במדבר יח, ב

וגם את אחיך. בני גרשון ובני מררי:

וילוו. ויתחברו אליכם להזהיר גם את הזרים מלקרב אליהם:

וישרתוך. בשמירת השערים ולמנות מהם גזברין ואמרכלין:

וְאַף יָת אֲחָיךְ שִׁבְטָא דְלֵוִי שִׁבְטָא דַאֲבוּךְ קָרֵיב לְוָתָךְ וְיִתּוֹסְפוּן עֲלָךְ וִישַׁמְשׁוּנָךְ וְאַתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ קֳדָם מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא

וְאוּף יַת אָחָךְ שִׁבְטָא דְלֵוִי דְמִתְקְרֵי עַל שְׁמָא דְעַמְרָם אַבָּךְ קָרֵיב לְוָתָךְ וְיִתְחַבְּרוּן לְוָתָךְ וִישַׁמְשׁוּנָךְ וְאַנְתְּ וּבְנָךְ עִמָךְ תְּקוּמוּן קֳדָם מַשְׁכְּנָא דְסַהֲדוּתָא

שבט אביך. הוא לוי וחז"ל פירשוהו כמשמעו ולפי דעתי מה שפירשתיו כאילו אמר מטה לוי שהוא שבט אביך:

וילוו. כמו ונספחו וכן ילוה אישי והנה הלוים נלוים בשמם:

ואתה ובניך אתך. תשבו לפני אהל מועד לבדכם ולא הלוים:

וישרתוך. במה שהוא משמרתך ומשמרת בניך בלבד:

ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות . והסדר יהיה כך שאתה ובניך תשמרו לפני קדש הקדשים שהוא אהל לארון אשר בו לוחות העדות:

הקרב אתך להזהיר את הלויים בשיר על דוכנם הכתוב מדבר.

וילוו עליך ולא תצטרך לשום ישראל שהם זרים.

ואתה ובניך אתך לפני אהל מועד הכהנים מבפנים והלויים מבחוץ.

וילוו אליך. ויתחברו כמו יתלוי בהדי ההוא טייעא:

שבט אביך. מיותר. ללמד שאין לוים מזרע אהרן. היינו אפילו נשא גרושה וכדומה ונתחלל מכהונה. וס״ד שיהא בכלל לוים מיהת. ע״כ אמר הכתוב דוקא שבט אביך ולא היוצא ממך. וע׳ ספר דברים י׳ מקרא ח׳ וי״ח א׳:

וילוו עליך וישרתוך. יהיו טפלים אליך במה שאתה מחויב. ומפרש הכתוב באיזה חיוב מדבר שיהיו טפלים אליך דוקא. ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות. היינו שומרים כדתנן במס׳ תמיד. בזה הלוים טפלים ושומרים מבחוץ וכ״ה בספרי. וראוי היה לכתוב לפני אהל מועד. וכלשון המקרא לעיל והחונים לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש. אלא משום דכאן מיירי גם לדורות. והיו עתים שלא היה הארון בבית ה׳ כגון משחרב שילה והיה הארון עומד בית אבינדב אשר בגבעה. וכתיב בשמואל א׳ ז׳ ואת אלעזר בנו קדשו לשמור את ארון ברית ה׳. מש״ה כתיב אהל העדות היינו שבו מונחים העדות:

וגם את אחיך מטה לוי ציין אותם בשני תארים שאם יאמר אחיך לבד נפרש שר"ל כל ישראל שנקרא בשם אחיך בכ"מ, ואם יאמר מטה לוי לבד יכלול גם הנשים, ובילקוט הוסיף רבי אומר מטה לוי שומע אני אף הנשים במשמע ת"ל אחיך להוציא את הנשים:

