במדבר יח, ט

מן האש. לאחר הקטרת האשים:

כל קרבנם. כגון זבחי שלמי צבור:

מנחתם חטאתם ואשמם. כמשמעו:

אשר ישיבו לי. זה גזל הגר:

דֵין יְהֵי לָךְ מִקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא מוֹתַר מִן אֶשָׁתָא כָּל קוּרְבַּנְהוֹן לְכָל מִנְחַתְהוֹן וּלְכָל חַטְוַתְהוֹן וּלְכָל אֲשַׁמְהוֹן דִי יְתִיבוּן קֳדָמַי קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין דִילָךְ הִיא וְלִבְנָךְ

דֵין יְהֵי לָךְ מִקוֹדֶשׁ קוּדְשַׁיָא מַה דְמִשְׁתַּיֵיר מֵעָלָתָא דְעָנָא מִן אֵישָׁתָא כָּל קוּרְבַּנְהוֹן לְכָל מִנְחַתְהוֹן וּלְכָל חַטְוַותְהוֹן וּלְכָל אֲשַׁמְהוֹן דִיְתִיבִין קֳדָמַי קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין דִילָךְ הוּא וְדִבְנָךְ

מקדש הקדשים. כי יש קדשים קלים:

מן האש. כל מה שיקדישו ממנו כי אשה כמו אש והה"א נוסף:

לכל מנחתם. אחר אשר יקדיש האזכרה ממנה ואמורי החטאת והאשם:

אשר ישיבו לי. פי' כי תמעול מעל והנה המנחה והחטאת ואשם קדש קדשים כנגד השלמים:

מן האש - לאחר הקטרת אימורין, הנותר מן האש.

אשר ישיבו לי - האשם המושב לה' לכהן - זהו גזל הגר, שאין לו יורשין.

מן האש. שכולו ניתן לגבוה ואין לכהנים חלק בו אלא אחר הקטרת האישים דמשלחן גבוה קא זכו לפיכך:

מן האש כל קרבנם. בכלל זה יש מנחת סלת ומנחת מאפה תנור ומנחת מחבת ומנחת מרחשת.

ולכל חטאתם. אלו חטאות.

ולכל אשמם. אלו אשמות.

אשר ישיבו לי. זה גזל הגר דכתיב בפרשת נשא האשם המושב לה' לכהן:

מקדש הקדשים מן ס"ת שמן כמו שדרשו רז"ל לרבות לוג שמן של מצורע:

מן האש. כל המובדל מן האש.

זה יהיה לך מקדש הקדשים מאי האי איזה קרבן מצינו אחר חטאת ואחר אשם שיהיו קדש קדשים אם עולה אינה נאכלת ואם שלמים אינם קדשי קדשים הא אינו מדבר אלא בשתי הלחם ובלחם הפנים.

ולכל אשמם אשר ישיבו לי לשון זה נופל על אשם כדכתיב האשם המושב לה׳ לכהן.

קדש הקדשים לך הוא חלק המגיע לך מכל ענינים אלו הרי הוא קדש הנטל משאר קדשים.

זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש. כלומר בקדשי קדשים כל הנאצל מן האש שלך שהאמורים נקטרים וכל היותר שלך שלא יאכלו מהם הבעלים:

לכל קרבנם. כל קרבן שהוא שלהם לציבור כגון זבחי שלמי ציבור ומנחתם וחטאתם ואשמם שמנחה וחטאת ואשם קדשי קדשים וכולם כהנים "כל זכר" יאכלנו שנאכלים לזכרי כהונה אין נשים ועבדים אוכלים מהם:

ואשר ישיבו לי. דרשו רבותינו לרבות גזל הגר דכתי' "האשם המושב לה' לכהן":

מן האש. פרש״י לאחר הקטרה. ואם כן קאי גם עה״פ שלאחריו דמיירי בקדשים קלים וכדאיתא בפסחים דף נ״ט ב׳ יכול יהיו כהנים רשאין בחו״ש קודם הקטרת אימורין כו׳. אבל בקידושין דף נ״ב ב׳ משמע דרק בקדשי קדשים מיירי ובזה דרשי מן האש כאש ע״ש. וכן הוא באמת לפי הפשט לא כתיב מן האש אלא במפורש בזה המקרא שהוא קדשי קדשים. אלא נראה משמעו דקדשי קדשים מתחלה כולה היה ראוי לעלות לגבוה או לישרף חוץ למחנה או בשפך הדשן ולא לאכילת בעלים. והמקום נתן מן האש לכהנים. משא״כ חזה ושוק של קדשים קלים החזה באמת גם כן היה ראוי ליקרב ע״ג המזבח בכלל החלב. אבל שוק להיפך היה ראוי לאכילת בעלים בכלל כל הבשר אלא שנתנן המקום מחלק בעלים לכהן וכמש״כ בפרשת שמיני יע״ש ובפרשת צו ז׳ ל׳ ול״ב. מש״ה בקדשי קדשים כתיב מן האש. ולא כן בקדשים קלים:

כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם. הכל נדרש בספרי ובזבחים דף מ״ה ובבאור הספרי נתבאר בעזרו ית״ש. אכן לפי הפשט משמעות רבוי לכל. המנחה בשלמות והחטאת בשלמות והאשם בשלמות ולא כל מיני המנחות וכל החטאות וכל האשמות. דאם כן לכל מנחותיהם מיבעי. והדרשה תדרש. אבל הפשט הוא כמש״כ ובאשר מפורש בפרשת צו דהנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. והיה במשמע רק מותר הסלת ולא מותר השמן אם ניתותר בפ״ע. ע״כ נתפרש כאן לכל מנחתם בשלימות. ובחטאת ואשם לא נתבאר עדיין העור למי וכבר שקלי וטרי בזבחים מנלן דעור קדשי קדשים לכהנים. ובא הכתוב לפרש כאן לכל חטאתם ולכל אשמם אפי׳ העור. ואם כן משמעות כל קרבנם הוא כלל והמקרא מפרש הפרטים והכי דייק לשון המקרא לכל מנחתם. ופי׳ הכתוב עוד אשר ישיבו לי קדש קדשים וגו׳. באשר דהעור שלא הובא מתחלה לגבוה שהרי אפי׳ עור העולה אינו עולה למזבח. מש״ה אחר שניתן לכהן אינו קדוש. אבל חלק אשר ישיבו לי הוא הבשר:

קדש קדשים לך וגו׳:

זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש הלשון בזה תמיד לומר מאשי, כמו חלקם וכו' מאשי ה', וגם שכלל מ"ש מן האש מיותר, כמו שהקשו התוס' בזבחים (דף מ"ד ע"ב) ובמנחות (דף עג) דלא לכתוב מן האש, ולא נצטרך רבוי על לוג שמן של מצורע, ופי' בספרי שמרמז על עור העולה שכולה נתונה על האש כמ"ש (צו סי' ז') עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה, ומ"ש לכל קרבנם מרבה שתי לחם, אע"ג דקרו מנחה כמ"ש התוס' במנחות (דף נ"ט ד"ה היא) דכתיב מן האש ואין מגופם לאשים, ורש"י פי' לכל קרבנם זבחי שלמי צבור והם יש מהם לאשים רק שאינו נכלל בנאמרים כאן שפרט רק מנחה וחטאת ואשם, ונכלל בשם קרבן, ובמ"ש מנחתם היינו מנחת חובה ונדבה, וממלת כל מרבה בגמ' (זבחים מ"ד מנחות ע"ג) מנחת העומר ומנחת הקנאות, וחטאתם כולל חטאת יחיד וחטאת צבור, ומלת כל מרבה חטאת העוף כמ"ש בגמ', ואשמם כולל אשם ודאי ותלוי, ומלת כל מרבה אשם נזיר כאשם מצורע, כמ"ש בגמ' שם דס"ד שבא להכשיר, ומ"ש אשר ישיבו לי מדבר באשם גזלות שנמצא גזל הגר שע"ז שייך לשון השבה כמ"ש האשם המושב לה' לכהן, ומ"ש קדש קדשים מרבה לוג שמן של מצורע ובגמ' מרבה לה מכל קרבנם ואף שברוב דברים אלה מבואר בקרא שנאכלים לכהן, כבר פי' בז"ר שנשנה בכאן לכרות ברית מלח על כל אלה:

ו כאלו אמר מאחר האש כלומר מאחר שהוקטרו באש. ואין לפרש מן האש מן הנקטרים באש שאין הכהנים זוכים מהאימורים שבתוך האש שכבר הוקצו לגבוה אלא פירוש שאין הכהנים זוכים אלא לאחר הקטרת האימורים:

ז לפי שנאמר כאן מקדשי הקדשים ושלמי יחיד קדשים קלים הם. אבל אין לפרש לכל קרבנם כמשמעו שהרי מנחתם וחטאתם ואשמם אחר כך כתיב:

ח דילפינן בגזירה שוה כתיב התם האשם המושב לה' לכהן וכתיב הכא אשר ישיבו לי: