למה קוראים בתורה דווקא בשני ובחמישי?

שלושה ימים בלי מים

בגמרא (בבא קמא פב ע״א) מובא: על הפסוק ״וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים״ דרשו דורשי רשומות: ״אין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים״. ״כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה – נלאו. עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת, ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני, ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי, ומפסיקין ערב שבת״.

כלומר: הבחירה בשני ובחמישי אינה בגלל מעלה מיוחדת של הימים עצמם, אלא כדי לפזר את הקריאה באופן שווה בשבוע – לעולם לא יעברו שלושה ימים רצופים בלי קריאה בציבור.

מה הוסיף עזרא

באותה גמרא מבואר שבתחילה התקנה הייתה שאדם אחד קורא שלושה פסוקים, ועזרא תיקן שיעלו שלושה אנשים ויקראו לפחות עשרה פסוקים. עזרא תיקן גם את הקריאה במנחה של שבת, ״משום יושבי קרנות״ – בשביל מי שלא יכלו ללמוד במשך השבוע.

ההלכה היום

השולחן ערוך (או״ח קלה, א) פוסק: ״בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה, אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם, ואין מפטירין בנביא״. קוראים את תחילת הפרשה של השבת הבאה. הקריאה נעשית רק בציבור של עשרה.

ימים של רחמים

מלבד הטעם של הגמרא, נוהגים לראות בשני ובחמישי ימים של תחנונים: אומרים בהם ״והוא רחום״ הארוך, ובקהילות רבות מתענים בהם תעניות יחיד. גם בתי הדין בימי חז״ל ישבו בשני ובחמישי, כחלק מאותן תקנות של עזרא.