אחיך מטה לוי שבט אחיך הקרב אתך למה האריך לומר מטה לוי שבט אביך, מפרש ר"ע מפני שמ"ש למעלה אתה ובניך ובית אביך אתך יל"פ שכוון על בני קהת לבד, שאבי עמרם הוא קהת לא לוי, וכמו שפרש"י כן באמת, לכן באר בכאן מטה לוי שבט אביך שמכוון על כל הלוים שנקראים שבט אביך, מבואר שבשם אביך מציין את לוי ובמלת אתך מציין כל הלוים, וכן במ"ש למעלה ובית אביך אתך מציין כל הלוים, לא בני קהת לבד:

וילוו עליך וישרתוך פי' שישרתו אותך בעבודה המיוחדת ללוים היינו בשיר על הדוכן שנקרא בשם שירות כמו שלמדו בערכין (ד' יא) שירה ממ"ש ושרת את אחיו בשם ה', וכן שימנו מן הלוים גזברין בארו שא"ל שישרתו אותך בעבודה שעושים הכהנים שהוא השמירה, שהכהנים ג"כ שומרים את המקדש שהרי זה נאמר אח"כ שאמר ושמרו משמרתך, וא"ל שמה שאמר וישרתוך ר"ל כל מיני שירות בין בדברים שהם לעבודת כהנים שישרתו אותם הלוים לסייע להם בין בעבודות המיוחדות ללוים, ולפ"ז נאמר שבעבודת השמירה שהיא ג"כ עבודת כהנים כשהלוים שומרים פטורים הכהנים מלשמור שהרי אמר אח"ז שהלוים הם נתונים לה' לא לשרת את הכהנים וא"כ אא"ל שפי' שישרתו את הכהנים להקל מעליהם עבודת כהנים, רק שישרתו בדברים שאין הכהנים יכולים לעשותם, שבזה הם משרתים לה' לעשות עבודתו שא"א לעשותם ע"י אחר, וא"כ מ"ש וישרתוך היינו בעבודתם דהיינו בשיר ולהעשות גזברין, ומוסיף ושמרו משמרתך שע"ז לא אמר לשון שירות, שבזה אינם מסייעים לכהנים כי הכהנים צריכים לשמור בג' מקומות תמיד רק הם שומרים בפ"ע בכ"א מקומות והכהנים אין נפטרים בכך כי בזה אין הלוים משרתים את הכהנים רק שומרים בפ"ע וסוגיא דתמיד (דף כו ע"ב) הוא הפך מדברי הספרי:

ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות פי' שהכהנים יהיו שומרים מבפנים, והלוים בחוץ, שא"ל שפי' שגם הכהנים ישמרו לפני אהל העדות עם הלוים דהא אמר ונלוו עליך ושמרו את משמרת הרי הלוים טפלים, וזה לשטת הספרי שמ"ש וילוו עליך וישרתוך היינו בעבודתם אבל לשטת הגמ' דתמיד שפי' וילוו עליך וישרתוך היינו בעבודת השמירה, ס"ל דחד אתי שיהיו הכהנים שומרים מלמעלה והלוים מלמטה וחד אתי שיהיו הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ ועי' בז"א ובמ"ל פ"ח מהל' בהב"ח ואכמ"ל בזה:

צ לא שיתחברו באות האזהרה שאתם מוזהרים להזהיר הלוים בעבודת הכהונה שהרי אין עבודת הכהונה מסורה להם ואיך יזהירו הלוים על עבודת הכהונה אלא כמו שהכהן מצווה להזהיר הלוי שלא יגע לעבודת הכהונה ככה הלוי מצווה להזהיר את ישראל שלא יקרבו לעבודת לוים ושניהם ישאו את עונם אם לא יזהירו:

ק ל' אמר כל בספר ירמיה בסימן נ"ב פירש"י אמרכלין שמפתחות העזרה מסורות להם. ואם תאמר ודלמא ישרתוך בעבודת חול. ויש לומר דהוכחת רש"י מדכתיב בסוף לכם מתנה נתונים לה' וגו' משמע דוקא עבודת הקדש: