במדבר יח, א

ויאמר ה' אל אהרן. למשה אמר שיאמר לאהרן להזהירו על תקנת ישראל שלא יכנסו למקדש:

אתה ובניך ובית אביך. הם בני קהת אבי עמרם:

תשאו את עון המקדש. עליכם אני מטיל ענש הזרים שיחטאו בעסקי הדברים המקדשים המסורים לכם הוא האהל והארון והשלחן וכלי הקדש אתם תשבו ותזהירו על כל זר הבא לגע:

ואתה ובניך. הכהנים:

תשאו את עון כהנתכם. שאינה מסורה ללוים ותזהירו הלוים השוגגים שלא יגעו אליכם בעבודתכם:

וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרֹן אַתְּ וּבְנָךְ וּבֵית אֲבוּךְ עִמָךְ תְּסַלְחוּן עַל חוֹבֵי מַקְדְשָׁא וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תְּסַלְחוּן עַל חוֹבֵי כְּהוּנַתְכוֹן

וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרן אַנְתְּ וּבְנָךְ וּבֵית אַבָּךְ עִמָךְ תְּקַבְּלוּן חוֹבֵי קוּדְשַׁיָא אִין לָא מִזְדַהֲרִין בְּאַסְקוּתְהוֹן וְאַנְתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תְקַבְּלוּן יַת חוֹבֵי כְּהוּנַתְכוֹן אִין לָא מִזְדַהֲרִין בְּאַפְרָשׁוּתְהוֹן

את עון המקדש. שהוא מבית לפרכת והטעם אם לא תשמרוהו העון עליכם:

וטעם ובית אביך. כי הם נושאי המקדש:

את עון כהונתכם. אם לא תשמרו הכהונה העון עליכם:

ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך וגו' - וזר לא יקרב - והזר הקרב יומת - הרי הזהרתים בחיוב מיתה. ומעתה אין לחוש - הקרב הקרב - שהרי אסרתים באל יקרב. וחייבתים מיתה.

אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש. שלא יקרב טמא ולא זר לפנים ממחיצתו שזה מוטל על כולכם ואם יקרב מחסרון השתדלותכם תשאו את עונו:

ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהנתכם. עליכם בלבד לשמור שלא יקרב זר לעבודת כהונה:

תשאו את עון כהונתכם. אם לא תשמרו הכהונה העון עליכם. ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, כלומר אתם תהיו לפני תמיד. ודרשו בספרי, הכהנים היו מבפנים והלוים מבחוץ, כלומר לשמור אותו וללכת בלילות סביבותיו דרך כבוד ומעלה.

ויאמר ה׳ אל אהרן פרש״י למשה אמר שיאמר לאהרן, מי הצריך לרש״י לומר כך אלא הכי קאמר קרא אין הדין עמהם לצעוק ולומר, כל הקרב אל משכן ה׳ ימות שהרי כבר אמר הקב״ה על אהרן אתה ובניך וגו׳ ובלע״ז א״י או״ט די״ט. וזהו שפירש״י, למשה אמר שיאמר לאהרן לומר אמר כבר למשה בפרשת במדבר שיהיו הלויים שומרים שלא יקרב זר למקדש. וחזרה ונשנית כאן בשביל דבר שנתחדש בה, אתה ובניך ובית אביך וגו'. ובשביל שהיא סמוכה לאחריה לפרשת קרח שערער על הכהונה ולפניה לפרש קיום מתנות כהונה בברית מלח. אך חז״ק על פרש״י שהרי בספרי דרשו גבי וידבר ה׳ אל אהרן שומע אני דבר אל אהרן תלמוד לומר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר הא למדנו שהדבור למשה שיאמר לאהרן.

אתה ובניך אתך תשאו. עשה להם הק' גדר שהזהיר על אהרן ועל בניו שלא יניחום ליקרב ואם יקרבו יהא העון תלוי עליהם:

אתה ובניך ובית אביך. פרוש בית אביך נראה בעיני שבא על משה שהוא מאביו, שגם עליו באה האזהרה, דאלו על הקהתים הלא כהם כשאר ישראל בהכנסת משכן ה׳. ועוד ממה שאמר בסמוך ״וגם את אחיך בני לוי״ וגו׳ יגיד שעד עתה לא היה מדבר בהם. אלא נראה פרוש בית אביך זה משה, וכמאן דאמר (זבחים קב.) שלא פסקה כהונה ממשה, ואפילו למאן דאמר שלא נתכהן משה אלא בשבעת ימי המלואים סובר אני שלא נאסר לכנס למקום דריסת רגלי הכהנים. ורז״ל אמרו (ספרי) וזה לשונם: ״בית אביך״ אלו הלוים, מלמד שהלוים מוזהרים על ידי הכהנים, עד כאן לשונם. וזה דרך דרש לדרוש בכתוב ההלכות שהיו להם מסיני.

אתך וגו׳. צריך לדעת למה אמר אתך אחר שהזכיר אהרן בפרוש. ואולי שבא לומר שבכל זמן מזהרים יחד, לבל תאמר שיש זמן שחיב אהרן ויש זמן שחיבים בניו, תלמוד לומר אתך לומר שמזהרים יחד בכל הזמנים.

ובית אביך. כפרש״י זה קהת. נושאי המקדש המה ישאו עון המתקרב אל ה׳ ע״י שעולה למקום שאסור לו:

ואתה וגו׳ תשאו את עון כהונתכם. המתקרב אל ה׳ ע״י עבודה:

ויאמר ה' אל אהרן כבר התבאר בהתו"ה (ויקרא סי' ד') שכ"מ שכתוב וידבר ה' אל אהרן פי' שדבר אל משה שיאמר לאהרן, וכמ"ש בספרי לקמן על פסוק וידבר הי אל אהרן, אבל במקום שכתוב ויאמר ה' אל אהרן, אמר אל אהרן בעצמו לא ע"י משה והם בג' מקומות, ויאמר ה' אל אהרן יין ושכר אל תשת, ועוד לקמן בארצם לא תנחל, שכ"ז אמר לאהרן עצמו, ופי' ר' ישמעאל מפני שהם מהלכות כהונה שמסירים לאהרן לכן הזהיר אותו בעצמו [ומ"ש בפרש"י כאן למשה אמר שיאמר לאהרן מקומו הוא לקמן על וידבר ה' אל אהרן]:

אתה ובניך ובית אביך ר"ל כל שבט לוי, ולא כפרש"י שמרמז רק על בני קהת, וכמו שיתבאר (בסי' ה'), תשאו את עון המקדש אבל עון הכהונה לא ישאו בית אביו שהם שבט לוי עמו, ואא"ל שמדבר מב"ד של כהונה ולויה שהם ישאו עון אם לא יעשו המוטל עליהם להעניש העוברים, שזה יאמר אח"כ במ"ש אתה ובניך תשמרו את כהונתכם שמדבר מן הב"ד של כהנים כמו שפי' בספרי, וע"כ שמדבר מדברים שאינם מסורים לב"ד ר"ל שאין הב"ד מענישים עליהם, ובאר ר' ישמעאל שמ"ש אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עין המקדש שיפלא איך יצויר שיענשו הכהנים ביחד עם הלוים והלא למד לקמן (סי' ג) שאין הלוים נושאים עון כהנים, ואמר ר' ישמעאל שמשכחת שהלוים שהם היו הגזברים לא נזהרו לדעת שם הבעלים מביאי הקרבן וערבו הקרבנות זב"ז ולא נשחטו לשם הבעלים, שהלוים נושאים עון על שלא דקדקו לדעת ולהודיע מי הם הבעלים. והכהנים נושאים עון ג"כ שלא ידעו לשם מי זרקו שאעפ"י שהזבח כשר י"ל עון על כך [וכמ"ש בזבחים דף מ"ו ובריש זבחים] ובכ"ז אין הב"ד מענישים ע"ז והוא עון הכהנים והלוים עצמם [ומ"ש והקטיר וא"י לשם מי הקטיר צ"ע ועי' במ"ל (פט"ו מה' פסולי המוקדשים ה"א), ור' יונתן מפרש מ"ש ואתה ובניך אתך תשאוי את עון כהונתכם שזה אם זוכה בבשר קודם זריקת דמים ובחזה ושוק קודם הקטרת החלב שזה היה חטא בני עלי ולא נמסר ג"כ לב"ד כי בדיעבד כשר וכמ"ש בספרא (צו סי' קנ"א) עי' מש"ש ועי' בפסחים (דף נט) ומכות (דף י"ז):

ואתה ובניך אתך משמע לכאורה שאינו ממעט רק ישראלים שהם לא ישאו עון כהנים כי מאמר זה נאמר להפיס דעתם של ישראל שאמרו כל הקרב אל משכן ה' ימות, והשיבו להם שזה ישאו הכהנים, אבל הלוים י"ל שישאו עם הכהנים ורק בחטא זה של לקיחת החזה ושוק קודם הקטרת החלב לא ישתתפו שלוים אבל ביתר ענינים ישאו עם הכהנים לכן אמר שנית (בפסוק כג) והם ישאו עונם ולא עון כהנים:

ע דזה אחד מי"ג מיעוטים כמו שפירש"י בריש פרשת ויקרא שנאמר למשה ולאהרן. והרא"ם דחה פירוש זה דשמא לא באו מיעוטים אלו למעט אהרן לפרש שהקדוש ברוך הוא אמר למשה שיאמר לאהרן אלא היכא שנזכר שמו של משה עם שמו של אהרן אבל היכא שלא נזכר שמו של משה שמא לאהרן נאמר ולא למשה והרא"ם הביא הספרי אבל היא שנויה בפרשה שלאחריה על שם כי האריך ולי נראה דהוכחת רש"י מדכתיב לעיל מיניה ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר דק"ל לאמר למה לי אלא ודאי שאמרו למשה שישאל להקדוש ברוך הוא על זה ומסתמא שאל משה להקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא השיבו על זה כי אין דרך ארץ שמשה ישאל להקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא ישיב לאהרן אלא ודאי למשה אמר שיאמר לאהרן. כן נראה לי ולא כמו שעלה על דעת הרא"ם:

פ מדכתיב בסוף הענין תשאו את עון המקדש ופירש"י דברים המקודשים כגון האהל וארון ושלחן וכלי הקדש וכלים הללו נושאים בני קהת ולכן פירש"י הם בני קהת ואם תאמר עון המקדש במקדש ממש מיירי שהזהיר שלא יכנסו בו זרים אם כן מה נשתנו בני עמרם יותר משאר לוים שיהיו אלו מן המוזהרים ולא שאר לוים: