במדבר יח, כ

וחלק לא יהיה לך בתוכם. אף בבזה:

וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרֹן בְּאַרְעֲהוֹן לָא תַחֲסִין וְחוּלַק לָא יְהֵי לָךְ בֵּינֵיהוֹן מַתְּנָן דִי יְהָבִית לָךְ אִנוּן חוּלְקָךְ וְאַחֲסַנְתָּךְ בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וַאֲמַר יְיָ לְאַהֲרן בְּאַרְעֲהוֹן לָא תְקַבֵּל אַחְסָנָא כְּמִשְׁאַר שִׁבְטַיָא וְחוּלְקָא לָא יֶהֱוֵי לָךְ בֵּינֵיהוֹן אֲנָא חֶלְקָךְ וְאַחְסַנְתָּךְ בְּגוֹ בְּנֵי יִשְרָאֵל

בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל – שֶׁתִּהְיֶה נוֹחֵל חֶלְקְךָ כְּאֶחָד מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וְחֵלֶק קָטָן לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּאַרְצָם כְּלָל, כִּי הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתְנוּ לָהֶם עָרֵי מִקְלָט הָיוּ וּלְצוֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל הֵן. הָאַזְהָרָה הַזּוֹ בַּכֹּהֲנִים, וְאַחֲרֵי כֵן הִזְכִּיר בַּלְוִיִּם ״בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה״ (במדבר י״ח:כ״ד) כַּמּוּזְהָר בַּכֹּהֲנִים. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (ספרי קרח מה): ״בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל״ - בִּשְׁעַת חִלּוּק הָאָרֶץ, ״וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְתוֹכָם״ - בַּבִּזָּה, ״אֲנִי חֶלְקְךָ״ - עַל שֻׁלְחָנִי אַתָּה אוֹכֵל.

בארצם לא תנחל. דרשו רז"ל בארצם לא תנחל בשעת חלוק הארץ. וחלק לא יהיה לך בתוכם. בבזה. אני חלקך. על שלחני אתה אוכל. כלומר שיזכה משלחן גבוה באותן חקים שזכתה לו תורה.

אני חלקך כתרגומו מתנן דיהבית לך, וע״י כך תהיה פנוי לשמור משמרתי שלא תצטרך לשום פרקמטיא ולא לשום עבודה אחרת.

אני חלקך (כתרגו' מתנן דיהיבית) לך. ולכך תהיה פטר לשמור משמרת שלא תצטרך לשום סחורה ולא לחרוש ולא לזרוע):

בארצם לא תנחל וגו׳. בספרי אמרו שאסר עליו חלק הארץ וחלק הבזה, ולזה כפל לומר לא תנחל וחלק לא וגו׳, וכונת הכתוב היא שהגם שירצו ישראל לחלק לו חלק עמהם לא יאמר שלא נתכון ה׳ אלא לפטור ישראל מחלק אהרן אבל אם ירצו הרי אלו משבחים, על דרך אמרם זכרונם לברכה (שביעית י,ט) המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו, לזה אמר לא תנחל, ושומע אני דוקא נחלת הארץ הוא שישנה בלאו אבל חלק הבזה אינו באסור, תלמוד לומר וחלק וגו׳. ודקדק לומר בתוכם על דרך אמרו (משלי א:יד) ״גורלך תפיל בתוכנו״, פרוש, לטול חלק כאחד מהם הוא שאסר עליו, אבל אם רצו לשלוח לו דורונות הרי זה מקבל מהם.

אני חלקך וגו׳ בתוך בני ישראל. אמרו אני, פרוש מה שהוא מיחד לי אני יהיה חלקך, וחזר ופרש מה הוא הדבר, ואמר בתוך וגו׳, שאין לך דבר שעושים ישראל שאין להקדוש ברוך הוא חלק עמהם ונוטלו הכהן, בתבואות הארץ, בפרות האילן, בלחם, בבשר, ביין, בשמן, ושאר הכ״ד מתנות.

וחלק לא יהיה לך. היינו ביזה במלחמה שהוא אינו לפרנסה רק לתענוגי ב״א. גם זה לא שייך לכהני ה׳. ומפרש המקרא. אני חלקך. הנאתך הוא בעבודת ה׳ ובשקידת התורה. ואין אהבה כאהבת ה׳ ואהבת התורה כדתני׳ באדר״נ פכ״ח. וכל הנאות חיצוניות המה מפריעים הנאת הנפש. וע״ז ניתן מת״כ כדי שיהיו פנוים לאהבת ה׳ וכמאמר מלאכי ג׳ בכהנים אשר דבר ה׳ יבקשו מפיהו. ובדה״י כתיב למען יחזקו בתורת ה׳:

ונחלתך. מה שאתה מוכרח לחיי בשרים:

בתוך ב״י. היינו כ״ד מת״כ שהמה רובם חייתי דברייתי ההכרחיים. מש״ה הקדים הכתוב חלקך לנחלתך. לא כתחלת המקרא. כדי שיהי׳ במשמע נחלתך למעלה ולמטה. היינו למעלה. אני חלקך ונחלתך. העסק בעבודת ה׳ היא פרנסתם. וגם השגחתו ית׳ עליהם להצליחם וכדאי׳ בע״ז ספ״א כל העוסק בתורה מצליח בעסקיו. וקאי גם למטה ונחלתך בתוך ב״י וכמש״כ. משא״כ חלקך. אינו אלא מתענג על ה׳. כ״ז כתיב בפרשה זו בכהנים. אבל בלוים לא כתיב להלן אלא שלא ינחל ונחלה. משא״כ צרכי התענוגים שהרי אין הלוים מיוחדים בא״י לפרישות יותר מישראל. וע׳ מש״כ בס׳ דברים י׳ ט׳ בפסוק על כן וגו׳. וי״ח א׳ ב׳ דבשנת הארבעים כשבאו לארץ מואב וקבלו עליהם שם עול הפלפול והתלמוד. שם כתיב על כן לא היה ללוי חלק ונחלה יע״ש. שכשם שהי׳ עבודה מביא׳ לידי אהבת ה׳ לכהנים. כך היה התלמוד מביא לידי אהבת ה׳ ללוים. וכמבואר בס׳ דברים כ״פ:

ויאמר ה' וגו' כי ממ"ש לאלה תחלק הארץ משמע גם כהנים ולוים לכן באר פה באהרן ובפסוק כ"ג בבני לוי שאין להם חלק בארץ, וכן מיעט גרים ונשים ועבדים כמ"ש בספרי מטות על פסוק זה:

בארצם לא תנחל הנחלה שייך בארץ והחלק שייך אף במטלטלין שלא יחלקו עם אחיהם בשלל בעת כבוש הארץ, כי במלחמת מדין ניתן ללוים בתורת תרומה עפ"י הדבור וכמ"ש הראב"ד (פי"ג מה' שמטה ויובל) ורק א' אחוז מן החמשים ונגד קדשי המקדש אמר אני חלקך כמ"ש חלקם נתתי אותה מאשי, שנוטלים חלק מהשייך לגבוה, ונגד קדשי הגבול אמר אני נחלתך, שזה יקחו אף בזמן שאין מקדש וקרבנות כנחלה שאין לה הפסק, ומביא פסוק חלקם נתתי נגד קדשי המקדש כי זה נאמר במנחה, ופסוק אשי ה' ונחלתו יאכלון לקדשי הגבול וכמו שפרש"י אשי ה' אלו קדשי המקדש ונחלתו אלו קדשי הגבול:

אני חלקך ונחלתך כ"ד מתנות חשבם (בב"ק קי, חולין קלג), ועי' בז"א מישב השנוים שבין הספרי והגמ' בזה. ואמרו שנסמכה פ' זו לענין קרח שמחלוקת קרח הסבה כריתת הברית, ויתר הדברים מובנים והגהתי עפ"י גי' הגר"א לבד שהוא מוחק מה שסיים ואומר סוף דבר הכל נשמע, וי"ל שר"ל שכל הכתרים הבל כמו שנזכר בספר קהלת שההביל הכל, וסיים שעקר האדם הוא השומר תורת ה' ומצותיו:

ולבני לוי הנה נתתי מבואר אצלי שדרך הלשון להקדים את הפעל תמיד והיל"ל הנה נתתי לבני לוי, ובארתי באיה"ש (פי"ב) שבמקום שמקדים את השם, בא לתת הבדל בין השמות, אני נתתי לך את משמרת תרומותי ולבני לוי נתתי את כל מעשר, מבואר שב' המתנות הם מענין א' ושניהם נאמרו בברית מלח, רק שמובדלים במתנותיהן לבד, זה כ"ד מת"כ וזה מעשר כמש"ש בכלל קי"ד:

ס רצונו לתרץ הרי כתיב בארצם לא תנחל ולמה כתב וחלק לא יהיה וגו' אלא אף בביזה ואם תאמר והרי נטל אלעזר הכהן בביזה כמו שמבואר בפרשת מטות. ויש לומר שכאן מדבר בארץ ישראל ושם לא נטלו ביזה ולכך כתיב כאן בארצם שמשמע בארץ ישראל: