שאלות ותשובות · ספר תורה וקריאת התורה
קריאת התורה – שאלות ותשובות
15 שאלות בנושא קריאת התורה, מתוך שאלות ותשובות בספר תורה, קריאת התורה וספרי קודש.
- מה זה פרשת השבוע ואיך מחלקים את התורה?
התורה מחולקת ל־54 פרשות, וקוראים פרשה אחת בכל שבת בבית הכנסת, כך שמסיימים את כל התורה בשנה – בשמחת תורה – ומתחילים מחדש ב״בראשית״. בשנים שיש בהן פחות שבתות, מחברים שתי פרשות יחד. המנהג הזה הוא מנהג בבל, וכך נוהגים היום כל קהילות ישראל.
- כמה עולים לתורה בשבת?
בשבת עולים לתורה לפחות שבעה קרואים, ומותר להוסיף עליהם. המפטיר אינו נכלל בשבעה. ביום כיפור – שישה, ביום טוב – חמישה, בראש חודש ובחול המועד – ארבעה, ובשני, חמישי, תעניות ושבת במנחה – שלושה. הראשון כהן, השני לוי, ואחר כך ישראלים.
- מה מברכים בעלייה לתורה?
העולה לתורה פותח את הספר, רואה את מקום הקריאה, ואומר בקול ״ברכו את ה׳ המבורך״. הקהל עונה ״ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד״, והעולה חוזר על כך ומברך ״אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו״. אחרי הקריאה מברך ״אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו״.
- מה זה מפטיר והפטרה?
ההפטרה היא קטע מספרי הנביאים שקוראים בשבת ובחג אחרי קריאת התורה, בעניין הפרשה או היום. מי שקורא אותה נקרא ״מפטיר״: הוא עולה לתורה אחרון, קורא כמה פסוקים בספר התורה, ואחר כך קורא את ההפטרה עם ברכות לפניה ולאחריה. לכתחילה ההפטרה היא לפחות 21 פסוקים.
- מה זה טעמי המקרא – למה קוראים בניגון?
טעמי המקרא הם סימנים מעל ומתחת לאותיות שקובעים שלושה דברים: הניגון שבו קוראים, מקום ההטעמה במילה, והחלוקה התחבירית של הפסוק – איפה עוצרים ואיפה ממשיכים. הקריאה בתורה בציבור נעשית בניגון הטעמים, וחז״ל אמרו ״כל הקורא בלא נעימה... עליו הכתוב אומר: וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים״.
- למה מגביהים את ספר התורה ומראים לציבור?
מגביהים את ספר התורה כדי שכל הציבור יראה את הכתב, כי ״מצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה״. הספרדים מגביהים לפני הקריאה, כפשט השולחן ערוך, והאשכנזים – אחרי הקריאה, כמנהג שהביא הרמ״א. המגביה פותח לפחות שלושה עמודים ומראה לכל הצדדים.
- מי קורא בתורה ולמה צריך בעל קורא?
מעיקר הדין העולה לתורה קורא בעצמו, אבל כבר בימי הגאונים והראשונים נהגו שאדם אחד, ״בעל הקורא״, קורא לכולם – כדי שלא לבייש את מי שאינו בקיא בקריאה ובטעמים. העולה מברך, ו״צריך לקרות עם שליח הציבור בנחת״, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה.
- האם מותר לצאת מבית הכנסת באמצע קריאת התורה?
אסור לצאת ולהשאיר את ספר התורה פתוח באמצע קריאה. מותר לצאת בין עלייה לעלייה – ״בין גברא לגברא״ – כשיש צורך. בזמן הקריאה עצמה אסור לדבר, אפילו בדברי תורה, וצריך להקשיב לכל מילה, כי הקריאה היא חובת הציבור. ומי שחייב לצאת – ימתין להפסקה.
- האם ילד יכול לקרוא הפטרה?
כן. השולחן ערוך פוסק ״קטן יכול להפטיר״ – ילד שיודע לקרוא ולברך עולה למפטיר וקורא את ההפטרה עם ברכותיה. קטן עולה גם למניין שבעת הקרואים בשבת, אבל לא לרוב העליות, ואינו יכול להיות בעל קורא שמוציא את הציבור. בשבתות מיוחדות יש מגבלות.
- מתי מוסיפים עליות בשבת ומי יכול להוסיף?
בשבת מותר להוסיף על שבעת הקרואים, כך פוסק השולחן ערוך. יש פוסקים שהעדיפו לא להרבות בהוספות, ולכן נוהגים להוסיף בעיקר כשיש צורך – שמחה, חתן, בר מצווה, ברית או חיוב של אבלות או יארצייט. ביום טוב, לפי מנהג אשכנז, אין מוסיפים מלבד שמחת תורה.
- האם קוראים בתורה במנחה של שבת?
כן. עזרא הסופר תיקן לקרוא בתורה במנחה של שבת. מוציאים ספר תורה ומעלים שלושה עולים – כהן, לוי וישראל – שקוראים לפחות עשרה פסוקים מתחילת פרשת השבוע הבאה. גם כשחל יום טוב בשבת, קוראים מהפרשה הבאה. אין מפטיר ואין הפטרה.
- למה מברכים ברכת הגומל בעלייה לתורה?
ברכת הגומל צריך לברך בפני עשרה, ושניים מהם תלמידי חכמים, כדי לפרסם את ההודאה. כיוון שבקריאת התורה יש מניין, נהגו לברך אחרי העלייה לתורה. אבל אין חובה לעלות: אפשר לברך בכל מקום שיש עשרה, ובדיעבד יש אומרים שיוצאים גם בלי עשרה.
- למה קוראים בתורה דווקא בשני ובחמישי?
כדי שלא יעברו שלושה ימים בלי תורה. הגמרא מספרת שכשישראל הלכו במדבר שלושת ימים ״ולא מצאו מים״ – ״אין מים אלא תורה״ – תיקנו הנביאים לקרוא בשבת, בשני ובחמישי, כך שבין קריאה לקריאה יעברו לכל היותר יומיים. עזרא הוסיף שיעלו שלושה ויקראו עשרה פסוקים.
- האם צריך לעמוד בזמן קריאת התורה?
לא חובה. השולחן ערוך פוסק: ״אין צריך לעמוד מעומד בעת שקורין בתורה״, והרמ״א מוסיף ״ויש מחמירין ועומדין, וכן עשה מהר״ם״. לכן רוב הציבור יושב, ויש שעומדים. בזמן ״ברכו״ של העולה והברכות – נוהגים רבים לעמוד. בעשרת הדברות ובשירת הים יש מנהגים מיוחדים.
- מה עושים אם הבעל קורא טעה במילה?
אם הטעות משנה את המשמעות – מחזירים את הקורא, והוא חוזר וקורא נכון. השולחן ערוך פוסק: ״קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת – מחזירין אותו״, והרמ״א מבאר שזה דווקא בשינוי שמשנה את העניין. בטעות בטעמים או בניקוד שאינה משנה משמעות – אין מחזירים, אבל מעירים לו.