מי קורא בתורה ולמה צריך בעל קורא?

העיקר: העולה קורא

בזמן המשנה והגמרא, מי שעלה לתורה קרא בעצמו את קטעו. הברכה ״אשר בחר בנו… ונתן לנו את תורתו״ נאמרת על הקריאה, ולכן מי שמברך הוא שצריך לקרוא. כך נוהגים עד היום בקהילות תימן רבות, שבהן כל עולה קורא, והילדים לומדים לקרוא בטעמים מגיל צעיר.

למה נהגו בבעל קורא

עם הזמן לא כולם ידעו לקרוא בדיוק מתוך ספר תורה, שאין בו ניקוד וטעמים. כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע, ושלא ימנעו מלעלות, נקבע שאדם אחד בקי קורא לכולם. השולחן ערוך (או״ח קמא, ב) פוסק: ״לא יקראו שנים, אלא העולה קורא ושליח ציבור שותק, או שליח ציבור קורא והעולה לא יקרא בקול רם, ומכל מקום צריך הוא לקרות עם שליח ציבור כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, אלא שצריך לקרות בנחת״.

מה העולה עושה

העולה מסתכל בספר, קורא בלחש יחד עם בעל הקורא, ומקפיד שלא להשמיע קול שיפריע. בקיצור נפסק שבזמן הזה, ״כיון שהקורא קורא לפניו״, גם עיוור יכול לעלות, אף שאינו רואה את הכתב, ו״נוהגין שאין מדקדקין אם הוא תלמיד חכם או עם הארץ״.

״סרסור״

ועוד כתבו הפוסקים: גם כשהקורא עצמו עולה לתורה, ״צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שנתנה התורה על ידי סרסור – משה רבנו – כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור״ (קיצור כג, ז). מכאן שגם הגבאי העומד ליד הבימה הוא חלק מהסדר.

מי יכול להיות בעל קורא

בעל הקורא צריך לדייק בכל אות ובכל תנועה שמשנה את המשמעות – ״קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו״ (או״ח קמב, א). לכן ממנים לתפקיד אדם שמתכונן היטב לפני כל קריאה. במקומות רבים בעל הקורא הוא גם חזן, ויש קהילות שבהן בני הבר מצווה קוראים את פרשתם בעצמם – מנהג נאה שמחבר את הנער לתורה.