במדבר יח, כג

והם. הלוים ישאו עונם של ישראל, שעליהם להזהיר הזרים מגשת אליהם:

וְיִפְלְחוּן לֵוָאֵי אִינוּן יָת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא וְאִינוּן יְקַבְּלוּן חוֹבֵיהוֹן קְיַם עֲלָם לְדָרֵיכוֹן וּבְגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָא יַחְסְנוּן אַחְסָנָא

וְיִפְלְחוּן לֵיוָאֵי הִינוּן יַת פּוּלְחַן מַשְׁכַּן זִמְנָא וְהִינוּן יְקַבְּלוּן יַת חוֹבֵיהוֹן אִין לָא מִזְדַהֲרִין בְּפוּלְחַנְהוֹן קְיַים עֲלָם לְדָרֵיכוֹן וּבְגוֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל לָא יַחְסְנוּן אַחְסָנָא

ועבד הלוי הוא. בעצמו ויש אומרים כי הוא פעול ואיננו נכון כי את עבודת אהל מועד הוא הפעול:

והם ישאו את עונם. אם לא ישמרו והנה המעשר נחלתם ע"כ אמרתי:

ועבד הלוי הוא וגו׳ והם ישאו עונם. העבודה אינה בכל הלוים יחד בבהמ״ק אלא משמרות משמרות והיינו משמעות הוא. המשמר המיוחד בזמנו שיעבוד. אבל מכ״מ כולם בכלל:

והם ישאו עונם. של ישראל על הקרב אל מקדש וקדשיו שלא לצורך או אפי׳ לצורך כמו בשעת הקרבת קרבן אלא שלא נזהר בכבוד ומורא כראוי. מחמת שאינו רגיל ואינו יודע איך להזהר. וכמש״כ לעיל ח׳ מקרא ט׳ עפ״י הירו׳ תענית פרק ד׳:

חקת עולם לדורותיכם. באשר בסמוך הוסיף המקרא ובתוך ב״י לא ינחלו נחלה. מבואר שלא משום עבודה לחוד הגיע להם סך עצום כזה מעשר מתבואת הארץ. אלא משום שלא ינחלו נחלה. הרי חלקם בארץ ביד כל ישראל. ואין ישראל נותנים ללוים אלא הטורח של עבודת הארץ. וא״כ הייתי אומר דמצות מעשר אינה אלא בשעה שאין ללוים קרקע בא״י. אבל בעת שאין חלוק בין ישראל ללוים באחוזת הארץ שוב אין להם מעשר. וכמו בבית שני שלא נתחלק הארץ והיה ללוים ג״כ שדה עבודה כמש״כ בס׳ נחמי׳ ויברחו הלוים איש לשדהו. [והפלא על תוס׳ כתובות דכ״ו א׳ ד״ה בתר. שכתבו דגם בבית שני לא הי׳ לכהנים קרקעות] וקרוב לומר דמש״ה סירבו מליתן מעשר עד שהחזיר נחמי׳ בחזקת היד. וע״ז בא המקרא לפרש חקת עולם לדורותיכם. דמעשר הוא חק עולם בשביל עבודת הלוים בבהמ״ק וה״ז ככל מצות שיש להם טעם. ומכ״מ גם בבטול הטעם המצוה במקומה בתורת חק כמש״כ כ״פ. אלא ממילא ובתוך ב״י לא ינחלו נחלה. בעת חלוק הארץ כמו בימי יהושע וחלוקה דלעתיד אז אין ללוים לקבל נחלה בתוך ב״י:

ועבד הלוי הוא הלא פה אינו מדבר מחיוב הלוים רק ממתנותיהם, וחיוב עבודת הלוים כבר נאמר בראש הפרשה? ופי' חז"ל שלא נטעה אחר שאמר שהמעשר חלף עבודתם יש רשות בידו שלא יעבוד ולא יקח מעשר או שפטור מן העבודה בעת שמטה ויובל, לכן אמר שבכ"ז מחויב לעבוד, וכבר התבאר באיה"ש (כלל רט) שכ"מ שבא מצת הגוף נוסף על סימן הגוף הנכלל בפעל כמו הוא מקריב, הם מקריבים, בא תמיד למעט ולהוציא זולתו, וע"כ ממ"ש ועבד הלוי הוא, מלת הוא המיותר מוציא שלא יעבוד כהן, וממ"ש והם ישאו מלת הם ממעט כהנים, ומ"ש ובתוך ב"י לא ינחלו נחלה, התבאר למעלה (סי' מד):

ע לא שתאמר שמלת והם ומלת עונם שבה אל ישראל רק והם שבה אל הלוים ועונם שבה אל ישראל הסמוך ואחר כך פירש מהו נשיאות עון שאם לא יזהירום וכו':