שמות טז, כט

ראו. בעיניכם כי ה' בכבודו מזהיר אתכם על השבת, שהרי נס נעשה בכל ערב שבת לתת לכם לחם יומים:

שבו איש תחתיו. מכאן סמכו חכמים ארבע אמות ליוצא חוץ לתחום:

אל יצא איש ממקמו. אלו אלפים אמה של תחום שבת, ולא במפורש, שאין תחומין אלא מדברי סופרים, ועיקרו של מקרא על לוקטי המן נאמר:

חֲזוֹ אֲרֵי יְיָ יְהַב לְכוֹן שַׁבְּתָא עַל כֵּן הוּא יָהֵב לְכוֹן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה לְחֵם תְּרֵין יוֹמִין תִּיבוּ אֲנַשׁ תְּחוֹתוֹהִי לָא יִפּוֹק אֲנַשׁ מֵאַתְרֵהּ בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה:

חָמוּן אֲרוּם יְיָ יְהַב לְכוֹן יַת שַׁבְּתָא בְּגִין כֵּן הוּא יָהִיב לְכוֹן בְּיוֹם שְׁתִיתָאָה לְחֵם לִתְּרֵין יוֹמִין שְׁרוֹן גְּבַר בְּאַתְרֵיהּ וְלָא תְטַלְטְלוּן מִדַּעַם מִרְשׁוּתָא לִרְשׁוּתָא בַּר מֵאַרְבָּעָה גַרְמִידֵי וְלָא יִפּוֹק אֵינַשׁ מֵאַתְרֵיהּ לְטַיְילָא לְבַר מִתְּרֵין אַלְפִין גַּרְמִידֵי בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה

ראו. הטעם ראו זה המופת שיתן לכם השם. שיתברר לכם כי הוא צוה שתשבתו כאשר שבת במעשה בראשית. על כן הוא נותן שירד המן היום כפלים ממנהגו בכל יום:

שבו איש תחתיו. באהלו.

ופי' אל יצא איש ממקומו ללקוט המן כאשר עשו אנשים שיצאו ללקוט:

ראו. התבוננו.

כי ה' נתן לכם השבת. ואין זו מצוה בלבד אבל היא מתנה שלא נתנה לזולתם כאמרם ז"ל (שם פרק יציאות השבת) מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל וכן סדרו בתפלה ולא נתתו לגויי הארצות וכו' ערלים, כאמרו ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת לדורותם והוא שישיגו יום שכלו שבת:

אל יצא ג' במסורה. הכא ואידך אל יצא פליט מן העיר בואו הכום איש אל יצא. אל יצא איש ממקומו היינו חוץ לד' אמות לפי שיצא חוץ לתחום אל יצא פליט מן הע. ר היינו תחום שבת. בואו הכום איש אל יצא רמז לב"ד לוקין על ערובי תחומין דבר תורה:

ראו כי ה' נתן לכם השבת. אמרו במדרש תהלים בפרשת מזמור שיר ליום השבת (תהילים צ״ב:א׳) מהו ראו א"ר יוסי ראו מרגניתא דיהבית לכון א"ר יצחק כל עסקא דשבת כפול, עומר כפול דכתיב שני העומר לאחד, קרבנו כפול (במדבר כ״ח:ט׳) וביום השבת שני כבשים, עונשו כפול מחלליה מות יומת, שכרו כפול (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות זכור ושמור, מזמור כפול (תהילים צ״ב:א׳) מזמור שיר ליום השבת וזהו שהכתוב אומר הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל ז' הבלים למה כנגד ז' ימי בראשית, אמר שלמה מה נברא ביום ראשון שמים וארץ ומה סופם (ישעיהו נ״א:ו׳) כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ואמר הבל, מה נברא ביום שני רקיע וכתיב (ישעיהו ל״ד:ד׳) ונגלו כספר השמים ואמר הבל, מה נברא ביום ג' יקיו המים מה סופם (ישעיהו י״א:ט״ו) והחרים ה' לשון ים מצרים ואמר הבל, מה נברא ביום ד' יהי מאורות ומה סופם (ישעיהו כ״ד:כ״ג) וחפרה הלבנה ובושה החמה ואמר הבל, מה נברא ביום ה' שרץ ועוף שנאמר (בראשית א׳:כ׳) נפש חיה ועוף יעופף מה סופם (צפניה א׳:ב׳) אסוף אסף כל מעל פני האדמה אסף עוף השמים וגו' ואמר הבל, מה נברא ביום ששי אדם ומה סופו (בראשית ג׳:י״ט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואמר הבל, מה נברא ביום שביעי שבת חזר ונסתכל לכאן ולכאן ליתן בו פגם ולא היה מוצא לפי שכלו קדושה ומנוחה, אמר ר' יצחק אחר הסתכלו ראה כשאדם חוטא בו מתחייב בנפשו ואמר הבל, לכך הכל הבל הרי ז'.

אל יצא איש ממקמו אינו צריך לצאת ממקומו לבקש פרנסת היום שהרי מאתמול הכינותי לו.

ראו כי ה׳ וגו׳. פרשתי למעלה שנתכון משה לומר להם כי מצוה זו אינו צריך לאמרה הוא להם, אלא הנה הם רואים אותה כי ה׳ נותן המצוה ממנו להם בלא שום אמצעי, כמו שפרשתי בפסוק (שמות טז:כב) ״ויגידו״ וגו׳, וזה למעלת השבת כי יראו ישראל הדבר בחוש הראות. ואמרו אל יצא איש, פרוש כי ה׳ לא הוריד המן לצד שלא יצטרכו לצאת איש ממקומו וגו׳, ועין מה שכתבתי בפסוק (שמות טז:כח) ״עד אנה מאנתם״:

ראו. זהו דבר משה לישראל והכי תניא במכילתא אמר להם משה לישראל הזהרו והכי מוכח מלשון המקרא כי ה׳ וגו׳ על כן הוא וגו׳ ואחר שדבר ה׳ למשה עד אנה וגו׳ התבונן משה עה״ד והורה גם לישראל:

כי ה׳ נתן לכם השבת. פי׳ במכילתא שתשמרוה. והכונה לא כמו שאמרתי שכפולת המן הוא משום שהשבת קודש לה׳ אבל אתם אין מוזהרין עדיין. אלא בשבילכם נעשה כן כדי שתחלו מעתה לשמור את השבת כהלכתו והביא משה ראיה לדבר. ע״כ הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים. דיוק לחם יומים ולא לחם לשני ימים ללמדנו שירד הלחם על השני ימים בפעם אחת כי משום קדושת שבת לה׳ היה די שירד בשתי פעמים על ע״ש בפ״ע ועל ש״ק בפ״ע. אבל עתה שירד בשבילכם ע״כ הוא נותן השני עומרים בפעם אחת כדי שתבינו להפריש גם מעומר של ע״ש על שבת. או תוכלו להניח כל השני עומרים על שבת. הרי מוכח דזהו בשבילכם. ע״כ שבו איש וגו׳. הרי אתם מוזהרים בעשה ול״ת. ודייק עוד הוא נותן ולא אמר נתן שהרי כבר נתן אלא בשביל שהוא שומר שלא יהי׳ נרקב ונפסד:

ראו. אבל ראו בעיניכם מענין המן ותדעו כי ה' נתן לכם השבת, שהשבת היא מתנה גדולה מה' שנתן לכם היינו לצרככם ולתועלתכם, אם מצד שלא יהיה לכם שום הפסד ע"י שלא תלכו ללקוט בו את המן, שהלא על כן הוא נותן לכם ביום הששי להם יומים, וזה ללמד שה' מזמין הוצאת שבת ביחוד מלבד מזונותיו הקצובות לו לפי עבודתו, וגם שעוד תרויחו בזה במה שתשבו איש תחתיו ותוכלו לנוח יום אחד בשבוע:

ג כלומר ראו בעיניכם כי ה' נותן לכם בערב שבת לחם משנה. כתב הרא"ם אבל לא ידעתי מאי ראיה היא זו על קדושת שבת וכו' דלמא ברכת הששי היה מרובה ונתן בו לחם משנה כי כל ברכה תוספת טובה היא ואם בעבור שביום השביעי שובת בו המן ואיננו יורד היה לו לכתוב על כן לא ירד המן ביום השבת וכו' ותירץ מה שתירץ. ונראה לי כיון שגם ביום הששי אחד המרבה הרבה מאד ואחד הממעיט מאד לא מצאו כי אם לחם משנה ב' עומרים לגלגולת ואם ברכת היום הששי היא תעשיר למה לא נמצא כי אם לחם משנה ותו לא אלא ודאי משום הכי יורד לחם משנה ביום הששי כדי שיאכלו ביום הששי וביום השביעי וזהו שכתב רש"י שהרי נס נעשה בכל ערב שבת לתת להם לחם יומים כלומר דוקא לחם יומים ותו לא:

ד מדכתיב שבו משמע שלא יצאו ממקומו שמע מינה דאסור לילך וזה אינו דהא כתיב וימצאו איש מקושש שמע מינה דמותר לילך ל"פ מכאן וכו':

ה כיון דכתיב שבו איש תחתיו פירוש בתחתיו וכמה תחתיו ארבע אמות גופו ג' אמות ואמה כדי לפשוט ידיו ורגליו: