במדבר יח, ז

עבדת מתנה. במתנה נתתיה לכם:

וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תִּטְרוּן יָת כְּהוּנַתְכוֹן לְכָל פִּתְגַם מַדְבְּחָא וּלְמִגָיו לְפָרוּכְתָּא וְתִפְלְחוּן פוּלְחַן מַתְּנָא אֵיהַב יָת כְּהוּנַתְכוֹן וְחִילוֹנֵי דְיִקְרַב יִתְקְטֵיל

וְאַנְתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תִּנְטְרוּן יַת כְּהוּנַתְכוֹן לְכָל פִּתְגַם מַדְבְּחָא וּלְמִגֵיו לְפַרְגוֹדָא וְתִפְלְחוּן לְפוּם עַדְבַיָא כְּפוּלְחָנָא כֵּן מֵיכַל מַתָּנָה אֶתֵּן בִּרְבוּתָא יַת כְּהוּנַתְכוֹן וְחִילוֹנֵי דְיִקְרַב יִתְקְטֵיל

עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם – בְּמַתָּנָה תִּהְיֶה לָכֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ״י. לוֹמַר שֶׁהִיא לָכֶם מַתָּנָה גְּמוּרָה, עַד שֶׁהַזָּר הַקָּרֵב יִהְיֶה חַיָּב מִיתָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁיֹּאמַר וַעֲבַדְתֶּם עֲבוֹדַת כְּהֻנָּה, וְאֵינֶנָּה לָכֶם עֲבוֹדַת שִׁעְבּוּד כַּעֲבוֹדַת עַבְדֵי הַמְּלָכִים, אֲבָל עֲבוֹדַת מַתָּנָה גְּדוֹלָה נָתַתִּי לָכֶם בָּהּ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת מֵאִתִּי, כְּעִנְיָן שֶׁדָּרְשׁוּ (סוטה טו) "לְמָשְׁחָה" - לִגְדֻלָּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמְּלָכִים אוֹכְלִין:

עבודת מתנה. והזר מהכהנים אפי' לוי ועולת שמואל שהוא לוי איננה טענה כי היא היתה הוראת שעה כמעשה גדעון:

עבדת מתנה - ונמצאו ישראל פטורים מן העבודה ומתוך שאינם מצווים לא יקרבו עוד, שהרי - והזר הקרב יומת.

תשמרו את כהנתכם. שלא יקרב זר לעבודת כהונה כמו שקרה בעזיהו:

ועבדתם. וכמו כן תשמרו שלא יקרב זר בעבודה שתעבדו וזה יצטרך כי אמנם:

עבודת מתנה אתן את כהנתכם. עבודת הכהונה המוטלת עליכם בלבד אתן ואשים אותה למתנת כבוד ומעלה בעיני כל אדם, ובכן יתאוו כולם אליה ולפיכך צריך שתשמרו היטב:

עבודת מתנה אתן את כהונתכם. עבודת הכהונה שאני מטיל עליכם אינה עבודת זלזול אלא עבודת גדולה ומתנה ממני לכם, לפי שהיא לכם כבוד ותפארת מלבד מה שאתם מתפרנסים בה. ומה שחזר והזר הקרב יומת, כלומר הזר מהכהנים, ואפילו לוי. ועולת שמואל שהוא לוי, הוראת שעה היתה, כמעשה גדעון המנשי. וגם הפרשה הזו מורה כי במדבר סיני היה כשהוקם המשכן ונבחרו הלוים ונפסלו הבכורות.

ולמבית לפרכת מכאן אמרו מקום היה אחורי בית לפרכת שבודקים שם יחסי כהונה.

עבדת מתנה מה מתנה בפייס אף עבודה בפייס כאן פירש״י במתנה נתתיה לכם כלומר ולא יאמרו מעצמכם נכנסתם בה.

והזר הקרב לעבודה אפילו בטהרה ואפילו לוי יומת. ואין להקשות משמואל הרמתי שהקריב ולא היה רק לוי משום דהוראת שעה היתה כמו דגדעון. והזר הקרב יומת עונש שמענו אזהרה מניין ת״ל וזר לא יקרב אליכם.

