במדבר יח, לא

בכל מקום. אפלו בבית הקברות:

וְתֵיכְלוּן יָתֵיהּ בְּכָל אֲתַר אַתּוּן וֶאֱנַשׁ בָּתֵּיכוֹן אֲרֵי אַגְרָא הוּא לְכוֹן חֲלַף פָּלְחַנְכוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא

וְתֵיכְלוּן יָתֵיהּ אַתּוּן כַּהֲנַיָא בְּכָל אֲתַר אַתּוּן וְאֵינַשׁ בָּתֵּיכוֹן אֲרוּם אַגְרָא הוּא לְכוֹן חִילוּפֵי פּוּלְחַנְכוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא

אתם וביתכם ובית אב שלכם כי מטה אחד לראש בית אבותם.

כי שכר וגו׳ חלף וגו׳. חזר לומר הדברים עצמן שאמר למעלה, לפי שאמר ואכלתם אתו בכל מקום שהוא חלין גמורים, לזה נתן הטעם כי אין במעשר זה שום קדשה כתרומה או כדומה לה, אלא ממון חול שאמר ה׳ לישראל לפרע לכם שכר עבודתכם, ומעתה מה קדשה יש בו.

ורז״ל (ספרי במדבר קכב.) אמרו שבא הכתוב לומר שאם עבד יטול, ואם לא עבד לא יטול. מכאן אמרו בן לוי שקבל עליו כל העבודות חוץ מאחד אין לו חלק בלויה, ואלו ואלו דברי אלהים חיים.

חסלת פרשת קרח

ואכלתם אותו בכל מקום וגו׳. אפי׳ חלק האכילה שהי׳ אפשר לחשוב שבא מחלק שהוא מרובה מחלקם בארץ כמש״כ. וניתן אך בעבור עבודת הלוים. וא״כ יש לנהוג בהם מיהא איזה קדושה. מש״ה חזר ופירש דאפי׳ אכילה רשאים בבית הקברות. כי שכר הוא לכם וגו׳. לא כמו מת״כ שבא במתנה מחלק גבוה אלא בא בתורת שכר. ומש״ה אין בזה שום קדושה:

ואכלתם אותו בכ"מ אפי' בבה"ק ועי' ביבמות (דף פ ע"ב), ומ"ש אתם וביתכם שביתו זו אשתו הנשואה (כנ"ל סי' כט), מרבה שאשתו נותנת רשות לעשר, שעל לאכול א"צ קרא שאף בתרומה אוכלת, כן פי' ביבמות (דף פו):

כי שכר הוא לכם חלף עבורתכם כבר בארתי קדושים (סי' למ"ד) שיש הבדל בין שכר ובין פעולה שבשם פעולה ישקיף על העסק שפעל ועשה, ובשם שכר כולל גם השוכר איש לזמן שיעשה לו כל עבודתו, ומשלם לו שכירות קצוב מבלי השקף על פעולתו, וממ"ש שהוא שכר לכם היינו שאתם שכירים לעבוד כל עבודתו א"כ מחויב לעבוד כל עבודת הלוים ואם אינו מקבל עליו דבר אחד אין לו חלק בלוים, וכבר פרשתי הדבר למעלה עיי"ש: