למה מגביהים את ספר התורה ומראים לציבור?

המקור

השולחן ערוך (או״ח קלד, ב) פוסק: ״מראה פני כתיבת ספר תורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה על כל אנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר: וזאת התורה וכו׳, תורת ה׳ תמימה וכו׳״. ההגבהה היא אפוא חלק מקריאת התורה: לא רק לשמוע את המילים, אלא גם לראות שהן כתובות בספר הכשר שלפנינו.

מה אומרים

כשרואים את הכתב אומרים ״וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל״ (דברים ד, מד), ומוסיפים ״על פי ה׳ ביד משה״, ויש נוסחים עם ״תורת ה׳ תמימה משיבת נפש״ ופסוקים נוספים. רבים נוהגים להצביע באצבע הקטנה לעבר הכתב, ויש שמנשקים אותה – מנהג של חיבה למצווה, ואין לו מקור מחייב.

לפני הקריאה או אחריה

פשט דברי השולחן ערוך הוא שמגביהים כשמוציאים את הספר, לפני הקריאה, וכך נוהגים הספרדים ועדות המזרח – לעיתים כבר כשהספר מונח על הבימה, פתוח בתוך התיק. הרמ״א שם כותב: ״ונהגו לעשות כן אחר שקראו בתורה״, וכך נוהגים האשכנזים, ואחר כך גוללים את הספר ומלבישים אותו.

כיצד מגביהים

הקיצור (כג, כה) כותב: ״המגביה פותח את ספר התורה שיהיו שלשה עמודים מן הכתב גלוי, ומראהו לימינו ולשמאלו, לפניו ולאחריו״. ההגבהה דורשת כוח ויציבות, ולכן מכבדים בה אדם שמסוגל לעשות זאת בבטחה – נפילת ספר תורה היא דבר חמור. לאחר מכן מצווה ללוות את הספר עד שמחזירים אותו לארון (קיצור כג, כח).

המשמעות

רגע ההגבהה מזכיר את מעמד הר סיני: כל הציבור – אנשים, נשים וטף – עומד מול התורה ומכריז שהיא זו שנתן ה׳ ביד משה. לכן נשים נוהגות לעמוד ולהביט מעזרת הנשים, והורים מרימים את ילדיהם כדי שיראו.