ואתה ובניך אתך תשמרו את כהנתכם. שלא יקרבו הלוים אל כלי הקדש:

עבדת מתנה אתן כהנתכם. כלו' אני נותן לכם הכהונה במתנה שלא יוכל אדם לערר עליהם מעתה:

והזר הקרב לכהונה יומת. שאעפ"י שאמרתי שעליכם עון כהונתכם, לא לפטור הזרים אמרתי אלא כדי שתהיו זהירים למנעם והם אם יקרבו ימותו ואתם תענישו עליהם, וגם אם יבא שום זר לערער על מתנתי כמו שעשה קרח ימות:

תשמרו את כהנתכם. שתהיו מצוים תמיד בבהמ״ק. בין שיהיה איזה דבר המזבח או איזה דבר מבית לפרכת. חובה על הכהנים להיות מוכנים וכדאיתא במס׳ ר״ה דף כ״ח ב׳ התם לא סגי דלא יהיב כו׳:

ועבדתם. לא די במה שתשמרו שיהא נעשה ע״י מי מכם. אלא אתם בעצמכם תעבדו אם יביא א׳ קרבן לכהן להקריב. לא ימסור לאחר להקל עבודתו ממנו. אלא יעבוד בעצמו. ואע״ג דנעשה לזה בתי אבות מכל מקום יש אופנים שנמסר ליחיד מהם. והוא מחויב לעבוד בעצמו:

עבודת מתנה וגו׳. לפי הפשט באשר עבודת הלוים כתיב להלן ולבני לוי הנה נתתי וגו׳ חלף עבודתם. היינו שאם לא היה עסק הלוים לא היה צריך להפריש מעשר כלל שהרי הוא חולין. אלא חלף עבודתם. וא״כ המה מושכרים מכלל ישראל. משא״כ מת״כ אפי׳ לא היו כהנים היה ניתן הכל לגבוה. והיה הולך לים או נשרף. והרי אפילו פדה״ב שהוא חול כתיב עוד בפרשת בא תפדה והרי עוד לא נתפרש ענין כהונה. מכש״כ שארי מתנות המקודשים מתחלה לה׳ והכתוב נתנן לכהן. א״כ אינם מושכרים מישראל. ורק עבודת מתנה היא מהקב״ה. וזה ראיה שעבודתם היא למעלה מכל עבודה שנעשית בשכר. אלא עבודת המעלה והכבוד. וא״כ לא מדרך המוסר לצוות לאחר לעשות. דנראה בזה שהוא למשא עליו ובזיון עבודה היא:

והזר. הקרב יומת. הוא ג״כ בחינה לזה שהרי כ״כ היא עבודה גבוהה עד אשר זר הקרב יומת. הרי דעבודת מעלה היא. משא״כ עבודת הלוים לא מצינו שישראל חייב על עבודת משוער או משורר. ולא מצינו שישראל מוזהר במיתה על עבודת הלוים. ורק הכהנים או הלוים שהחליפו עבודתם במיתה ב״ש כדתניא בספרי ובמס׳ ערכין. ואין ראיה מזה על ישראל וכבר מצינו כמה דברים במוק״ד שהכהנים מוזהרים ולא ישראל כמש״כ ריש פ׳ אחרי:

ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם כבר פי' בספרי למעלה (סי' ב') שזה קאי על ב"ד של כהנים שהם היו משגיחים שלא יעשה שום דבר השייך למזבח רק ע"י כהנים, וכמו שמפ' ביומא (דף כד) מה שמרבה בזה, אמנם מ"ש ולמבית לפרוכת הוא מיותר שהלא גם כהן אסור לכנס לשם, ע"ז פי' שהוא מרמז ששם יהיו בודקין יחוסי כהונה עי' בז"א שהאריך בזה, ופי' לפי הרמז למבית לפרוכת יהי' מקום ב"ד של כהנים הבודקים, ובזה תבין מה שדרשו ביומא (דף סד), אמר רב ד' עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה ונסוך המים ונסוך היין, מ"ט דרב דכתיב ואתה ובניך אתך וכו' ועבדתם עבודת מתנה ולא עבודת סילוק, ועבדתם עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה, ר"ל מדאמר שזה מוטל על ב"ד של כהנים מבואר שמדבר בדברים שחייב עליהם מיתה כמ"ש והזר הקרב יומת, וממ"ש עבודת מתנה פי' עבודה שנותמם דבר על המזבח לא עבודת סילוק כגון תרומת הדשן, וממ"ש ועבדתם בעבר המהופך לעתיד מבואר שהוא פעולה תמה ונגמרת שאל"כ היל"ל ותעבדו בעתיד גמור ובארתי זה היטב (אמור סי' קצ"ג) עפ"י הכלל שבארתי באילת השחר (כלל מ"ב) עיי"ש:

עבודת מתנה אתן את כהנתכם רש"י ז"ל פי' במתנה נתתיה לכם, ופי' הרמב"ן דבריו לומר שהיא לכם מתנה גמורה עד שהזר הקרב יומת, והוא פי' שיאמר ועבדתם עבודת כהונה ואיננה לכם עבודת שעבוד אבל עבודת מתנה גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת מאתי, וכ"ז דוחק, וחז"ל פי' כפשוטו שלשון מתנה נופל על מתנות כהונה, כמו וזה לכם תרומת מתנם, מכל מתנתיכם תרימו, ר"ל שיהי' דומה בעיניכם עבודת הכהונה כעבודה שאתם עובדים את ה' בקבלת מתנות כהונה שכל אחד רודף להשיג המתנות ורץ אחריהם לבית הגרנות כן ירוצו כ"א לזכות בעבודה וכמעשה שהיה שהיו רצים ועולים בכבש עד שלכן תקנו חכמים פייסות, וז"ש מה מתנה בפייסות, ר"ל שכ"א רודף להשיגה ועושים פייס שלא יבואו לידי מצה ומריבה כן ירדפו אחרי עבודת מזבח שלכן יגיע הדבר שיתקנו חכמים פייס, וכן ת"י לפום עדביא. כפולחנא כן מיכל מתנה אתן ברבותא ית כהונתכם, וממילא ממ"ש עבודת מתנה מבואר שאמלת קדשי הגמל נקרא עבודה כמ"ש ר' טרפון ומובא בפסחים (דף ע"ג), וממה שנקרא עבודה למד רבי שצריך לרחוץ ידיו כמ"ש ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה', שכל דבר קדושה טעון נקיות ידים, וזה סמך לחכמים שגזרו נט"י לתרומה, ומה שנמחק הוא כפי גי' הגר"א:

והזר הקרב יומת היינו הקרב לעבודה, וכן בע"מ אינו חייב בכניסה, וזה מבואר שלא כדעת הרמב"ם (במל"ת סי' ס"ט) שבע"מ עובר בכניסה לבד, רק כדעת הרמב"ן שם שהביא ראי' מספרי דפה ועיין במ"ל סוף פ"ט מה' ביאת מקדש ועמ"ש בהתו"ה אמור (סי' נח) והגר"א תקן הלשון ומה בע"מ שאינו אלא באזהרה לא הזהיר אלא בעבודה, ולא העתקתי נוסח זה מפני דברי המגלת אסתר שם:

והזר הקרב יומת הגי' שהעתקתי הוא גירסת הגר"א עפ"י הגמ' סנהדרין (דף פ"ד) ושם אמר שר"ש אליבא דר"ע בחנק וזה הברייתא דספרי שסתמא כר"ש, ועי' בס' המצות להרמב"ם (מל"ת ע"ד):

א פירוש עבודה שהיא מתנה כלומר העבודה עצמה היא המתנה לא עבודה של מתנה שאז תהיה המתנה זולת העבודה וכמו שפירש אחר זה שהעבודה שהיא במתנה היא שאתן לכם את כהונתכם וכו'. הרא"ם: