימכם את חלבו ממנו. לאחר שתרימו תרומת מעשר ממנו:

ונחשב. המותר ללוים חלין גמורין:

כתבואת גרן. לישראל, שלא תאמר הואיל וקראו הכתוב תרומה שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה, יכול יהא כלו אסור, תלמוד לומר ונחשב ללוים כתבואת גרן, מה של ישראל חלין, אף של לוי חלין:

בכל מקום. אפלו בבית הקברות:

ולא תשאו עליו חטא וגו'. הא אם לא תרימו תשאו חטא:

ולא תמותו. הא אם תחללו תמותו: