האם מותר לצאת מבית הכנסת באמצע קריאת התורה?

יציאה

השולחן ערוך (או״ח קמו, א) פוסק: ״אסור לצאת ולהניח ספר תורה כשהוא פתוח, אבל בין גברא לגברא – שפיר דמי״. כלומר, מי שצריך לצאת – ימתין עד שהעולה יסיים את הברכה האחרונה, ויצא בהפסקה שבין העליות.

דיבור

ובסעיף ב (קמו, ב): ״כיון שהתחיל הקורא לקרות בספר תורה – אסור לספר, אפילו בדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא״. השולחן ערוך מביא שיש מתירים ללמוד בלחש, ויש מתירים למי שתורתו אומנותו, אבל המנהג הרווח הוא להקשיב לקריאה מתוך חומש ולא לעסוק בדבר אחר.

למה זה חמור

קריאת התורה בציבור היא תקנה קדומה – ממשה רבנו ועזרא הסופר – וכל הציבור יוצא בה ידי חובה בשמיעה. מי שמדבר או יוצא באמצע – מפסיד את חובתו, ומזלזל בכבוד התורה. לכן גם בעלי קורא נוהגים להמתין עד שיהיה שקט.

בפועל

מי שצריך לצאת לצורך דחוף – יוצא בין עלייה לעלייה, ומשתדל לחזור מהר כדי לא להפסיד קטעים. מי שהפסיד קטע מהקריאה – יש מי שכתבו שיקרא אותו אחר כך מחומש. ראו מי קורא בתורה ולמה צריך בעל קורא?.

שמיעת כל מילה

השומעים צריכים להקפיד לשמוע כל מילה ומילה מפי בעל הקורא, ולכן נוהגים לעקוב בחומש בלחש. מי שהחמיץ פסוק או שניים מחמת רעש או יציאה – לא יפסיד את כל הקריאה, אבל ראוי שיקפיד להיות נוכח מתחילתה ועד סופה, כמו שמקפידים בשמיעת המגילה. גם הגבאים מקפידים שלא יהיה רעש בשעת הקריאה, ומעירים בנחת למי שמדבר.