רש"י על דברים פרק כח

שגר אלפיך. ולדות בקרך שהבהמה משגרת ממעיה:

ועשתרות צאנך. כתרגומו ורבותינו אמרו למה נקרא שמם עשתרות, שמעשירות את בעליהן ומחזיקות אותם כעשתרות הללו שהן סלעים חזקים:

ברוך טנאך. פירותיך דבר אחר טנאך דבר לח שאתה מסנן בסלים:

ומשארתך. דבר יבש שנשאר בכלי ואינו זב:

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך. שתהא יציאתך מן העולם בלא חטא כביאתך לעולם:

ובשבעה דרכים ינוסו לפניך. כן דרך הנבהלים לברוח, מתפזרין לכל צד:

המארה. חסרון כמו (ויקרא יג, נב) צרעת ממארת:

המהומה. שגוש קול בהלות:

בשחפת. שבשרו נשחף ונפוח:

ובקדחת. לשון (דברים לב, כב) כי אש קדחה באפי והיא אש של חולים מלויי"ד בלע"ז (פיעבערהימצע) שהיא חמה מאד:

ובדלקת. חמה יותר מקדחת, ומיני חלאים הם:

ובחרחר. חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים ובלע"ז אישרדימינ"ט לשון (איוב ל, ל) ועצמי חרה מני חרב (ירמי' ו, כט) נחר מפוח מאש:

ובחרב. יביא עליך גיסות:

שדפון וירקון. מכות תבואה שבשדות:

שדפון. רוח קדים אשלי"דה בלע"ז (זאננפערבראננט):

ירקון. יובש ופני התבואה מכסיפין ונהפכין לירקון קמ"א בלע"ז:

עד אבדך. תרגום עד דתיבד, כלומר עד אבוד אותך שתכלה מאליך:

והיו שמיך אשר על ראשך נחשת. קללות הללו משה מפי עצמו אמרן, ושבהר סיני מפי הקדוש ברוך הוא אמרן כמשמען, ושם נאמר (ויקרא כו, יד) ואם לא תשמעו לי, (ויקרא כו, כא) ואם תלכו עמי קרי, וכן הוא אומר (פסוק טו) בקול ה' אלהיך (פסוק כא) ידבק ה' בך, (פסוק כב) יככה ה' הקל משה בקללותיו לאמרן בלשון יחיד. וגם כן בקללה זו הקל, שבראשונות הוא אומר (ויקרא כו, יט) את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושה, שלא יהיו השמים מזיעין כדרך שאין הברזל מזיע, ומתוך כך יהא חורב בעולם והארץ תהא מזיעה כדרך שהנחשת מזיע, והיא מרקבת פירותיה, וכאן הוא אומר שמיך נחשת וארצך ברזל, שיהיו שמים מזיעין אף על פי שלא יריקו מטר, מכל מקום לא יהיה חורב של אבדן בעולם, והארץ לא תהא מזיעה כדרך שאין הברזל מזיע, ואין הפרות מרקיבין. ומכל מקום קללה היא, בין שהיא כנחשת בין שהיא כברזל, לא תוציא פרות, וכן השמים לא יריקו מטר:

מטר ארצך אבק ועפר. זיקא דבתר מטרא, מטר יורד ולא כל צרכו ואין בו כדי להרביץ את העפר, והרוח באה ומעלה את האבק ומכסה את עשב הזרעים שהן לחים מן המים, ונדבק בהם ונעשה טיט ומתיבש, ומרקיבין:

לזעוה. לאימה ולזיע, שיזועו כל שומעי מכותיך ממך, ויאמרו אוי לנו, שלא יבוא עלינו כדרך שבא על אלו:

בשחין מצרים. רע היה מאד, לח מבחוץ ויבש מבפנים, כדאיתא בבכורות (מא, א):

גרב. שחין לח:

חרס. שחין יבש כחרס:

ובתמהון לבב. אוטם הלב אשטורדישו"ן בלע"ז [תדהמה]:

עשוק. בכל מעשיך יהיה ערעור:

ישגלנה. לשון שגל, פלגש, והכתוב כנהו לשבח, ישכבנה, ותקון סופרים הוא זה:

תחללנו. בשנה הרביעית לאכול פריו:

וכלות אליהם. מצפות אליהם שישובו ואינם שבים כל תוחלת שאינה באה, קרויה כליון עינים:

לשמה. אשטורדישו"ן [תדהמה] כל הרואה אותך ישום עליך:

למשל. כשתבא מכה רעה על אדם, יאמרו זו דומה למכת פלוני:

ולשנינה. לשון (לעיל ו, ז) ושננתם, ידברו בך, וכן תרגומו ולשועי, לשון ספור, ואשתעי:

יחסלנו. יכלנו, ועל שם כך נקרא חסיל, שמכלה את הכל:

כי ישל. ישיר פירותיו, לשון (לעיל יט, ה) ונשל הברזל:

יירש הצלצל. יעשנו הארבה רש מן הפרי:

יירש. יעני:

צלצל. מין ארבה ואי אפשר לפרש יירש לשון ירשה, שאם כן היה לו לכתוב יירש, ולא לשון הורשה וגירושין, שאם כן היה לכתוב יוריש:

מרב כל. בעוד שהיה לך כל טוב:

כאשר ידאה הנשר. פתאום, ודרך מצלחת, ויקלו סוסיו:

לא תשמע לשונו. לא תכיר לשונו, וכן (ברא' מא) תשמע חלום לפתר אותו וכן (שם מב) כי שומע יוסף אינטינדר"י בלע"ז [להבין]:

עד רדת חמתיך. לשון רדוי וכבוש:

ואכלת פרי בטנך בשר בניך וגו' במצור. מחמת שיהיו צרין על העיר ויהיה שם מצוק, עקת רעבון:

הרך בך והענג. הוא הרך הוא הענוג, לשון פנוק ומהתענג ומרך מוכיח עליהם ששניהם אחד, אף על פי שהוא מפנק ודעתו קצה בדבר מאוס, ימתק לו לרעבונו בשר בניו ובנותיו עד כי תרע עינו בבניו הנותרים מתת לאחד מהם מבשר בניו אחיהם אשר יאכל. דבר אחר הרך בך הרחמני ורך הלבב, מרב רעבנותם, יתאכזרו ולא יתנו מבשר בניהם השחוטים לבניהם הנותרים:

תרע עינה באיש חיקה ובבנה ובבתה. הגדולים:

ובשליתה. בניה הקטנים בכלן תהא עינה צרה כשתאכל את האחד מלתן לאשר אצלה מן הבשר:

והפלא ה' את מכתך. מפלאות ומבדלות משאר מכות:

ונאמנות. ליסרך לקים שליחותן:

אשר יגרת מפניהם. מפני המכות, כשהיו ישראל רואים מכות משנות הבאות על מצרים, היו יראים מהם שלא יבואו גם עליהם, תדע, שכן כתיב (שמות טו, כו) אם שמע וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, אין מיראין את האדם אלא בדבר שהוא יגור ממנו:

יעלם. לשון עליה:

ונשארתם במתי מעט תחת וגו'. מועטין חלף מרבין:

כן ישיש ה'. את אויביכם עליכם להאביד וגו' [אבל הקדוש ברוך הוא בעצמו אינו שש, מיכן שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, שלא נאמר יָשׂוּשׂ אלא יָשׂישׂ, אחרים משיש אבל הוא אינו שש. אבל בטובתן של צדיקים הוא בעצמו שש, שנאמר כאשר שש ה' עליכם]:

ונסחתם. לשון עקירה וכן (משלי טו, כה) בית גאים יסח ה':

ועבדת שם אלהים אחרים. כתרגומו, לא עבודת אלהות ממש, אלא מעלים מס וגולגליות לכומרי עבודה זרה:

לא תרגיע. לא תנוח, כמו (ישעיה כח, יב) וזאת המרגעה:

לב רגז. לב חרד, כתרגומו דחל, כמו (שם יד, ט) שאול מתחת רגזה לך, (שמות טו, יד) שמעו עמים ירגזון, (שמואל ב' כב, ח) מוסדות השמים ירגזו:

וכליון עינים. מצפה לישועה ולא תבא:

חייך תלאים לך. על הספק, כל ספק קרוי תלוי, שמא אמות היום בחרב הבאה עלינו ורבותינו דרשו זה הלוקח תבואה מן השוק:

ולא תאמין בחייך. זה הסומך על הפלטר:

בבקר תאמר מי יתן ערב. ויהיה הערב של אמש

ובערב תאמר מי יתן בקר. של שחרית, שהצרות מתחזקות תמיד, וכל שעה מרבה קללתה משלפניה:

באניות. בספינות, בשביה:

והתמכרתם שם לאיביך. אתם מבקשים להיות נמכרים להם לעבדים ולשפחות:

ואין קנה. כי יגזרו עליך הרג וכליון:

והתמכרתם. בלע"ז איפורוונדרי"ץ וו"ש [ותמכרו עצמכם] ולא יתכן לפרש והתמכרתם לשון ונמכרתם על ידי מוכרים אחרים, מפני שנאמר אחריו ואין קונה:

לכרת את בני ישראל. שיקבלו עליהם את התורה באלה ובשבועה:

מלבד הברית. קללות שבתורת כהנים שנאמרו בסיני: