במדבר יח, כט

מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'. בתרומה גדולה הכתוב מדבר, שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וקבל מעשרותיו קודם שיטול כהן תרומה גדולה מן הכרי, צריך להפריש הלוי מן המעשר תחלה אחד מחמשים לתרומה גדולה, ויחזור ויפריש תרומת מעשר:

מִכֹּל מַתְּנָתֵכוֹן תִּפְרְשׁוּן יָת כָּל אַפְרָשׁוּתָא דַיְיָ מִכָּל שׁוּפְרֵיהּ יָת מַקְדְשֵׁיהּ מִנֵיהּ

מִכָּל מַתְּנָתֵיכוֹן תִּפְרְשׁוּן יַת אַפְרָשׁוּתָא קֳדָם יְיָ מִן כָּל שְׁפַר טוּבֵיהּ מִינֵיהּ וּבֵיהּ

מכל חלבו. מהטוב שבו וכן ואכלו את חלב הארץ:

את מקדשו. כי המעשר הוא הקדש:

מכל מתנתיכם תרימו למד שאפילו מן התבואה הגדלה בשדה מגרש ערי הלויים חייבין ליתן לכהנים שלא יאמר הלוי מתבואה הגדלה בתוך שלי אין אני מחויב להפריש, מק״ו, בשל אחרים אני זוכה בשלי לא כ״ש לכך נאמר מכל מתנתיכם ומצינו שדה מגרש שנקרא מתנה כדכתיב ומגרש לערים סביבותיהם תתנו ללויים.

מכל חלבו את מקדשו ממנו מכל המוטב ומכל היפה שבו תפרישו ממנו. את מקדשו דהיינו התרומה.

מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה'. תרומה גדולה ולעיל מיעט תרומה גדולה דכתיב "מעשר מן המעשר" ואמרו רבותינו מעשר מן המעשר אמרתי ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר ואמרו רבותינו שאם הקדימו לוי לכהן ליקח שלו מישראל קודם שנטל הכהן תרומה גדולה שלו, בכרי שכבר אידגן ונתחייב הכרי תרומה, אז צריך הלוי ליתן לכהן תרומה גדולה, ואם יקדימו בשבולים לא יתן רק מעשר מן המעשר כדאמר ליה אביי לרב פפא:

חסלת קרח

מכל מתנותיכם. הוסיף הכתוב שאפי׳ מה שיתן הישראל באופן שאינו מחויב עפ״י דין. ומש״ה מיקרי מתנותיכם. מכ״מ תרימו את כל תרומת ה׳. והיינו אם הקדים ישראל ליתן מעשר עד שלא ראה פני הבית רק אחר דאידגן מכ״מ חייב ליתן את כל תרומת ה׳. היינו בין תרומה בין תר״מ. והיינו סוגי׳ דביצה די״ג וכמש״כ התוס׳ שם:

מכל חלבו את מקדשו ממנו. עוד יש אופן שמעשר מיקרי מתנה. היינו שיתן ישראל חלק המעשר מכל תבואה שיש לו מן המובחר גם על שאינו מובחר. מה שבאמת אין חוב כי אם ליתן מכל תבואה כמו שהיא מכ״מ את מקדשו ממנו. הרי הלוי צריך ליתן תר״מ ממנו. ולא מן הגרוע. ואינו יכול לומר דהישראל לא עשה אלא בשבילו ולא בשביל חלק הכהן:

מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' ס"ל לר' יאשיה שמדבר בתרומה גדולה שיהיו הלוים מחויבים להפריש והוא אם הקדים הלוי את הכהן בכרי שכבר נתחייב בתרומה גדולה, שהגם שאמרו שאם הקדימו בשבלם פטור מת"ג דכתיב והרמותם ממנו מעשר מן המעשר ולא תרומה גדולה ומעשר מן המעשר אם הקדימו בכרי חייב כמ"ש (בברכות דף מז ביצה דף יו"ד ובכ"מ), ור' יונתן ס"ל שבא ללמד שהלוי חייב להפריש תרומה גדולה משדותיו, דכתיב וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה וראשית גז צאנך תתן לו ואמר בחולין (דף קלא) שהלוי פטור מן המתנות למ"ד שהלוים לא נקראו עם וכן ס"ל לר' יונתן ה"א שרשות בידו שלא להפריש תרומה גדולה לכן אמר תרימו את כל תרומת ה' ללמד שהוא חובה, וכבר בא אמר זה בפ' שלח בפ' חלה והמפרשים תמהו שר' יונתן למד שם מפסוק אחד ולמ"ש לק"מ ור' יאשיה ס"ל כמ"ד שהלוים נקראו עם ולכן לא דריש כר' יונתן:

מכל חלבו את מקדשו ממנו פי' שתרימו ממנו את השעור שהוא מקדש אותו כשנופל לתוכו והוא א' ממאה כי יותר מזה אינו מקדש בנפילתו, ומ"ש אם מעלה היתר את האיסור פי' חולין שהם מותרים מעלים את התרומה, כ"ש שיעלה האיסור את ההיתר פי' תרומה טהורה שאסורה לזרים תעלה תרומה טמאה שהיא מותרת לכהנים כמו הטהורה, ובכת"י גורם אם יעלה איסור מן האיסור להתיר ק"ו לאיסור מן המותר להיתר, פי' אם יעלה איסור מן האיסור כדתנן הערלה מעלה את הערלה אע"ג דכולה איסור ק"ו לאיסור דהיינו תרומה טמאה מן המותר דהיינו תרומה טהורה, ורבי למד אם עלה איסור דהיינו תרומה שהיתה אסורה תחלה ועלתה להיתר ק"ו מן המותר למותר להתיר ור"ל תרומה טמאה מן תרומה טהורה שגם טמאה היתה תחלה מותרת לכהנים, ולמד מגזרה שוה המלאה שה"ה שערלה וכלאי הכרם בטלים רק ע"י שהם חסורים באכילה ובהנאה צריך מאתים:

צ משום דמכל מעשרותיכם תרימו תרומת מעשר משמע ואם כן תרימו את כל תרומת ה' על כרחך בתרומה גדולה קמיירי ואיך יהיה זה הא כבר נתן ישראל תרומה גדולה ואמר כגון שהקדים לוי את הכהן דהיינו אחר הדישה ולא בשבלים שאם הקדימו אז אינו חייב ליתן לו רק תרומת מעשר: